מרחשת חלק א קצד

דרבנן ומכש"כ ע"י נכרי דהוי ודאי רק מדרבנן, א"כ בבכור נדון שאלתנו לפ"מ שהעליתי למעלה שמעיקר הדין אין בו קדושת בכור מכח ס"ס והוי ס"ס מעליא, וכמו שבארנו לעיל בארוכה, אלא שלא רציתי להקל נגד דעת הפר"ת וכן סתימת הש"ך דמשמע דס"ל שגם כה"ג יש לאסור, מ"מ להטיל מום ע"י נכרי שעיקרו אינו אלא מדרבנן לפ"מ שכתבנו יש להקל לענ"ד: שו"מ בס' קהלת יעקב להגאון ר"י מקארלין ז"ל שנשאל כה"ג ופסק הלכה למעשה דהוי ס"ס ואין בו קדושת בכורה, יעו"ש תיו"ד סי' י"א: סימן מז. א) אחד"ש כת"ר, ע"ד העובדא שבאה לידו באחד שלקח פרה מעוברת מנכרי ונתן לו או"ג עשרים רובל ולא משך את הפרה ואח"כ ילדה זכר ונשאל מה דין הולד לענין בכורה. הן בטח ראתה עינו הטהורה של מעכ"ת מה שדברו בענינים אלו רבותינו ז"ל זה בכה וזה בכה ולא הניחו מקום להתגדר בו ולא ניתן להתחדש בו דבר, אך מאשר כ' ידידי מבקש ממני שאזדקק לזה ולהשיב לו את הנראה לענ"ד הנה לעשות רצונו חפצתי והנני להשיב למעכ"ת כאשר יורוני, ומה' אשאל עזר שלא אכשל בדבר הלכה ת"ו, ואשיב בקצרה: הנה יסוד ההיתר לכאורה בזה הוא דעת הטו"ז ביו"ד סי' ש"כ סק"ח דקימ"ל כר"ת דמעות אינן קונות בנכרי וע"כ בעובדא דידן, שלא הי' אלא קנין כסף לחוד בלא משיכה, הוי הפרה של הנכרי ואין הולד קדוש בבכורה: אולם מה שעומד לנגדנו הוא דעת הש"ך שם סק"ח בשם הב"ת שכ' שאם ישראל קנה פרה מהנכרי בכסף בלא משיכה הוי ספקא דדינא וקדוש בבכורה מספק ולפ"ז גס כאן הוי ספק וחייב בבכורה: ב) ואם היינו אומרים בנד"ד שלא נתן רק מקצת הדמים ולדעת רב בב"מ (מ"ת ב') ערבון אי"ק אלא כנגד מעותיו וא"כ הישראל לא קנה אלא כנגד מעותיו ויש להנכרי חלק בהפרה כנגד מותר המעות שמגיע לו עוד וא"כ הוי שותפות עכו"ם שפוטר מן הבכורה, אבל כ"ז אינו, חדא דקימ"ל כרי"ו דערבון כנגד כולו הוא קונה כמש"כ הפוסקים בחו"מ סי' ק"צ ס"י בקרקע והו"ה במטלטלין אם לא בעייל ונפיק אזוזי, וכאן הא הנכרי לא עייל ונפיק אזוזי כיון שהפרה עומדת ברשותו. ועוד אפי' לרב כה"ג קנה כולו, דדוקא במקום שכסף אינו קונה אלא לקבולי מש"פ ס"ל לרב דכנגדו הוא קונה אבל במקום שקונה קנין גמור כמו בקרקע שם גם רב מודה דכנגד כולו הוא קונה כדאיתא בב"מ שם, וא"כ בנד"ד דמעות בנכרי קונה קנין גמור למ"ד מעות קונות, בזה גם רב מודה דכנגד כולו הוא קונה והוי ברשות ישראל וחייב בבכורה אם נאמר דמעות קונות בנכרי, ובזה הנכון עס כת"ר שא"ד למה שכ' הלקט הקמת בשם הצ"צ שאם נתן זהוב א' לקיום וחשבון המקח שכ' כיון שהישראל יכול לבטל המקח אם יניח את הזהוב הא' לא הוי ברשות ישראל, דבעובדא דידן ודאי לא יניח הישראל את העשרים רובל ורצה לקנות את הפרה כולה ולבלי לחזור בו עוד, וגם לא נתן בתורת ערבון שלא יקנה אלא כנגד מעותיו רק בתורת מקצת פרעון שקנה כולו, וכן ראיתי בתשו' מוהר"ם לובלין סי' ל"א שכ' ג"כ שאם לא נתן רק מקצת הדמים על הפרה ע"מ קנה כולה למ"ד מעות קונות בנכרי, יעו"ש: ג) מיהו אעפ"כ נראה דכה"ג אפשר לומר דפטורה מן הבכורה, דהא אם ירצה הישראל למשוך את הפרה לרשותו ולזקוף את המותר בחוב לא יתנהו הנכרי וכ"ז שלא יפרע לו כל דמי המקח במלואם לא יתן לו הנכרי את הפרה כלל, וא"כ הוי הנכרי תפוס בה והו"ל יד נכרי באמצע ופטורה מן הבכורה כדאמרינן בב"מ (ע' ב') כיון דאי לא יהיב לו זוזי אתי עכו"ם תפיס ליה לבהמה הו"ל יד נכרי באמצע ופטורה מן הבכורה, ויעו"ש בתוס' ד"ה ואי לא מש"כ לחלק מההיא דבהמת ארנונא דחייבת בבכורה כיון דמצי מסלק ליה בזוזי משום דכאן מתתלה היתה של נכרי וכעת עדיין כת הנכרי בה לתפוס הבהמה אם לא יתן לו המעות לא יצאת משו"ה מרשות הנכרי יעו"ש, והכ"נ גם בנד"ד כיון שהבהמה היתה מתתלה של הנכרי וגם כעת לא יתנהו הנכרי כ"ז שלא יפרע לו כל דמי המקח, א"כ הו"ל יד נכרי באמצע ופטורה מן הבכורה וש"מ בפ"ת סי' הנ"ל שהביאו בשם תשו' מוהר"ם זיסקינד שכתב כן דכה"ג הו"ל יד נכרי באמצע ופטורה מן הבכורה, ובאמת הסברא נכונה מאד לולא שבתשו' מוהר"ם לובלין הנ"ל לא משמע כן שהרי כ' דכה"ג חייבת בבכורה למ"ד מ"ק בנכרי ולא נתיח לחלוק זה: ד) והעיקר נלע"ד בנד"ד להיתירא משום דהוי ס"ס ספק דילמא כבר ילדה הפרה ואינה מבכרת ואת"ל דמבכרת ספק דילמא קימ"ל כר"ת דמעות אינן קונות בנכרי ועדיין ברשות הנכרי היא והישראל לא קנה אותה, והוי ס"ס ספק אחד במעשה וספק אחר בפלוגתא דרבוותא דקימ"ל דהוי ס"ס, ולא הוי ס"ס במקום חזקה דהעמד פרה בחזקת שלא ילדה והשתא היא דילדה משום דאיכא נמי חזקה להיפך, העמד הולד בחזקת תולין במעי אמו כמש"כ התוס' בבכורות (כ' ע"ב) ד"ה תלב פוטר ובשא"ד: והנה בתשו' הגרע"א סי' ל"ז בעובדא דידיה שישראל מכר פרה לנכרי במעות לבד בלא משיכה כתב ג"כ לדין ס"ס הנ"ל, ולפי עובדא שלו שישראל הוא שמכר פרתו לנכרי הוי הס"ס להיפך: דילמא מעות קונות בנכרי וספק דילמא לאו מבכרת הוי, יעו"ש, מיהו מתתלה פקפק בזה ולא מלאו לבו להקל משום זה לחוד, משום דעת הפוסקים דס"ל דהלוקח בהמה חולבת מן הנכרי שאינה פטורה מן הבכורה משום דאמרינן סמוך מיעוטא דחולבת עד שלא ילדה לחזקה דהעמד הפרה בחזקת שלא ילדה ולא ס"ל החזקה דולד תולין במעי אמו, וא"כ לדידהו הו"ל ס"ס במקום חזקה דלדעת הרבה פוסקים ל"א, ויעו"ש שנסתפק בס"ס דספק אחד הוא בדין וספק אחד במעשה, דלנגד ספק בדין לא שייך חזקה כלל כמש"כ האחרונים דמשום חזקה לא ישתנה הדין אף שכנגד הספק במעשה הוי חזקה כנגדו אם גם כה"ג ל"א ס"ס במקום חזקה, דאפשר דכה"ג כיון דספק אחד הוי בדין שכנגדו לא שייך חזקה שפיר אמרינן ס"ס, ויעו"ש באורך דלמסקנא נראה מדבריו שיש להקל בכה"ג ושפיר אמרינן ס"ס, יעו"ש, וא"כ גס בנד"ד שפיר יש להקל משום ס"ס: ה) ובאמת נראה דבעובדא דידן עדיפא יותר, דבעובדא של תשו' הגרע"א ז"ל שישראל מכר פרתו לנכרי במעות לחוד שם י"ל דלא הוי ס"ס מעליא משום שלכל ספק יש חזקה כנגדו היינו משום שכנגד הספק דילמא ילדה הוי חזקה העמד פרה בחזקת שלא ילדה ולדעת הפוסקים דלא ס"ל שיש כנגדה חזקת הולד תולין במעי אמו, וכנגד הספק דילמא מעות קונות והוי הפרה של נכרי יש חזקת מרא קמא דהוי של ישראל מקודם וגם העמד הפרה בחזקת חיוב בבכורה דמקודם היתה ברשות ישראל שמתחייבת בבכורה, וא"כ לכל ספק יש חזקה כנגדו וע"כ ל"א כה"ג ס"ס, ואפי' להפוסקים דאמרינן ס"ס אפי' במקום חזקה היינו דווקא היכי ששני הספקות מוציאים ומתנגדים לחזקה אתת ע"ז ס"ס עדיף כמו דרובא עדיף מחזקה, אבל כאן הא יש שני חזקות ולכל ספק לבד יש חזקה כנגדו, זולא לדעת אלו מהפוסקים דס"ל דלא שייך חזקה נגד ספקא דדינא א"כ לא שייך חזקת מרא קמא או חזקת הפרה בחיוב בכורה לנגד ספד"ד אם מעות קונות או לא אבל להיפך בעובדא דידן שהפרה היתה של נכרי מקודם והיתה עומדת בחזקת