מרחשת חלק א קפג

באכילה משום דהוי ס"ס מש"א ולא מהני, וא"כ שפיר קמ"ל עולא שא''מ שליא בלא ולד דממשנה זו לא שמעינן ולא מידי: ולזה נלע"ד שהס"ס התם באמת אינו מש"א לפי שיטת השאילתות דבנפל שאין בו צורת ולד לא אמרינן אין פתיחת הקבר בלא דם, א"כ נפק"מ בין לא יצתה כלל ליצתה מקצתה לענין טומאת נדה, שאם לא יצתה גם המקצת אז אפשר לפה"ק בלא דם ואינה טמאה נדה, אבל אם יש כאן מקצת ולד אז א"א בלא דם, ושפיר הוי נפק"מ בין הספק הראשון להאחרון והראשון מתיר יותר מן האחרון והוי ס"ס מעליא: ובזה א"ש ג"כ מאי דפריך מאי קמ"ל תנינא שליא שיצתה מקצתה אסורה באכילה, אף דבבהמה לא שייך נפק"מ זו מ"מ לא הוי ס"ס משם אחד לפ"מ דקימ"ל בחולין (ס"ז א') שאבר שיצא אסור באכילה, א"כ נפק"מ אם לא יצתה כלל אז כל הולד מותר ואם יצתה מקצתו אז אותה המקצת אסורה מיהא באכילה והוי נפק"מ בין ספקו הראשון להשני והוי ס"ס מעליא: מיהו עדיין יקשה הא מרא דשמעתא הוא עולא ובחולין (שם) איתא דעולא ארי"ו ס"ל דאבר עצמו מותר אם חזר לפנים א"כ לדידיה אין ראי' ממשנתנו דשליא שיצתה אסורה באכילה, דדילמא מיירי בשחזרה לפנים וליכא נפק"מ לענין האבר דהא אף יצא כל שחזר הרי הותר לעולא, וא"כ הדר הו"ל ס"ס מש"א לעולא ואין ראי' מזה שאסורה באכילה, ושפיר קמ"ל עולא שא"מ שליא בלא ולד: י) והנראה לי בזה עפ"י המבואר בבכורות (מ"ז ב') דשמואל ס"ל שאין הראש פוטר בנפלים שלידת הראש בנפל לא חשיב לידה, וזה כמה אשר הקשיתי ע"ז מחולין (ע"ב א') אר"י אמר שמואל טומאה זו (דעובר שמת במעי אמו) אינה מד"ת אלא מדברי סופרים גזירה שמא יוציא הולד את ראשו חוץ לפרוזדור והו"ל כילוד יעו"ש, וזו תימה הא שמואל ס"ל דלידת הראש לא חשוב לידה בנפל א"כ לית כאן גזירה כלל, שאף אם יוציא ראשו ג"כ אינו מטמא משום דלא הוי כילוד ואכתי טומאה בלועה הוי, וזו פליאה עצומה לכאורה: ואשר אחזה לי בתירוץ קושיתנו הוא דנלענ"ד לחלק, דמה דס"ל לשמואל שאין הראש עושה כילוד גבי נפל הוא רק כלפי כל הולד, שבבן קיימא לידת הראש הוי כילוד גם מה שבפנים ונחשב כאלו כל הולד יצא, בזה ס"ל לשמואל שאין ראש הנפל חשוב לעשות כילוד גם מה שבפנים, אבל בזה מודה שמואל שאין הראש דומה לשאר אברים לגבי ועצמו, ר"ל, דלגבי עצמו חשובה לידתו לידה וחשוב כאלו הוא *צא לחוץ ואינו נגרר אחר כל הולד שהוא בפנים, ולפ"ז א"ש דלענין בכור וכן לגבי טומאת לידה שאין חצי ולד פוטר מן הבכורה ואין חצי ולד מטמא בלידה וצריך שיהא כל הולד ילוד משו"ה בנפל שאין לידת ראשו עושה כל הולד כילוד לפיכך אינו פוטר מן הבכורה וכן אינו מטמא בלידה, אבל בחולין שם שמיירי בטומאת אוהל ומגע שבזה א"צ ולד שלם כדי לטמא טומאת מת, שגם כזית מן המת מטמא טומאת מת, שבזה אין צריך רק שלא תהי' טומאה בלועה שלא יהא נחשב מה שבחוץ כאלו הוא בפנים, בזה ודאי לידת הראש חשובה לגבי עצמו לידה מעליא, וממילא מטמא באהל שכיון שאינו נגרר למה שבפנים, שאפי' מה שבפנים אינו כילוד ורק הוא עצמו חשוב יצא לחוץ שוב הוא מטמא טו"מ כיון שא"צ לידת כל הולד לטומאת מת, והחילוק ברור ונכון: והשתא א''ש גם סוגיא דב"ק, דהא בנדה כ"ח איתא דר"א ס"ל כשמואל דאין הראש פוטר בנפלים יעו"ש, ולפ"ז ניחא דהוי ס"ס מעליא, אליבא דר"א דהוא מרא דשמעתא, ולא משם אחד, והוא דספק א' דילמא לא יצתה כלל וא"כ כל הולד מותר באכילה ואת"ל שיצתה דילמא *יצא