מרחשת חלק א קפא

טהורין משום דהוי ס"ס אימר רוח הפילה ואת"ל נפל אימא הרחיקה לידתה, והקשו התוס' הא בלא"ה מחמרינן כאן בכמה ספקות וא"כ מאי ראי' לדריב"ל, אבל לפ"ז א"ש דהיינו שספקות אלו אינם מועילים כמו שנתבאר, משא"כ אם נאמר דלא כר"י והוי ספק אימר רוח הפילה א"כ כשבאה לפנינו רקנית ואינה יודעת אימתי יצאה הריונה שרק עתה נודע לה שיצא הריונה ולא מקודם א"כ נולדו שני הספקות ביחד שמא רוח הפילה ושמא הרחיקה לידתה שפיר הוי ס"ס מעליא, וע"כ שפיר הוי סייעתא דרוב נשים ולד מעליא ילדן וע"כ אין כאן ספק שמא רוח הפילה: ולכאורה נראה ראי' מכאן שכל שנודעו שני הספקות ביחד הוי ס"ס אף שלא נולדו ביחד, וכדעת המ"כ שבב"י סי' נ"ז והמ"ב שהובאו בש"ך בסי' ק"י בדיני ס"ס ס"ג, דהא הכא שני הספקות שמא רוח הפילה ושמא הרחיקה לידתה לא נולדו ביחד, דשמא רוח הפילה נולד תיכף ללידתה והספק דהרחיקה לידתה הוא עתה אחר איזה ימים שאפשר להסתפק בהם שמא עברו ימי טומאה, וא"כ לא הוי נולדו שני הספקות ביחד ואמאי הוי ס"ס, א''ו דמכיון שלא נודע לה הספק הראשון מקודם חשוב שפיר שני ספקות ביחד, וקשה לכאורה מכאן לדעת הש"ך והטו"ז הנ"ל שכ' שכל שלא נולדו שני הספקות ביחד אף שלא נודע בינתים לא הוי ס"ס: אבל לפמש"כ לעיל לסייע סברת הטו"ז שכל שלא חל שם איסור או היתר בשעה שנולד הספק הראשון לא תשוב נולד אז א"ש, דהא קיימ"ל אין פתיחת הקבר בלא דם וגם אם רות הפילה ג"כ טמאה שבעה, א"כ האיסור מכח ספק הראשון לא חל לאסור תיכף ומיד דהא טמאה שבעה בלא"ה משום רואה דם, דאין פה"ק בלא דם אפי' אם רוח הפילה, ועיקר חלות איסור מספק הוא רק אחר שיעברו שבעה ואז באמת הוי נולדו שני הספקות ביחד דלאחר שבעה כבר יש ס"ס שמא רוח ושמא יולדת זכר הוי ושפיר הוי ס"ס, ויעוי' תוס' (כ"ט א') ד"ה חשב מש"כ בזה. ואכ"מ, ויש לעיין בפרט זה: ד) נחזור לדברינו שסברת הטו"ז לכאורה סברא נכונה היא וכמו שעשינו סמוכין לזה מסוגית הש"ס וכנ"ל, ומעתה שפיר יש להקל מכח ס"ס של הטו"ז ולא הוי לא נולדו שני הספקות ביחד: ומש"כ כת"ר שזה הוי ג"כ ספק בגוף וספק בתערובות לא נראה לי כלל לדמות בילדה זכר ונקבה לדין ספק בתערובות, דמאי תערובות שייך כאן וכי לא ניכר בין זכר לנקבה, א"כ אין זה תערובות רק ספק אם יצא הזכר תחלה אם לא, וספק תערובות לא שייך אלא במקום שהספק נופל בשניהם ויש לאסור שניהם מכת התערובות, אבל כאן הנקבה ודאי אינה בכור והספק הוא הכל בהזכר ולא נכנסה הנקבה בגדר הספק ומאי שייך כאן ספק תערובות. ובשום אופן איני יכול להלום במוחי סברא זו, ולזה פשוט בעיני לכאורה דמה שמסיק מהרא"י לאסור משום ספק בגוף וספק בתערובות אינו אלא בילדה שני זכרים שזה הוי ממש ספק בתערובות, אבל בילדה זכר ונקבה דלא שייך בזה תערובות, ודאי גם מהרא"י מודה שהספק השני הוי ספק בגוף, וכיון שמהרא"י ס"ל דלא הוי ס"ס מש"א כה"ג, א"כ נראה פשוט להתיר וכמו שכ' הטו"ז שהרמ"א שהחמיר אינו אלא בילדה שני זכרים אבל בילדה זכר ונקבה לא, וגם מוהרא"י מודה בזה, וכמעט שאין מקום להסתפק כלל בכוונת מוהרא"י לולא דברי הפר"ח בסי' ק"י הנ"ל שמהם נראה שהבין שמסקנת מהרא"י לאסור משום ספק תערובות קאי גם בילדה זכר ונקבה, ולדעתי הם דברים שאין להם שחר וגם בטעם שכתב הטו"ז לאסור בילדה שני זכרים משום דהוי כבא לשאול בבת אחת ג"כ יש לשדות בזה נרגא ע"פ מה דמיבעי לן בכתובות (כ"ז א') ביש שם מתבואה אחת ואינה מחזקת אלא אחת אף דהוי כבא לשאול בב"א מ"מ טהורה משום דלא דמי לשני שבילין דהתם ודאי איכא טומאה אבל בנשבית מי יימר דאיטמי, ויעו"ש ברא"ש שפסק לקולא, וא"כ הכ"נ כיון שאפשר ששני הזכרים אינן בכור משום דשמא ילדה כבר א"כ גם בבא לשאול בב"א ג"כ מותר ויש לחלק דבאדם אחד גם כה"ג אסור, ויעוי' עוד ק"נ ברא"ש שם בשם הר"ן: ה) איברא בעיקר קושית הטו"ז שזה הוי נולדו שני הספקות ביחד כיון דקודם הלידה לא חל שם איסור, נראה לי סברא אחרת בזה ע"פ מה שמבואר בבכורות (ג' ב') שכלו חיותיה של רב מרי משום שהקנה בהמותיו לעכו"ם, שמבואר מזה שאסור להקנות בהמה המבכרת לנכרי כדי שלא להפקיע קדושת בכורה, וא"כ בבהמה שנסתפק לנו אם ילדה כבר או לא הוי הספק תיכף, וחל שם איסור מיד אפי' קודם הלידה לענין היתר מכירה לנכרי, שאם ילדה כבר מותר למכרה לעכו"ם ואם לא ילדה אסור למכרה משום שיפקיע קדושת בכורה, א"כ הנפק"מ היא תיכף לענין היתר מכירה לעכו"ם אפי' קודם הלידה, ושפיר הוי הספק הראשון נולד קודם ולא הוי ביחד, ואף שבזה"ז מצוה לשתף עכו"ם ולמכור לו בהמה המבכרת כמבואר בסי' ש"כ וכמו שכ' התוס' בבכורות שם דמשום שאין אנו בקיאין בהטלת מומין, מ"מ כיון שבזה"ב או האמוראים הי' אסור למכור בהמה שלא בכרה לעכו"ם חשוב שפיר נולד הספק מיד כיון שנפק"מ לענין זמן הבית, וכמוש"כ כה"ג הנוב"י מהד"ק סי' מ"א אות ד' לענין דם מכה ספק מן המקור ספק מן הצדדים כיון שנפק"מ לענין טומאה דמקור מקומו טמא אף שעכשיו אין לנו דיני טומאה וטהרה מ"מ לא חשוב ס"ס משם אחד כיון שנוהג בזמן מן הזמנים ויש נפק"מ בין ספק ראשון לשני בדין שנוהג בזה"ב. וא"כ הכ"נ חשוב לא נולדו שני הספקות ביחד כיון שתיכף שלקח הבהמה מן הנכרי נולד הספק אם מותר למוכרה לנכרי משום ספק מבכרת: ואם כנים אנו בזה נוכל באמת לומר דמסקנת מהרא"י לאסור משום ספק בתערובות קאי ג"כ בילדה זכר ונקבה וכמו שהבין ג"כ הפר"ח, אך לא מטעמיה משום דזה הוי ספק בתערובות, שזה באמת לא יתכן כלל בעיני וכמו שכ', אך כוונת מהרא"י הוא משום דכמו דספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות לא הוי ס"ס משום שלא נולדו שתי הספקות ביחד הכ"נ כאן לא הוי נולדו שני הספקות ביחד משום דנפק"מ לענין מכירה לנכרי: ו) מיהו דברינו אלו לא יתכנו אלא לפי תירוץ השני שבתוס' בכורות הנ"ל שבזה"ב או האמוראים הי' אסור להקנות גם האם לנכרי ושפיר הוי נפק"מ לענין האם ולא הוי נולדו שני הספקות ביחד, אבל לפי תירוצם הראשון שהאם מותר למכיר לנכרי לעולם א"כ שוב אין נפק"מ בזה קודם לידה אם ילדה כבר או לא לענין הקנאה, והדר הו"ל נולד שני הספקות ביחד: ולפ"ז עדיין יש להקל כיון דהא דבעינן שיהו שני הספקות ביחד ודאי אין זה אלא מדרבנן, דמדאורייתא גם בלא נולדו שני הספקות ביחד ג"כ הוי ס"ס משום דלא גרע מרובא, וכמו שכ' הרשב"א דס"ס מטעם רובא ושו"מ כן מפורש בפמ"ג דיני ס"ס אות א', ולפ"ז היכי דהוי ספק אם נולדו שני הספקות ביחד הוי זה ספק בדרבנן ולקולא, א"כ בנד"ד שדין זה אם הוי נולדו שני הספקות ביחד תלוי בתרי לישני דהתוס' בכורות הנ"ל, וכיון שמספקא לן איזה תירוץ שבתוס' עיקר הוי ספק בדרבנן ולקולא: מיהו יש לומר דגם לפי תירוצם הראשון שבתוס' שרק הולד אסור להקנות ולא האם ג"כ הוי נולד הספק מיד, דהא תיכף שנתעברה האם אפי' קודם לידה חל שם איסור אם מותר להקנות את העובר כדי להפקיע מקדושת בכורה