מרחשת חלק א קצז

ז) איברא דברים אלו לכאורה לא ניתנו להאמר כלל, שא"כ בכל בהמה מבכרת נאמר דאפקורי מפקר לה כמו בנר וגיגית וכו' לב"ש ולמאי הוצרכו להקנות לנכרי, א"ו דל"א אנן סהדי דאפקורי מפקר להו אלא בנר וגיגית שאין לו תקנה אחרת כדי שלא יעבור על איסור דשביתת כלים, שאי אפשר לתקן שבכל ער"ש יהי' צריך למכור לנכרי, ע"כ אמרינן דאנן סהדי דאפקורי מפקר להו, אבל בבהמה מבכרת שאפשר בהקנאה לנכרי ל"א אנן סהדי דאפקורי מפקר לה, ועוד שאין לומר כלל אנן סהדי בזה שאין זה כלל ברור לנו שהרי אפשר שאין רצונו כלל להפקיע קדושת בכורה גם מכהן, אדרבא הא אסור להפקיע קדושת בכורה גם מכהן, וכעובדא דרב מרי בר רחל דכלו חיותיה, וכמה טרחו התוס' בבכורות ליישב מנהגנו שאנו נוהגים בהקנאה לנכרי, ומש"כ התוס' בע"ז הנ"ל דאנן סהדי דניחא ליה בהמכירה ולא הוי ביטול מקח אף אם שוה כפלים, היינו דווקא בשמכר, הרי גילה דעתו שרוצה להפקיע קדושת בכורה בזה אמרינן אנן סהדי שרוצה בקיומה של מכירה זו ולא בביטול מקחה, אבל מן הסתם לאחר דמפקר להו כ"א ולא שייך כלל: אבל אם כנים אנו בזה הרי חזר הדין גם בעובדא דידן שהפקיר את העז ופתח את דלת הרפת כדי להפקירה, הרי גילה דעתו שרוצה הוא בהפקרה כדי להפקיע קדושת בכורה, שוב אמרינן גם בזה אנן סהדי שמפקיר בלב שלם ובלי הערמה כדי להפקיע קדושת בכור וכמו בנר וגינית ווכ'. כן הי' נראה לצדד לכאורה שההפקר חל וקיים הוא: ב. א) והנה כעת נדעה נרדפה לדעת בעיקר דין הפקר אם פוטר מן הבכורה, והנה ראש המדברים בזה הוא הטו"א בר"ה (ד' י"ג) ד"ה קצירכם שכתב שהפקר אינו פוטר מן הבכורה, דלא ממעטינן ברפ"ק דבכורות אלא של נכרים אבל הפקר אינו פוטר. והביא ראי' מהא דאמרינן קצירכם ולא קציר נכרי, דתבואת נכרי אינה ראוי' לעומר משום דלא הוי קצירכם, ואם איתא דממעטינן ג"כ הפקר מקצירכם א"כ איך מביאים העומר מספיחי שביעית הא שביעית הפקר הוא ולא חשיב קצירכם, ולענ"ד הטו"א מדויל ידיה משתלם, לפמש"כ הוא עצמו בר"ה (ט"ו א') דמשו"ה צריך בשביעית לקרא דפטור מן המעשר ולא נפקא לן מהא דהפקר פטור מן המעשר מקרא דאין לו חלק ונחלה עמך יצא זה שיש לו חלק ונחלה עמך. משום דהפקר אינו אלא אם הוא בין לישראל בין לנכרי, אבל שביעית שאינה הפקר אלא לישראל לא נפקא לן מקרא דחלק ונחלה דלא דמי' להפקר יעו"ש, מעתה י"ל דמשו"ה לא מיפסלא שביעית לעומר כיון שאינה הפקר אלא לישראל הוי בכלל קצירכם כדאמרינן בפסחים (כ"ג א') קצירכם דכל ישראל משמע, והכ"נ הוי דכל ישראל כיון שאין לנכרי רשות בה בשביעית, אבל במקום דהוי הפקר לכל העולם הפקר לא חשוב קצירכם, וכמו כן לענין בכורה, ומה שהביא ראי' מרב מרי בר רחל דלא הפקיר לחיותה ככר דחו זה כל האחרונים הגאון בעל ח"ס וכן בס' באר יצחק די"ל שלא רצה להפקיר פן יזכה בו אחר, והוא פשוט ב) והנה הגאון הח"ס הביא תלמוד ערוך בידו תוספתא מפורשת במס' בכורות דהפקר פוטר מן הבכורה שכן איתא שם בהמת המדבר וגר שמת שאין לו יורשין פטורה מן הבכורה. הרי מפורש שהפקר פטורה מן הבכורה כמו של נכרי, וזו ראי' ברורה שאין עליה תשובה, וכבר הביא זה גם הרי"ט אלגזי בה' בכורות להרמב"ן, וכן בבאר יצחק כולם החרו והחזיקו בראי' זו. ובס' באר יצחק הביא עוד ראי' שהמעס'ט הפקר כמו של נכרי והקדש ממה שמצינו דהפקר פוטר גם מחלה כדאיתא ברמב"ם ובטוש"ע הלכות חלה, שאם הפקיר עיסתו ונתגלגלה בשעת הפקר בשעת הפקר ואח"כ חזר וזכה בה