מרחשת חלק א קעג

ב) אולם לענ"ד ז"א, ואי אפשר לומר דהרמב"ם ס"ל בזה כשיטת התוס' משום דבשעת הגבהה מעל השליח, דהא קיימינן כאן בבשר עולה שהוא קדושת הגוף שאינו מתחלל כדאיתא לקמן (נ"ה א') דיש מועל אחר מועל בקדושת הגוף, ולפ"ז כיון דבקדושת הגוף אינו מתחלל ממילא אינו חייב על ההגבהה לחודא קרבן מעילה, דכיון שאינו מתחלל קרבן היכי מתחייב וכקושית הגמ' בקדושין (נ"ד ב') אליבא דר"מ, וכיון שכן ליכא בהגבהה לחודא מעילה בקדושת הגוף, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי הוצרך הרמב"ם לומר דבעולה משו"ה א"ש משום שמעורב בו איסור אחר, תיפוק ליה כיון שאין בקדושת הגוף מעילה רק באכילתה ולא בהגבהתה, א"כ ממילא ליכא כאן חיוב מעילה על המשלח משום דזה נהנה וז"מ לא אמרינן. אלא ע"כ מוכח מדברי הרמב"ם ז"ל דבמעילה אף בז"נ אמרינן י"ש וחייב המשלח, וזהו החידוש במעילה משא"כ בכה"ת שלא מצינו ז"נ וז"מ, וכמש"כ המקנה דאף לענין ש"י וטביחה בענין שנהנה לא מתחייב המשלח, יעו"ש, ויצא ליה להרמב"ם ז"ל דגם במעילה בז"נ י"ש מכח קושית התוס' הא בשוגג בכה"ת יש שלדב"ב, וע"כ בז"נ חדשה תורה: ג) והתוס' בקדושין כתבו דהא דנפקא לן די"ש במעילה הוא דגם דבנזכר השליח הבעה"ב מעל ומזה מוכח דיש שלדב"ע במעילה אף במזיד, אולם ברמב"ם בפ"ז מה' מעילה דין ה' לא נזכר דין היכא שנזכר השליח דבעה"ב מעל, ומזה נראה דהרמב"ם פליג בזה על התוס' וס"ל דהיכא דנזכר השליח לא מעל הבעה"ב, וכן ראיתי שכן מבואר בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בפיה"מ למס' מעילה שכן כתב בפ"ו ממעילה מ"א וז"ל אע"פ שעיקר בידינו אין שלדב"ע אבל במעילה אם שגג בעה"ב וצוה לשליח להטפל בנכסי הקדש ונטפל השליח כמו שצוה והוא לא ידע ג"כ ולא שינה שום דבר מכל אשר נצטוה הרי בעה"ב מעל הואיל והוא צוהו וכו' עכ"ל. הרי שהתנה הרמב"ם ז"ל דווקא שהשליח ג"כ לא ידע אבל אם שליח ידע לא מעל בעה"ב. ונראה דטעמו מסתבר כיון דנזכר השליח ויודע שהוא של הקדש א"כ ממילא איכא איסור לפ"ע על השליח שאסור לו להכשיל את בעה"ב וא"כ הוי כמו שנתערב בו איסור אחר ובטלה השליחות, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בבשר עולה ושוב מצאתי שקדמני בזה הגר"צ מבראד בשו"ת נו"ב מהד"ק ח' אה"ע סי' פ"א אות ד' שכתב כדברי ושמתתי שכונתי לדעתו. והנו"ב דחה שם דברי הנ"ל מכח דברי התוס' דקדושין הנ"ל, אבל לא ראה דברי הרמב"ם ז"ל בפיה"מ שמפורש כדברי הגר"צ הנ"ל *): ומה שהוכיחו התוס' מברייתא דמעילה דהיכא דנזכר השליח ולא נזכר בעה"ב דבעה"ב מעל י"ל עוד בזה לפמש"כ המקנה בקדושין שם דאזלינן בתר השליח ואם השליח מזיד כיון דקיימ"ל הקדש במזיד אינו מתחלל, וממילא כיון שאינו מתחלל אין בעה"ב חייב קרבן וכקושית הגמ' קדושין (נ"ד ב') וכי מאחר שאינו מתחלל קרבן היכי מתחייב, לפ"ז אפשר דמה דמוכח מברייתא דבנזכר השליח בעה"ב מעל אחי כר"מ דס"ל הקדש במזיד מתחלל וכיון דאזלינן בתר השליח והשליח מזיד הוא ע"כ מתחלל, וכיון שמתחלל שפיר בעה"ב מביא קרבן, וע"כ הרמב"ם ז"ל שפוסק כר"י דמזיד אינו מתחלל לפ"ז בנזכר השליח כיון שהשליח מזיד ואין ההקדש מתחלל ממילא אין הבעה"ב מתחייב קרבן ושפיר כתב הרמב"ם ז"ל דבנזכר השליח אין בעה"ב חייב קרבן: ד) איך שיהיה מבואר דדעת הרמב"ם דבנזכר השליח אין בעה"ב מחייב קרבן ולפ"ז הדרא קושית התוס' לדוכתא מאי רבותא דמעילה, הא בכה"ת