מרחשת חלק א קפב

בכורה, והוי זה נולד הספק מקודם לענין הקנאת העובר ושפיר הוי זה לא נולדו שני הספקות ביחד: ז) ועפ"י האמור נמצא מקום ליישב קושית הפר"ח בסי' ק"י הנ"ל על מהרא"י במש"כ לאסור רק מטעם ספק בגוף וספק בתערובות, דתיפוק ליה דלא הוי ס"ס משום דהוי ס"ס בתרי גופי חד ספק באם שמא ילדה וחד ספק בוולדות, וס"ס בתרי גופי לא אמרינן, כמש"כ הרא"ם בחי' למגילה בהא דטומטום אפי' מינו אינו מוציא אף דהוי ס"ס משום דהוי ס"ס בתרי גופי, יעו"ש בפר"ח: ולכאורה יש ליישב שאינו דומה להא דטומטום, דשם הספק הנופל בטומטום המוציא הוי נפק"מ ביה בעצמו אם הוא זכר או נקבה, שאם זכר חייב במ"ע שהז"ג ואם נקבה פטורה וע"כ הוי זה ספק בגוף אחר, אבל בספק ילדה או לא ילדה שאין נפק"מ לגבי האם כלל, ועיקר הספק הוי לענין הולד הנולד לה אח"כ, א"כ הוי הכל ספק בחד גופא בהולד הנולד אף שהוא מכח הספק אם ילדה או לא ילדה כיון שהספק הזה אין נפק"מ לגבי האם עצמה: אכן מדברי התוס' יבמות ב' ד"ה או שנמצאו לכאורה נמצא סתירה לסברא זו, שהרי כתבו שם בשם הר"א מבורגיילא על הא דס"ל לר"מ דקטנה אינה מתיבמת משום ספק אילונית אף דממנ"פ אם אילונית היא הוי קדושי אחיו המת קדושי טעות, ותי' בשם הר"א הנ"ל דדוקא בנשאת אילונית בחיי האח והקפיד אז הוי קדושי טעות אבל לאחר מיתה חיישינן דילמא אם הי' קיים לא הי' מקפיד יעו"ש, ולכאורה קשה הא מוכח בנדה ר"פ האשה דר"מ אף דחייש למעוטא בס"ס לא חייש יעו"ש, וא"כ הכא הא הוי ס"ס ספק דילמא מקפיד הוי ואת"ל דלא מקפיד מ"מ שמא לאו אילונית הוי, והוי ג"כ ס"ס המתהפך שמא לאו איילונית ואף אם איילונית דילמא מקפיד הוי וממנ"פ מותרת לאחיו, וא"כ קטנה אמאי אינה מתיבמת. וע"כ צריך לומר דלא חשיב ס"ס משום דהוי ס"ס בתרי גופא שהספק אם מקפיד אם לא הוי בהבעל וספק איילונית הוי באשה וע"כ לא הוי ס"ס, וכמש"כ הרא"ם *), והא התם הספק אם מקפיד הבעל אם לא אין נפק"מ לגבי הבעל עצמו דמה נפק"מ לגבי בעל עצמו אם הוא מהמקפידין או לא, ועיקר הספק חוזר לענין האשה אם הוי קדושיה קדושין או לא, א"כ הוי הכל ספק בגוף אחד, א"ו שאפי' כה"ג חשוב ס"ס בתרי גופי כיון שהספק האחד הוי בגוף אחר אף דלגבי עצמו אין נפק"מ: מיהו יש לדחות שמה"ט לא חשוב לה ס"ס התם משום דלא נולדו שני הספקות ביחד, דספק איילונית הוי לר"מ מתחלת לידתה שתיכף שנולדה חל הספק אם הוי איילונית או לא, לר"מ דחייש למיעוטא, ונפק"מ לענין היתר לכהונה אליבא דר"י ביבמות ס"א וכן לענין כמה דינים, וספק הקפדת הבעל לא נולד רק אחר שקדש אותה שאז נולד הספק אם מקפיד הוא או לא: ח) ובזה יהי' ניחא הא דתנן בנדה (מ"ח א') בא סימן העליון עד שלא בא התחתון לר"מ לא חולצת ולא מתיבמת משום שאפשר לעליון לבא קודם התחתון לר"מ, והא ר"מ בס"ס לא חייש, וא"כ הכא תינח שאינה חולצת שמא קטנה היא, אבל הא שאינה מתיבמת קשה הא הוי ס"ס ספק גדולה ואם אפילו קטנה שמא לאו איילונית היא ושפיר מתיבמת. אולם לפמ"ש א"ש משום שלא נולדו שני הספקות ביחד שהספק שמא איילונית הוי בתחלת לידתה והספק שמא גדולה היא לא בא רק כשהביאה סימן העליון וע"כ לא הוי ס"ס. מיהו לשיטת הפוסקים דס"ס שאינו מתהפך ל"א בלא"ה ניחא, דכאן לא הוי מתהפך שא"א לומר שמא לאו איילונית היא ואת"ל איילונית שמא גדולה היא, שאם איילונית היא תו אין נפק"מ אם גדולה היא אם לאו, שאפי' גדולה ג"כ אינה מתיבמת וע"כ לא הוי ס"ס: נחזור לדברינו דקושית הפר"ח מתורצת לכאורה דזה הוי ס"ס בחד גופא, משום שאין נפק"מ לגבי האם עצמה וכל הספקות הוי הכל לגבי הולד וע"כ הוי ס"ס בחד גופא, ואין סתירה מדברי התוס' ביבמות וכמו שנתבאר: אכן אף אם נאמר כסברתנו הנ"ל עדיין יש לחלק, שבנד"ד הוי זה ס"ס בתרי גופי כיון שבשעה שנולד הספק לא הי' ולד א"כ לא הי' נפק"מ לענין הולד שלא הי' אז בעולם וחזר הספק רק באם אם ילדה כבר או לא, דולד עדיין אין בעולם, וא"כ שוב הוי ס"ס בתרי גופי ושפיר הקשה הפר"ח, אבל עפ"ד למעלה שהספק נולד תיכף אם ילדה או לא הוי נפק"מ רק לגבי העובר אם מותר להקנותו לעכו"ם אם לא, א"כ א"ש דעת מהרא"י שזה הוי ספק בחד גופא ששני הספקות הוי רק נפק"מ לענין העובר, שמקודם הלידה חל הספק אם מותר להקנותו אם לא, שאם ילדה מותר להקנותו ואם לא ילדה אסור להקנותו ולאחר הלידה נוסף עוד ספק אחר בגוף העובר אם הוא בכור או לא, וא"כ שני הספקות כ"א כשנולד הי' נפק"מ תיכף בהעובר וע"כ הוי זה ס"ס בחד גופא, וע"כ לא קאתי עלה מהרא"י רק מכח ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות וכמו שבארתי משום שלא נולדו שני הספקות ביחד: איברא אם נאמר כן אכתי הו"ל נולדו שני הספקות ביחד וכדעת הטו"ז דקודם הלידה לא חל איסור לענין הקנאה, דהא קודם הלידה הוי ס"ס להתיר הקנאה, ספק שמא ילדה כבר וספק שמא העובר שמעוברת בו הוי נקבה או אפי' תאומים שמא תצא הנקבה תחלה ולא הוי בזה הפקעת קדושת בכור וא"כ הוי ס"ס להתיר הקנאה, ולפ"ז מעולם לא חל שם איסור לאסור מכח ספק הראשון, דהא עיקר הטעם דלא אמרינן ס"ס היכי שלא נולדו ביחד הוא משום שכבר נאסר מכח הספק הראשון והוי כודאי איסור כמ"ש הרשב"א בתוה"ב, אבל כאן קודם הלידה לא חל שום איסור משום שבהקנאה ג"כ לא נאסר משום דהוי ס"ס. וא"כ לא נקבע איסור מקודם, וע"כ כשילדה שוב הוי נולדו שני הספקות ביחד וכדעת הטו"ז: ט) והנה מהרא"י לא ביאר טעמו מדוע לא הוי ס"ס משם אחד והפר"ח נדחק בזה, ולכאורה י"ל שדעת מוהרא"י כמ"ש התוס' בבכורות (כ' ב') וכן הרא"ש דלכל ולד יש חזקת חולין במעי אמו, והח"ס בתשו' (ל"י כעת מקומו) כתב בשם הפלתי שבמקום חזקה מסייע לס"ס מהני ס"ס גם מש"א, ומייתי לה מהא דב"ק (י"א א') שליא שיצתה מקצתה ביום ראשון וכו' מאי קמ"ל שאין מקצת שליא בלא ולד ופרש"י שאם יש מקצת שליא בלא ולד הוי ס"ס שמא לא יצתה כלל ואם יצתה שמא לא יצתה רובו, והא התם אף אם יש שליא בלא ולד הוי ס"ס משם אחד, דמה לי אם יצתה מקצתה או לא יצתה כלל כיון דלא הוי לידה עד שיצא רובו, ואמאי חשיב לה ס"ס, א"ו מוכח מכאן דהיכא שיש חזקה מהני גם ס"ס מש"א, ע"כ כאן דהוי חזקת טהרה גם ס"ס מש"א מהני, וא"כ הכ"נ לענין ולד דשפיר מהני כאן ס"ס מש"א משום דיש לו חזקת חולין ממעי אמו ומהני כה"ג גם ס"ס מש"א: הן אמת שראיתם מההיא דב"ק תמוהה לענ"ד, שא"כ מאי פריך התם מאי קמ"ל תנינא שליא שיצתה מקצתה אסורה באכילה, והא התם ליתא לחזקת היתר, אדרבה חזקת איסור שא"ז אית בה, וגם אם יש מקצת שליא בלא ולד ג"כ אסורה באכילה *)כעת נזדמן לי למצא בתשו' שם ארי' ח' אה"ע סי' כ"א שהביא שכן הקשה השעה"מ ותירץ משום דהוי ס"ס בתרי גופי, ושמחתי שכוונתי לדעת השעה"מ. ויעוי' בתשו' שם ארי' שם מה שדחה זה ודבריו שם נכונים וע"פ סברתו ג"כ ניחא קושית הפר"ח יעו"ש: