מרחשת חלק א קצא

אור האמת, שפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין מה"ת רק בחלה אבל לא בתרו"מ, שהרי כן נראה מפורש מלשונו וכן פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה שנאמר שמה שמה אתם חייבים בין בפירות הארץ בין בפירות חו"ל נראה שמחוייבין בחלה מה"ת מדרשה דשמה, וכן מדשבק לתרו"מ ונקט רק חלה, אף שבחלוקה הקודמת בפירות א"י שיצאו לחו"ל כתב מפורש שפטורין מן החלה והתרו"מ, משמע שרק בחלה חייבין מה"ת פירות חו"ל שנכנסו לארץ, אבל לא בתרו"מ. והמעיין בדברי הרמב"ם בה' בכורים פ"ה ה''ו וה"ז יראה ג"כ כמעט מפורש שפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה מה"ת שלא כמו שכ' הכ"מ בדרך הב'. גם הדרך הג' שכ' שפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים בתרו"מ ג"כ מה"ת, גם זה לא יתכן ונסתר מכמה מקומות בש"ס שמהם יש להוכיח שפירות חו"ל אף שנכנסו לארץ פטורין הם מתרו"מ מן התורה, ויעוי' יו"ד סי' של"א בביאור הגר"א שם ס"ק כ"ט, וא"ר להאריך. מיהו גם הדרך הא' קשה כמו שתמה הכ"מ דמאחר שמקרא דשמה יליף לפטור גם מתרו"מ פירות א"י שיצאו לחו"ל, ממילא אית לך למילף לחייב מדאורייתא פירות חו"ל שנכנסו לארץ, וכל דכן הוא: י) ולכאורה יש עוד להביא ראי' מוכחת לסברת הכ"מ שאין חילוק בין חלה לתרו"מ מהא דאיתא בב"מ (פ"ט א') דיש מה דיש דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה וכו' אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה פועל אוכל בו והלא נגמרה מלאכתו למעשר [ומקמי לישה נמי לא אוכל, פירש"י]. לא קשיא בחו"ל עסקינן דליכא מעשר, אי הכי חלה נמי ליכא, אלא לעולם בארץ ול"ק בשבע שכבשו ובשבע שחילקו דאמר מר וכו' נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר וכו', יעו"ש. והשתא מאי מקשה א"ה חלה נמי ליכא הא משכחת לה בפירות חו"ל שנכנסו לארץ שחייבין בחלה מה"ת ופטורין מתרו"מ, א"ו משמע שאין חילוק והבדל בין חלה לתרו"מ ובכל מקום שמחויב בחלה חייב גם בתרו"מ וכן להיפך, וזו לכאורה ראי' נצחת לסברת הכ"מ: אבל באמת בלא"ה קשיא בסוגיין, שהרי משנה שלמה שנינו בפ"א ממס' חלה מ"ג, אלו חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות הלקט השכחה ופאה וכו' ותבואה שלא הביאה שליש, וא"כ מאי מקשה א"ה חלה נמי הלא משכחת לה שהפירות יהיו חייבין בחלה ופטורין מן התרו"מ כה"ג, ומאי דוחקיה לשנויי בז' שכבשו וז' שחלקו: אכן אחר העיון נראה שכל זה יש לתרץ בחדא מחתא, דהנה בירושלמי פ"א דחלה שם הובא בר"ש שם איתא: רב הושעיא שאל לכהנא מניין שחייבין בחלה ופטורין מן המעשרות, א"ל לא תימא לי מן תרימו חזר ואמר מי"ד מהי"ד חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות אף אלו חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות ופירש הר"ש דרב הושעיא הי' תמה לכל הני דתנן אמאי לא פטירי מן החלה כמו מן המעשרות והשיב לו כהנא לא תימא, כלומר לא תיקשי לי ממה דכתיב כתרומת גורן כן תרימו אותה, דיש ללמוד מז' שכבשו וז' שחלקו שנתחייבו בתלה ולא נתחייבו במעשר, עכ"ל, ומבואר מזה אף דכתיב כתרומת גורן כן תרימו אותה ואשר על כן יש לפטור מחיוב חלה כל מה שפטור מתרו"מ, מ"מ כיון שמצינו שבשבע שכבשו ושבע שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר, ע"כ יש לחייב בחלה גם הרבה דברים שלא נתחייבו במעשר כמו שמצינו בז' שכבשו וז' שחלקו. מעתה מיושב בפשוטו קושית הכ"מ דכיון דמחד קרא דשמה יליף לפטור גם מתרו"מ פירות א"י שיצאו לחו"ל ממילא אית לן למילף לחייב מדאורייתא פירות חו"ל שנכנסו לארץ. וע"פ המבואר בירושלמי א"ש, דודאי מה שפטור מחלה יש ללמוד שיהא פטור גם מתרו"מ משום דכתיב כתרומת גורן כן תרימו