יש שלדב''ע בשוגג, וע"כ הוכיח הרמב"ם מכח זה דחיוב מעילה הוא אף בנהנה השליח מ"מ מעל בעה"ב, וכמו שכתבתי לעיל בשם המקנה: ולענ"ד ראי' לזה דבנזכר השליח לא מעל מהא דפסחים (ל"ג א') דמהדרינן למצא חומרא במעילה משא"כ בשאר איסורים שבתורה. וקשיא לי אמאי לא אמר זו החומרא דבשאר מצוות אינו מתחייב ע"י מעשה השליח משום דאין שלדב"ע ובמעילה מתחייב ע"י מעשה השליח, וכמו שהקשו התוס' שם לענין צרוף, ותירוץ התוס' לא שייך כאן, יעוש"ה: מזה נראה לענ"ד ראי' דבנזכר השליח באמת בעה"ב לא מעל, והא דרבתה תורה דיש שלדב"ע במעילה היינו לחייב את המשלח אף בנהנה השליח, לפ"ז לא שייך לחשוב חומרא דבמעילה, דבאמת אין כאן חומרא, דאם אנו אומרים דהמשלח חייב ממילא השליח פטור, ובשאר מצוות דאין שלדב"ע הא השליח מחויב א"כ אין כאן חומרא במעילה יותר מבשאר מצוות, דבין בזה ובין בזה חד הוא דמחייב, אלא דהחייבין מתחלפין, אבל לדעת התוס' דבנזכר השליח מ"מ בעה"ב מעל אכתי הא יש כאן חומרא במעילה, דהא בשאר מצוות כה"ג שניהם פטורים דהמשלח פטור משום דאין שלדב"ע והשליח פטור משום דעשה במזיד ואינו חייב קרבן על הזדון. ומדלא אמרינן חומרא זו מוכח באמת דבנזכר השליח גם במעילה אין בעה"ב מועל וכדעת הרמב"ם ז"ל: ג. א) והנה רש"י בחגיגה (י' ב') ד"ה שליח עניא כתב דבנזכר בעה"ב דבעה"ב פטור משום דכיון שנזכר אנן סהדי דתו לא ניחא בשליחותיה דהאיך ומהשתא לאו שלוחו הוא יעו"ש, אולם דבריו אלו סותרין מה שכתב במעילה כ"א וכן הוא בקדושין (נ' א') הטעם דבנזכר בעה"ב דלא מעל משום כיון שנזכר איפטר ליה ממעילה משום דהו"ל מזיד ומעילה אינה נוהגת אלא בשגגה יעו"ש, ובאמת דברי רש בחגיגה צ"ע, אמאי לא סגי בטעם שכתב במעילה משום דאבעה"מ הוי מזיד ומזיד פטור במעילה שזה נכון בפשיטות ואמאי הוצרך לבקש טעם אחר: ונראה ליישב קצת דברי רש"י בחגיגה והוא עפ"י מה דאיתא בשבת (ק"ב א') כל חייבי חטאות אינם חייבים עד שתהי תחלתן וסופן שגגה, תחלתן שגגה וסופן זדון פטורין, ור"כ וכן רבא בלשנא קמא ס"ל דהא דסופן זדון פטור דווקא במעביר שנזכר בעוד בידו להחזיר אבל בזורק ד"א וכן בזורק אבן לעשות חבורה דאין בידו להחזיר חייב משום דחשוב כלו שגגה, ואולם רבא בל"ב וכן ר"א במסקנא מסקי דאף דאין בידו להחזיר חשוב ג"כ סופו זדון, יעו"ש, ולפ"ז בשנזכר בעה"ב קודם שעשה השליח שליחותו והשליח הלך לעשות שליחותו עד שאין ביד הבעה"ב להחזיר הוי כמו בזורק שאי אפשר לאהדורי, ואף שנזכר בעה"ב חשוב כלו שגגה וחייב בעה"ב כיון שאין בידו להחזיר: ולפ"ז יש ליישב דברי רש"י דלא יסתרו אהדדי, דמשו"ה פירש"י הטעם בחגיגה דפטור דבעה"ב הוא בנזכר משום דאנן סהדי דלא ניחא ליה עוד ולא כתב הטעם משום דמזיד הוי, משום דשם לרבא קאי ולרבא ללישנא קמא באין בידו להחזיר חשוב כלו שגגה, וע"כ פירש משום דלא ניחא ליה בשליחותיה דהאיך, אולם במעילה ובקידושין פירש"י אליבא דהלכתא דקימ"ל דאף באין בידו להחזיר חשוב סופו זדון וע"כ אולם יש לחלק דע"כ לא אמרינן דאם נתערב איסור אחר בטלה השליחות גם במעילה אלא בשנעשה שליח גם לאיסור אחר, וכיון שאין שליח לדב"ע בכ"מ בטלה השליחות גם במעילה, אבל בנזכר השליח שלא נעשה שליח באיסור לפ"ע והשליח מעצמו אף שיודע שהוא של הקדש הכשיל את בעה"ב לא בטלה שליחות של בעה"ב, שעל איסור לפ"ע לא נעשה שליח מצד בעה"ב, ועיין בזה: *עיין בלוח השמטות ותיקונים שבסוף הספר