חוץ יצתה מקצתה והיינו הראש ולא רובו וא"כ אין זה חשוב לידה לגבי כל הולד וכל הולד מותר אבל הראש בעצמו נשאר באיסורו אף אם חזר לפנים, משום דלגבי עצמו חשוב לידתו לידה גם בנפל ושוב לא מהני חזרתו אפי' לעולא דס"ל אבר עצמו מותר באכילה היכי שחזר לפנים ושפיר הוי ס"ס שלא משם אחד, משום דנפק"מ בין ספק הראשון לספק האחרון לענין לידת הראש ושפיר פריך מאי קמ"ל תנינא, שאם הי' אפשר למקצת שליא בלא ולד הי' כל הולד מותר באכילה משום ס"ס, וכמו שנתבאר: יא) ואין להקשות דמשום חשש לידת הראש ואיסור הראש עצמו ליכא איסור אף אם יצא הראש משום שנתערב בגוף הולד המחוי שרבה עליו ומבטלו, וא"כ גם אם יצא הראש ג"כ מותר כי נתבטל, ואכתי אין נפק"מ בין הספק הראשון לספק האחרון, זה אינו, אף שנתבטל הראש מ"מ כיון שהראש עצמו אסור משום נבלה ואינו ניתר בשחיטת האם אלא שנתבטל, א"כ נפק"מ אם יתוסף עליו עוד נבלה ממ"א שלא יהי' שיעור לבטל עם הראש שאז גם הראש חוזר וניעור כמבואר ביו"ד סי' צ"ט, א"כ הוי נפק"מ בכל זה אם הראש נאסר או לא והדר הו"ל ס"ס: ומרווחנא בזה ליישב קושית תוס' בב"ק שם ע"ב ד"ה גזירה שהקשו איך נוכל לטעות להתיר כולה שגם במקצתה היוצא אסור, ולפמש"כ א"ש, שבאמת סוגיין מיירי בשחזרה לפנים וכמו שפירש"י שם, וע"כ כיון דלעולא שהוא מרא דשמעתא כאן ס"ל שאם חזר לפנים יהי' גם מקצתה שיצתה מותרת, ע"כ שפיר גזרינן שאם נראה שמתירין ביצתה מקצתה וחזרה לפנים מטעם ס"ס, (ואם גם יצא הראש ג"כ מותר משום שנתבטל וכמו שכ') אז יאמרו שלא מטעם זה התירו רק מכח כל שחזר לפנים הותרה וע"כ גם ביצתה כולה וחזרה ג"כ יהיו מתירין ושפיר הוי גזרינן, ודוק כי הדברים נכונים: העולה מדברינו שראית הח"ס מסוגיא דב"ק הנ"ל לענ"ד דחוי' ואין לבנות ממנה דיק להתיר ס"ס מש"א היכי שיש חזקה מסייעה בהדה: מיהו אף שדחינו ראיתם מ"מ הדין דין אמת כמו שהביא עוד הח"ס ראי' לזה מר"פ האשה בנדה באיש ואשה שעשו צרכיהם בספל שמתיר כ"מ מכח ס"ס אף דהוי ס"ס מש"א, אלא ע"כ משום שיש להאשה חזקת טהרה מהני ס"ם גם מש"א, ושפיר יש לבאר טעמו של מוהרא"י דלא חשיב לה בילדה זכר ונקבה ס"ס משם אחד משום דחזקת הולד חולין במעי אמו מסייעה לס"ס דילמא ילדה כבר ושמא נקבה יצאה תחלה להתיר אפי' בס"ס מש"א: יב) אבל עיקר מילתא דא שמה שהולד חולין במעי אמו הוי חזקה, כבר מלתי אמורה בקונטרס ''מנחת חנוך'' במנה"ז שם אות ה' ד"ה איברא שחזקת חולין במעי אמו לא הוי חזקה, דכיון שקדושת בכור אי אפשר לחול במעי אמו אין זה שהי' חולין במעי אמו בשעה שאי אפשר לו להיות קדוש בבכורה חזקה לשעה שאפשר לחול יעו"ש שהבאתי ראי' לזה, ומש"כ התוס' והרא"ש בבכורות דהוי חזקה יישבתי שם. וכיון שכן אין לצרף חזקת חולין שבמ"א לסייע לס"ס מש"א, וע"כ צריך לומר בכוונת מוהרא"י שלא חשוב ספק ילדה כבר וספק נקבה תחלה לס"ס מש"א כמו שכ' הפר"ח לפרש טעמו יעו"ש בסי' ק"י: ובזה נלענ"ד לבאר דברי הרא"ש פ"ק דבכורות סי' י' שכתב בחמורה שלא בכרה וילדה זכר ונקבה דקימ"ל דמפריש טלה והוא לעצמו אף שיש כאן רובא לפטור מהפרשת טלה משום סמוך מיעוטא, דנפיק מקצת הנקבה בהדי זכר מקמיה דנפיק רוב ראשו דזכר והוי חציצה, למחצה יולדת נקבה תחלה, משום דכיון שאפשר ליה בתקנתא דהפרשת טלה ולא קמפסיד ולא מידי שהרי הוא חולין והוא בעצמו אין אנו סומכין אהיתירא דרובא, יעו"ש. והדברים מתמיהים דלפ"ז