מרחשת חלק א קצה

מרא קמא הנכרי וגם עומדת בחזקת פטורה מן הבכורה שפיר אמרינן ס"ס הכא, ומכש"כ אם נאמר דגם בסד"ד אמרינן חזקה א"כ הוי ס"ס טוב בלי שום חזקה נגדו. שאם תאמר משום דהעמד פרה בחזקת שלא ילדה ויש חזקה לחיוב כנגד הספק דלמא ילדה מכבר אדרבה אמרינן העמד פרה בחזקת פטורה מן הבכורה ובחזקת מרא קמא ושל נכרי הוי כמו קידם לכן, וכיון שיש חזקה כנגד חזקה סלקם כמו דליתא, והוי הס"ס בלא שום חזקה. ובמפורש אמרו כה"ג בחולין (קל"ד א') הכא פרה בחזקת פטורה קיימא קמה בחזקת חיובא קיימא, יעו"ש, ואף דאמרינן שם בספק קודם שנתגייר או לאחר שנתגייר דספק בכור לחיוב, היינו בספק אחד וכמו שכ' רש"י שם משום דהוי איסור מיתה או כרת הלכך לא סמכינן אחזקה יעו"ש, דמשמע ג"כ דמה"ת ודאי יש להעמידה בחזקת פטורה מן הבכורה אלא מפני שאיסור כרת הוא חשו חכמים ולא סמכו אחזקה אבל בס"ס ודאי הולכין להקל וכמו שכ', ויעוי' פמ"ג בפתיחה לה' טריפות ד"ה וראיתי להפ"מ, יעו"ש: ו) עוד נראה לצדד להקל לפי המבואר בב"מ (ו' ב') דכיון דקימ"ל תקפו כהן מוציאין מידו הו"ל ממונו של ישראל בתורת ודאי ומשו"ה ספק בכור נכנס לדיר להתעשר ולא הוי פוטר ממונו בממונו של כהן, יעו"ש. וא"כ בעובדא דידן כיון דהוי ספק אם קנה הישראל את הפרה במעות לחוד משום ספד"ד, ואם הי' בא הישראל לתפוס את הפרה מהנכרי היו מוציאין מידו כדין ת"כ שמוציאין מידו משום שהנכרי הוא מוחזק, וא"כ האי חזקת ממון של הנכרי עושה אותה כודאי של נכרי וברשות הנכרי קיימא ופטורה מן הבכורה, ואפי' לדעת הרמב"ם ז"ל שפסק ת"כ אין מוציאין מידו, מ"מ מודה היכא דאיכא ג"כ חזקת מרא קמא מלבד חזקת ממון שמוציאין כמש"כ הרשב"א בתשו' הביאו הפנ"י בב"מ שם וכן הש"ש ש"ד פ'ה, דדווקא בבכור שם בב"מ לא הוי חזקת מרא קמא משום שתיכף שנולד נולד ספקו עמו אם של כהן הוי וטרם שנולד הוי דשלבל"ע, יעו"ש, וע"כ ס"ל להרמב"ם דת"כ א"מ מידו, משא"כ היכא שיש ג"כ חזקת מרא קמא ד"ה מוציאין מידו. ובעובדא דידן שהפרה היתה של הנכרי מקודם והוא מוחזק גם כעת בה ויש לו חזקת ממון וחזקת מרא קמא א"כ משום זה חשובה הפרה כאילו היא ודאי של הנכרי והוי כמו דאמרינן התם דמשו"ז יכול להכניסה לדיר להתעשר ולא הוי אפי' עשירי ספק ויעוי' בתשו' חמדת שלמה או"ח סי' א' ב' מש"כ בזה. ואכ"מ להאריך, זולת בניד"ד יש לפקפק לפמש"כ הראשונים ז"ל בכתובות (ט"ו ב') גבי הא דרוב כותים כותי דבנכרי ליתא לחזקת ממונא, יעו"ש וכן כתבו הה"מ פט"ו מהא"ב הכ"ו, יעו"ש: ועוד בלא"ה כיון דמשום ספד"ד אין הישראל יכול להוציא מן הנכרי את הפרה משום שהנכרי הוי מוחזק א"כ הו"ל יד נכרי באמצע ופטורה מן הבכורה, וגדולה מזו אמרו בב"מ, דכיון דמצי הנכרי תפיס לבהמה הו"ל יד נכרי באמצע ופטורה מן הבכורה, אף דהוי רק משום אלמות הנכרי ותקיפותו, ומכש"כ הכא דמדינא הנכרי תפיס לה, שהוא מוחזק בה מספק א"כ ודאי כה"ג אמרינן דהוי יד נכרי באמצע ופטורה מן הבכורה. ויעוי' תשו' חמד"ש הנ"ל חיו"ד סי' ל"ג: ז) עוד נראה לי בזה כסניף להקל דהנה בבכורות (י"ט) אמרינן הא דהלוקח בהמה מן הנכרי שחייבת בבכורה ולא אמרינן הלך אחר רוב פרות ורוב פרות מתעברות ויולדות והא ודאי מוליד אוליד. הוא משום דהוי רוב התלוי במעשה ורוב התלוי במעשה ל"א, והנה ראיתי להאחרונים ז"ל שהביאו מדברי הרשב"א ז"ל פ"ק דחולין דהא דל"א רוב התלוי במעשה הוא רק מדרבנן, ומדאורייתא אזלינן בתר רובא אפי' תלוי במעשה, ויעו' ראש יוסף על חולין (ט' א'), יעוש"ה. וכיון דעיקר חשש דלוקח בהמה מן הנכרי דהוי ספק דילמא לא ילדה עד השתא הוא מדרבנן, וא"כ לא הוי רק איסור דרבנן, וכיון דמספקא לן אם מעות קונות או לא בנכרי הו"ל ספיקא בדרבנן ולקולא: ולפמש"כ דעיקר חשש כאן הוא מדרבנן משום דמדאורייתא הלך ג"כ אחר רוב התלוי במעשה, יש עוד לצרף לזה מש"כ כת"ר דגיסו של הנכרי הי' מסיח לפ"ת שהפרה כבר ילדה, דהא מסיח לפ"ת נאמן במילי דרבנן. כדאיתא בב"ק (קי"ד ב'), וא"כ הכא דהוי רק חשש בדרבנן לפש"כ, הנכרי המלפ"ת נאמן לומר שילדה כבר מיהו יש לחלק. דדוקא בדבר שהאיסור עצמו דרבנן כמו בתרומה דרבנן שם מסלפ"ת נאמן, אבל אם האיסור עצמו דאורייתא רק החשש הוא דרבנן כמו בנד"ד שאיסור בכור הוא דאורייתא רק החשש הוא מדרבנן, משום דמדאורייתא הו"ל להלוך אחר הרוב, כה"ג הו"ל כדאורייתא ואין מסלפ"ת נאמן בה. מיהו מהא דאמרינן שם בשבוי' הקילו, משמע אפי' היכא שהאיסור דאורייתא כיון שהחשש הוי מדרבנן ג"כ האמינו למסלפ"ת יעו"ש, ושו"ר להגרע"א סי' הנ"ל בסוף התשובה בשולי המכתב חקר בזה ג"כ והביא דמדברי מהרא"י נראה דמסלפ"ת כה"ג א"נ כיון שהאיסור הוא מדאורייתא אפי' החשש עצמו הוא רק מדרבנן, יעו"ש. ותמיהני מדוע לא העיר מהא דשבוי', ואולי יש לחלק, מיהו בשו"ע יו"ד שט"ז ס"א מבואר דנכרי מסלפ"ת איננו נאמן לומר שילדה יעו"ש, וזה תלוי בתרי לישני דהתוס' בכורות (כ"א ב') ד"ה דאשתבוחי ויעוי' ש"ק סי' הנ"ל סק"ב. מיהו לדעת הרשב"א לפמש"כ נראה לכאורה דכה"ג מהימן מסלפ"ת: ח) היוצא מדברינו דבנד"ד יש להקל דלא הוי קדוש בבכורה מהטעמים המבוארים למעלה: א) משום שנתן רק מקצת דמים שכ' בתשו' מוהר"ם זיסקינד דפטורה מן הבכורה משום דהו"ל יד נכרי באמצע, ב) משום דהוי ס"ם, ג) משום דכיון שהנכרי מוחזק ויש לו ג"כ חזקת מרא קמא הרי הפרה בחזקת ודאי שלו והוי פטורה מן הבכורה, ד) דכיון שאין הישראל יכול להוציא מיד הנכרי משום ספד"ד שוב הו"ל יד הנכרי באמצע ופטורה מן הבכורה, ה) דלדעת הרשב"א הנ"ל דהוי עיקר החשש בלוקח בהמה מן הנכרי דחוששין שהיא מבכרת היא הוי רק מדרבנן וא"כ כיון דהוי ספקא דרבנן אם קנה הישראל במעותיו אם לא הו"ל סד"ר ולקולא, ו) דלדעת הרשב"א הנ"ל דהוי חשש דרבנן אפשר לומר דמסלפ"ת נאמן בזה. ומכל הטעמים הנ"ל נראה לי להלכה דיש להקל: ולצאת ידי חשש איסור דאורייתא יש להצריך להטיל מום בבכור ע"י נכרי ויהא נאכל במומו, כיון דעיקר דין הטלת מום בבכור בזה"ז לדעת הרבה פוסקים הוא מדרבנן וגם הטלת מום ע"י נכרי בבכור אינו אלא מדרבנן כמש"כ הרא"ש ב"מ פ' השוכר את הפועלין ויעוי' תשובת הגרע"א סי' ס"ד מש"כ בזה. וע"כ בנד"ד דבלא"ה מדינא נראה שהולד אינו קדוש בבכורה יש להקל להטיל מום ע"י נכרי ואכ"מ: והנני ידידו מברכו בכט"ס ומבקשו שלא יסמוך על דברי אלה רק אחרי שימצאם כי הם נכונים לדינא אז אצטרף גם אנכי עמו כי היכי דלימטיה שיבא מכשורא ושלום למעכ"ת ולתורתו: סימן מח מה ששאל כת"ר באחד שהי' לו עז מבכרת ובשבת הגיעה שעתה ללדת ובא ושאל את המורה מה לעשות כדי לפטור אותה מן הבכורה והורה לו להפקיר אותה וכן עשה