אותה, וכיון דמקרא דשמה ילפינן לפטור פירות א"י שיצאו לחו"ל הכ"נ ילפינן מזה גם תרו"מ, אבל להיפך לחייב בתרו"מ גם פירות חו"ל שנכנסו לארץ משום זה שחייבין בחלה זה לא ילפינן, שהרי חלה חמורה שבשבע שכבשו ושבע שחלקו בחלה היו חייבין ובתרו"מ פטורין, וכמו שמטעם זה מחייבין אנו בחלה כל הני אף שפטורין מתרו"מ, הכ"נ בפירות חו"ל שנכנסו חייבין בחלה אף שפטורין מתרו"מ, ולא עוד אלא שדבר זה ממקומו, שנתחייבו בחלה מז' שכבשו וז' שחלקו, הוא מוכרע שפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה, שהרי זה שנתחייבו בחלה בשש"כ ושש"ח ילפינן מקרא דבבואכם שמיד שנכנסו נתחייבו בחלה, והרי אותן פירות שמיד שנכנסו נתחייבו בהם חלה הם פירות חו"ל שנכנסו לארץ, שהרי קודם שנכנסו עדיין לא נתקדשה הארץ בקדושת א''י, ורק מיד שנכנסו בה נתקדשה הארץ בקדושת חיוב חלה והני פירות שגדלו קודם שנכנסו הרי הם כמו שגדלו בחו"ל ואעפ"כ נתחייבו בחלה תיכף שנכנסו, א"כ הרי פירות אלו פירות של חו"ל שנכנסו לארץ, א"כ מזה גופא מוכח שפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה משא"כ תרו"מ שלא נתחייבו בהם רק אחר כבוש וחלוק לא מוכח כלל שנתחייבו פירות חו"ל שנכנסו לארץ בתרו"מ, ואין ללמוד מחלה *): יא) מעתה א"ש ומיושב מה שהקשינו מגמ' דב"מ אמאי לא משני דמשכחת לה פירות שיהו חייבין בחלה ופטורין מתרו"מ, דלפי המבואר כל עיקר החילוק שיש, לחייב בחלה יותר מתרו"מ אנו למדין מהא דז' שכבשו וז' שחלקו שנתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרו"מ, א"כ היינו באמת תירוץ הגמ' בב"מ שם בז' שכבשו וז' שחלקו, שזהו מקור החילוק שבין חלה לתרו"מ, שאחרי שמצינו שבזש"כ וזש"ח נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר אז יש לחלק גם לשאר דברים שיהו חייבין בחלה ופטורין מן המעשר, אבל כ"ז שלא ידענו מהחילוק שחלוקה חלה מתרו"מ בז' שכבשו וז' שחלקו לא הי' מקום לחלק ביניהם בכל הדברים. וזהו באמת תירוץ הגמ', ואדרבה בזה ניחא מה שלכאורה קשה על תירוץ הגמ' בזש"כ ובזש"ח וכי איכפל תנא דברייתא להשמיענו דרשה דריש למה שעבר ומאי דהוי הוי, אבל לפמ"ש שבאמת נפק"מ גם לענין הרבה דברים שנוהגים כעת, אך כל אלו נלמד מז' שכבשו וז' שחלקו, וע"כ הוצרך להביא מקור ההבדל וממילא נפק"מ לשאר דברים, וזה ברור ונכון בעז"ה: וקמו דברינו וגם נצבו שפירות חו"ל שנכנסו לארץ פטורין מתרו"מ מה"ת, והנה טעמו כפשוטו משום שחיוב תרו"מ תלוי בקדושת הקרקע, וכיון שקרקע שגדלו בה לא נתקדשה לא מהני מה שנכנסו לארץ כיון שגדלו בפטור ובקרקע שאינו קדושה, והר"ז כמו שגדלו בעציץ שאינו נקוב שלא מהני להתחייב בתרו"מ אף שהפירות הם בא"י כיון שאין גדולם בקרקע, והכ"נ בפירות חו"ל פטורין מתרו"מ משום שלא היו גדולם בקרקע שנתקדשה: יב) והנה הרמב"ם בפ"א מה' תרומות ה"ה כתב כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלה קדושתן שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכבוש לבד קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל, כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שניה העומדת לעולם לשעתה ולע"ל, ושם ה' כ"ה כתב התרומה בזה"ז ואפי' במקום שהחזיקו עולי בבל ואפי' בימי עזרא אינה מה"ת אלא מדבריהן שאין לך תרומה של תורה אלא בא"י בלבד ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבאו ביאת כלכם כשהי' בירושה ראשונה, ויעוי' בכ"מ שם מה שהסיר תלונת הראב"ד שאין זה סותר מש"כ בראש הפרק שקדושת עזרא קדשה לשעתה * שוב מצאתי שקר"ש בפ"ב ממס' חלה מ"א הביא את הירושלמי שם שר"ע באמת הביא ראי' מזה שפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה אף שהיא גדולי פטור בשעה שנכנסו לארץ: