מרחשת חלק א קפז

מ"מ אינו אלא כבכור בע"מ, שכיון שחלק מגופו לא נתקדש עדיין בבכורה ורק המיעוט שיצא קדוש בבכורה, א"כ חסר הוא כל שאר הולד שמונח בפנים שעדיין חולין הוא, והר"ז בכור חסר ובע"מ וכמו שכ' כה"ג הר"ן בפ' לולב הגזול באתרוג של טבל כיון שיש לכהן חלק בו ואותו חלק של כהן אינו שלו הו"ל גם שאר האתרוג אתרוג החסר ולא הוי לקיחה תמה, וכמו כן כתב הראב"ד הביאו הרשב"א בחי' לקידושין (נ"א א') אהא דחלות תודה שאם אמר פלגא תקדוש לא קדשה משום דהו"ל פרוס וחסר, ותנן אחת מכל קרבן שלא יטול פרוס ואם אמר חצי כל אחת תקדוש הרי הם פרוסות וחסרות, יעו"ש. הרי כיון שלא נתקדש חלק האחד גם החלק שנתקדש חשוב כחסר, וא"כ גם בבכור כיון שמה שבפנים לא נתקדש למפרע גם החלק שמבחוץ שנתקדש חשוב כחסר וכבעל מום, וע"כ שפיר אמר ר"י דכ"ז שלא יצא רוב הראש מותר להטיל בו מום דנהי שנתקדש למפרע בבכורה מ"מ הא הוי בכור בע"מ וחסר והו"ל מטיל מום בבע"מ דליתא לאיסור הטלת מום, ומיושב ג"כ קושית תוס' חולין שם (ע' א') ד"ה מאי שהקשו אמאי לא מקשה מהא דמחתך לרב הונא דאמר למפרע קדוש דהא מטיל מום הוי ולפי האמור ג"כ ניחא דממחתך לא קשיא דכיון שמה שבפנים אינו קדוש חשוב בע"מ וחסר כ"ז שלא יצא רובו שנתקדש כולו, והו"ל מטיל מום בבע"מ. ויעויין תמורה (י"א ב') בעו מיניה דרבא הקדיש חד אבר מהן בגיזה וכתב רש"י ז"ל דבעבודה לא מיבעי ליה דאסור דהא מכחיש ליה. ולכאורה עדיין תקשה אמאי לא מיבעי ליה נמי אם מותר בהטלת מום בהאי אבר וכמו דמיבעי ליה לענין גיזה, ולפמש"כ א"ש, דאיסור הטלת מום ודאי ליכא, דכיון שכל הבהמה חולין שוב הו"ל האי קרבן אבר שהקדיש בע"מ, דהא חסר שאר הבהמה שהיא חולין וע"כ מטיל מום בו פטור, משא"כ לענין גיזה ועבודה שפיר אסור, דגיזה ועבודה אסור אפי' בבע"מ דהעובד והגוזז אפי' בפסולי המוקדשין לוקה וע"כ מיבעי ליה דווקא בגיזה: ח) ולכאורה אפשר לחלק אף שמה שלא נתקדש חשוב כחסר, כמו שכ' בשם הר"ן והראב"ד, מ"מ לא חשוב מום, דהא לענין בכור וקדשים בעינן מום שבגלוי, וכאן אף שנקרא חסר מ"מ כיון שאינו ניכר במראית עין אלא שבמחשבת הלב חשוב כחסר לא הוי זה מום, כיון דבעינן מום שבגלוי, ואף שכתבו התוס' בב"ק (צ"ח א') ד"ה מתיב, דחרשות חשוב מום שבגלוי ועבד יוצא בו לחירות דלא בעינן שיהא הקלקול בגלוי רק שיהא האבר שנעשה בו הקלקול גלוי, ולפ"ז אף שמה שלא נתקדש לא ניכר ואין זה גלוי מ"מ הא האברים שלא נתקדשו ונשארו בפנים הם אברים שבגלוי וחשוב שפיר מום גלוי, ז"א דלא כתבו כן אלא לגבי עבד אבל גבי מום בקדשים בעינן גלוי גמור כמו שכ' התוס' בבכורות (ל"ז א') ד"ה מה הפרט דחרשות אינו מום גבי אדם ובהמה לענין עבודה ובכור, ויעוי' רשב"א קדושין (כ"ד ב') ד"ה הכהו דגבי מומין בעינן גלוי גמור, ולפ"ז שפיר י"ל אף דהוי כחסר מ"מ אינו חשוב מום משום דלא הוי גלוי: מיהו אף אם נאמר כן ג"כ א"ש, אף שלא חשוב מום דבעינן בגלוי מ"מ הא לא גרע מחסרון אבר שבפנים דקימ"ל בבכורות ל"ט שאינו ראוי להקרבה דחסרון בפנים הוי חסרון, וא"כ הכ"נ עכ"פ הוי חסרון מבפנים ואינו ראוי להקרבה וע"כ המטיל מום בו פטור משום דהוי כמטיל מום בבע"מ: איברא אם נאמר שאין זה מום אלא חסרון מבפנים לא הוי א"ש שא"כ יהי' כמטיל מום בבע"מ עובר דחייב כמ"ש לפנינו בשם הרמב"ם ז"ל משום דמחדש בו דבר וא"כ הכ"נ הא מחדש בו דבר כיון שהחסרון הקודם אינו מום אלא חסרון לבד ולא מהני לשחוט עליו ולאפרוקי, והמום השני שעושה אחריו מתירו לשחוט עליו, א"כ הוי מחדש בו דבר וחייב עליו לכו"ע אף אם מטיל מום בבע"מ קבוע פטור, ואף דבבכור כה"ג לא שייך נפק"מ זו, דפדיון בלא"ה ליתא גביה ולשחוט עליו בלא"ה אם ישחוט את האם לא יהי' בכור דנמצא שלא נולד אח"כ השאר שנשאר בפני וא"כ לא הוי למפרע בכור, כיון שלא היתה לידה אח"כ ברובו, מ"מ נפק"מ אם לשחוט את הולד במעי אמו וכבעית ר' אושעיא בחולין (ע"ה) הושיט ידו למעי אמו ושחט דמהני שחיטה במעי אמו, וא"כ אם יטיל בו מום יהי' מותר לשחטו במעי אמו ומועיל מומו להתירו לשוחטו, ונמצא מחדש בו דבר בהטלת המום, וע"כ חייב בה משום מטיל מום, ויעוי' תמורה (י"א ב'), ואכ"מ: אבל באמת לענ"ד חשוב מום שבגלוי, דמה שחושבין במחשבת הלב לחסרון חשוב ג"כ למום שבגלוי דהכי מוכח מדברי רש"י ז"ל בבכורות (ג' א') גבי שותפות עכו"ם ולימא בבכורה, יעו"ש. ולפמש"כ מוהרש"א מאי קושיא כיון דמ"מ חלה קדושת עולה על מה שבפנים וממילא בשעת לידה אח"כ לא חלה קדושת בכורה והוי כולו עולה, יעו"ש. ולענ"ד לא קשיא מידי, אדרבא אמרינן להיפך שכיון שהולד קדוש למפרע בבכורה, א"כ לא חלה קדושת עולה רק על מה שבפנים והוא הקדיש את כולה לעולה ולא חציה, וכיון שלא חלה על מה שבחוץ משום שקדמה קדושת בכורה, בטלה הקדושה גם על מה שבפנים דהוי כמו קני את וחמור דכה"ג לד"ה לא קנה כלל יעוי' ב"ב (קמ"ג א') בתורם קישות ויעוי' קצוה"ח סי' ר"י סק"ה שכ' שהיכי שהקנין הוא לאחד ובשני דברים ובאחד מועיל ובשני אינו מועיל אמרינן מיגו דלא קנה זה לא קנה כלום, וכאן בעולה שאי אפשר לומר שקנה הכל שעל מה שקדש בבכורה א"א שיחול קדושת עולה שוב לא קנה כלום ולא חלה קדושת עולה גם על מה שבפנים, והבן: ואגב הנני להעיר בזה מה שראיתי להגאון בעל עונג יו"ט בתשו' יו"ד סי' ק"ה שהביא ראי' לדעת הרא"ש שהלכה כרבה דבכור מכאן ולהבא קדוש מהא דאמרינן בחולין ר"פ גיד הנשה (צ' א') הכא במבכרת עסקינן דאיסור גיד ומוקדשין בהדדי קאתיין, ואם איתא דלמפרע קדוש, הא קדושת בכור חלה מקודם תיכף שיצא מקצתו ואיסור גיד לא חלה רק עד שיולד, וא"כ איסור מוקדשין קדים, א"ו שהש"ס סובר דמכאן ולהבא הוא קדוש וכשיצא ראשו מיירי דחיילי איסור מוקדשין ואיסור גיד בב"א, יעו"ש. והנה במחכ"ת אשתמיט ליה דברי מוהרש"א שהבאתי שמה שבפנים אינו קדוש אפי' למ"ד למפרע הוא קדוש, וא"כ אף שיצא מקצת הראש ונתקדש מקצתו שיצא למפרע מ"מ מה שבפנים לא נתקדש וכשיצא רובו אז נתקדש כולו וחייל ג"כ איסור גיד, וא"כ שפיר אתי בהדדי, ואדרבה למ"ד למפרע קדוש א"ש טפי, דלדידיה גם ביצא דרך מרגלותיו שחלק שבו הגיד שיצא כבר נאסר משום דאיכא חדשים ואוירא וקדושת בכורה לא חלה עד שיצא רובו וא"כ איסור גיד קדים וכמו שכ' הגאון המחבר שם, אבל למ"ד למפרע קדוש ניחא דקמא קמא שיצא נתקדש בבכורה ורק מה שיצא מחלק הגיד עמו וא"כ לעולם אתי בהדדי. מיהו גם זה שכתב שאיסור גיד חל אם יצא דרך מרגלותיו אף שלא יצא רוב הולד, לענ"ד ג"כ אינו שכיון שאכתי לא הוי כילוד גם מה שיצא לחוץ הוא כמו שהוא בפנים, וכמו בעובר שמת במעי אמו (שם ע"ב א') דהוי טומאה בלועה אף מה שיצא לחוץ כ"ז דלא הוי כילוד והכ"נ באיסור גיד כ"ז דלא הוי כילוד גם החלק שיצא חשוב כאלו הוא בפנים וליכא אוירא, ול"ד לתלש חלב שאסור משום דאיכא חדשים ואוירא דהא כיון שתלש לא נגרר אל מה שבפנים, וכמו כן אם חתך מהעובר והוציא מטמא ג"כ באוהל, אבל כ"ז שהוא מחובר להולד שבפנים אינו מטמא וטומאה בלועה הוי והכ"נ באיסור גיד, וז"ב לענ"ד. והגאון בעל עוי"ט לא נחית לכל זה: