מרחשת חלק א קע

שרואה חברו טובע בים שיש בה סכנת נפשות ברורה, אבל שבי אף דכולהו איתנהו בה מ"מ אינו אלא שעלול לבא לידי סכנת נפשות אבל עדיין אין בה סכנת נפש ואין בזה משום ל"ת עד"ר. שוב ראיתי בפ"ת סי' רע"ב סק"ד שהעיר בזה והביא בשם שו"ת נחלת יהושע דבמקום דאיכא למיחש לקטלא פודין אפי' ביותר מדמיו והביא בשם ב"י ראי' משום שהמעלים עיניו מפ"ש עובר על ל"ת עד"ר ובמצות ל''ת מחוייב לבזבז כל ממונו, יעו"ש: איך שיהי' אף שאין לנו ראי' מסוגיא דסנהדרין הנ"ל, מ"מ כיון דחזינן דגם מצות פדיון שבויים שהיא מצוה רבה אינו מחוייב לבזבז כל ממונו ע"ז, וא"כ ודאי אף מצות מילה בזמנה אף שעשה חמורה היא, מ"מ אינה תמורה ממצות פדיון שבויים וא"צ לבזבז כל ממונו ע"ז: יא) אמנם חזות קשה הוגד לי מלשון הר"ן והרא"ש פ"ק דקדושין שהביאו הירושלמי: מצינו שהקפיד הקב"ה על כבוד או"א יותר מכבודו, בכבודו הוא אומר כבד את ה' מהונך – אם יש לך ממון חייב ואם לאו פטור, בכבוד או"א אמר כבד את אביך ואת אמך, בין יש לו בין אין לו, אפי' הוא מחזר על הפתחים. וכ' הרא"ש והר"ן והא דקא אמרינן ואפי' מחזר על הפתחים לא שיכבדוהו משלו והוא יחזור על הפתחים דהא קימ"ל משל אב, אלא בגופו מכבדו ובטל ממלאכתו ומתוך כך צריך לחזור על הפתחים, עכ"ל ומבואר מדבריהם דלמאן דאמר של בן, הי' מחוייב באמת לכבדם משלו והוא יחזור על הפתחים, והוא תמוה לכאורה, הא אינו מחוייב לבזבז את כל ממונו כדי לקיים מצות עשה והיך הוא מחוייב לבזבז ממונו והוא יפול לידי עניות עד כי יחזור על הפתחים, ואף למ"ד משל בן. היינו שמחוייב להוציא ממונו על זה, אבל מ"מ אינה חמורה משאר מ"ע, שאינו מחוייב לבזבז ממונו כדי לבא לידי עניות, ואיך כתבו דלמ"ד משל בן הי' מחוייב בכבודם והוא יחזור על הפתחים, וע"כ צ"ל דס"ל דמצות כבוד או"א חמורה משום שהוקשה לכבוד המקום וע"כ הוא מחוייב לבזבז כל ממונו, ודווקא למ"ד משל אב ס"ל דעיקר מצות כבוד נאמר בלא חסרון כים, אבל למ"ד משל בן ס"ל דאף בחסרון כיס נאמרה, וכיון שחמורה היא מחוייב לבזבז כל ממונו, וא"כ אפשר לומר דגם מצות מילה שחמורה מחוייב לבזבז כל ממונו. וצ"ע. אם לא שנאמר שהרא"ש והר"ן לא נחתו לזה וע"כ אמרו בפשיטות דלמ"ד משל אב בודאי אינו צריך לחזור על הפתחים, אבל איה"נ דלמאן דאמר משל בן אינו מחוייב לבזבז על כבודו עד כדי שיחזור על הפתחים, וצ"ע. ועוד י"ל דבמצות כאו"א, כיון שאם לא יבזבז ממונו הרי האב בא לידי עניות ומחזיר על הפתחים וממ"נ חד מנהון יחזור על הפתחים, א"כ משום זה מחוייב לכבד ולבזבז ממונו והוא יחזור על הפתחים ומקיים נמי מצוה, וכמו שאמרו ברציחה יהרג ואל יעבור, משום דמאי חזית וכו', וכמו שפרש"י ביומא משום דחביבה נפשו של ישראל לפני המקום יותר מן המצות, אמר הקב"ה: תבטל המצוה ויחי' זה, אבל עכשיו שיש כאן ישראל נהרג והמצוה בטלה למה ייטב בעיני המקום לעבור על מצותו יעו"ש, והכ"נ כיון דממ"נ אחד מהם יבא לידי עניות ע"כ מוטב יותר לקיים המצוה, אבל במצות מילה אף שחמורה היא, מ"מ אינו מחוייב לבזבז כל ממונו כדי שלא יבא לידי עניות, ואפשר שגם זה בכלל שום וחי בהם ולא שימות בהם דעני חשוב כמת וע"י עניות יוכל לבוא הרבה פעמים לידי