הר"ז פטורה מן החלה, הרי דהפקר פוטר החלה משום דממעטינן לה מקרא דעריסותיכם כמו הקדש ונכרי, וכמו כן גם לענין בכורה ממעטינן הכי, ותמיהני על המנחת חינוך במצוה י"ח שהביא ג"כ לספק זה אם הפקר פוטר מן הבכורה, וצידד לאידך גיסא שהפקר אינו פוטר הבכורה, דלא ממעטינן מבקרך רק של נכרי ולא ממעטינן מזה גם הפקר, כמו עיסת חלה שנתגלגלה בעודה הפקר שלא מצינו שפטורה מן החלה יעו"ש, והוא פלא גדול איך נעלם מעיניו הטהורות דברי הרמב"ם והטושו"ע שמפורש אמרו שהפקר פוטר מן החלה: ג) הן אמת דבר זה שהפקר פוטר מן החלה שמבואר במור ושו"ע יו"ד סי' ש"ל ראיתי בלשון הרמב"ם בה' בכורים, בהביאו דין זה, דבר שראוי לעמוד בו, שהרי זה לשונו בפ"ח מה' בכורים הלכה ו' ז': וכן המקדיש עיסתו או הפקיר אותה קודם שנתגלגלה ופדאה או זכה בה ואח"כ גלגלה או הקדישה או הפקיר אותה אחר שנתגלגלה ופדאה או זכה בה הר"ז חייבת בחלה, הקדישה קודם שתתגלגל ונתגלגלה ביד ההקדש ואח"כ פדאה פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה, עכ"ל, הנה בדין שנתגלגלה קודם שהקדישה או שנתגלגלה אחר שהקדישה נקט ג"כ הדין בהפקיר אותה, אבל בדין אם נתגלגלה בשעת הקדשה תפס רק הדין לענין הקדש ושבק דין זה גם לענין הפקר, אם נתגלגלה בשעה שהיתה הפקר שתהא פטורה מן החלה כמו בהקדש משום שבשעת חובתה היתה פטורה. ובטור ושו"ע כתבו דין זה ג"כ בגלגול בשעת הפקר, וכמו שהבאתי למעלה אבל הרמב"ם השמיט דין זה ונקט רק בהקדיש, הלא דבר הוא וצריך טעם למה: ד) ונ"ל שרבנו הרמב"ם ז"ל רוח אחרת אתו בדין הפקר שפטור מן החלה, משום דבהפקר בשעת גלגול יש מקום לומר שאין לפטור מחיוב חלה אם חזר וזכה בה מטעם שבשעת חובתה היתה פטורה, והוא משום דדין חיוב חלה חלוק הוא משאר חיובים של גדולי קרקע כמו תרומות ומעשרות וכדומה שכל אלה חיובן הוא אפי' בכל שהוא ואין צריכים שום צירוף, ואף חלה אחת חייבת בתרו"מ כל שנתמרחה ונגמרה מלאכתה למעשר, אבל עיסה אינה חייבת בחלה עד שיהא בה שיעור של חמשת רבעים קמח ועוד, ותנן בפ"א מ"ז דחלה שהעושה עיסה לחלקה לבצק פטורה מן החלה, וכן נשים שנתנו קמח לנחתום לעשות בהם שאור אם אין בכל אחת מהם כשיעור אע"פ שיש בכללן כשיעור פטורה, הביאה רבנו בפ"ו מה' בכורים הנ"ל הי"ט כ', הרי שעיסה אינה חייבת בחלה אא"כ יש לה כשעור בבעלים אחר, ואם עומדת להתחלק ואין לכל אחד כשיעור אפי' בבעלים אחד אינה חייבת בחלה משום שאין כאן בבעלים אחר כשיעור ולפ"ז בהפקר שאין לו בעלים כלל ורשות הכל עליו בלשון הרשב"א בחידושיו לקדושין (ס"ה ב') לא שייך צירוף שהרי הפקר אינו רשות אחד כמו של הדיוט או של גבוה, ואין כאן בעלים אחד שיצרפם, ועוד שהרי הפקר עלול שיזכו בו אנשים הרבה שלא יהי' ביד אחד מהם כשיעור עיסה של ה' רבעים קמח, וא"כ הר"ז כמו עיסה שנעשה לחלקה בצק וכמו נשים שנתנו לנחתום שפטורה מן החלה מפני שאין בכל אחת כשיעור. ובפ"ז מה' בכורים הנ"ל ה"ח כתב רבנו שני נכרים שעשו עיסה כשיעור וחלקוה ואח"כ נתגיירו והוסיף כל אחד על חלקו אחר שנתגייר עד שהשלימו לשיעור הר"ז חייבת שלא היתה לה שעת חובה כשהי' עכו"ם שהרי פחות מכשיעור הי' ביד כל אחד מהם, הרי אם בשעה שנתגלגל, שאז היא שעת חובתה, לא הי' ביד כל אחד מהם כשיעור אין סעת חובתה זאת פוטרת מחלה אח"כ משום שהיתה של נכרי אז, משום שרשות הנכרי לא פטר אותה מחלה מטעם שהיא של עכו"ם אלא מצד שלא הי' אז כשיעור חיוב חלה לכל אחד *חטה