סכנת נפש: יב) ובאמת נראה לי דעיקר דבר זה שאינו מחוייב לבזבז כל ממונו אף על מצוה עוברת אפשר שלמדו מדרשת הירושלמי שהביא הרא"ש והר"ן מכבד את ה' מהונך שאם יש לך ממון חייב ואם לאו פטור ור"ל ואם לאו פטור היינו בצריך לבזבז כל ממונו, ויליף מהא דכתיב מהונך ודרשינן מהונך ולא כל הונך וכמו דאמרינן בערכין כ"ח ואם משדה אחוזתו ולא כל שדה אחוזתו דכל מן למעט, ויעו"ש דיליף מהתם ג"כ דין זה דאל יבזבז יותר מחומש, וכיון שכן דיליף מכבד ה' א"כ לא שני לן בין שאר מצות למצות מילה ולכל המצות אפי' החמורות: יג) והנה הראב"ד ז"ל וכן הר"ן בסוכה כתבו דמסתברא דכ"ז במצו"ע אבל במצות ל"ת מחוייב לבזבז כל ממונו ולא לעבור על ל"ת, וקשה לי ע"ז מהא דדרשינן ואהבת את ה' וכו' בכל נפשך ובכל מאדך, בכל נפשך – אפי' נוטל את נפשך, ובכל מאדך – דיש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו. לכן נאמר בכל מאדך. ותמוה לי וכי לזה קרא צריך שמחוייב למסור כל ממונו ולא לעבור על ל"ת דאהבת ה' שקאי על איסור עבודה זרה, כמו דבכל נפשך שקאי על ע"ג כמו שכ' הר"ן בפסחים דע"כ מוכח דהאי קרא דואהבת מיירי בע"ז, משום דבשאר מצות הא כתוב וחי בהם ולא שימות בהם, וע"כ על עיקר של אהבת ה' שהוא איסור ע"ז: והא תינח בכל נפשך אבל בכל מאודך אין זה דווקא באיסור ע"ז, הלא בכל לאוין שבתורה מחוייב למסור כל ממונו ולא לעבור על ל"ת, א"כ מאי צריך קרא דבכל מאודך למסור ממונו על איסור ע"ז, והיא קושיא עצומה לא מצאתי מי שנתעורר בזה. וכאשר הבאתי קושיא לפני ידידנו הגרח"ע שליט"א חפש ומצא שעמד בזה הגאון בעל ערוך לנר על סנהדרין ונשאר בקושיא. ואולי מזה תהי' ראי' דגם על ל"ת שבשוא"ת אינו מחוייב לבזבז כל ממונו כדי שלא לעבור עליה, ושלא כדעת הריב"ש ז"ל שהבאתי לעיל וא"כ א"ש, דהא הר"ן בפסחים שם כתב דהא דבכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה דגם על כל איסורי ע"ז על אביזרייהו ג"כ מחוייב למסור נפשו ויהרג ואל יעבור, ולפ"ז משכחת לה גם על איסורי ע"ז שהם בשוא"ת שמחוייב למסור נפשו עליה, דהיינו במקיים ע"ז בתוך ביתו דלדעת רש"י ז"ל בחומש פ' יתרו הוא עובר על קרא דלא יהי' לך, ואפי' לדעת הרמב"ן שם שאין אלו אלא דברי יחיד של ר' יוסי, מ"מ אפשר דר' אליעזר דדריש בכל מאודך לממונו ס"ל כר' יוסי דבמקיים ע"ז בתוך ביתו עובר בלאו דלא יהי' לך, א"כ שפיר צריך קרא דבכל מאודך שמחוייב למסור כל ממונו ולא לעבור על לאו דלא יהי' לך אף דעל שאר ל''ת שבשוא"ת אינו מחוייב למסור כל ממונו, מ"מ בל"ת דע"ז דחמיר הוא מתחייב למסור נפשו וכל ממונו אף באדם שממונו חביב עליו מגופו, ואפשר דר' עקיבא דפליג על ר' אליעזר בברכות (ס"א ב') ואמר אם נאמר בכל נפשך ק"ו בכל מאודך, כמו שהובא על הגליון שם בשם הילקוט, והיינו משום דס"ל כרבנן דליכא לאו במקיים ע"ז בתוך ביתו, א"כ לא משכחת לה לעבור על איסור ע"ז אלא בקום ועשה, א"כ לדידיה לא צריך קרא דבכל מאודך, דבכל מצות ל"ת מחוייב למסור כל ממונו וא"צ לכתוב בעבירת ע"ז, וע"כ דריש קרא דבכל מאודך בכל מדה ומדה וכו': יד) עכ"פ שמענו מזה דלר"א מצריך קרא דבכל מאודך שמחוייב למסור כל ממונו באיסור ע"ז, ואי לא"ה הייתי אומר אף באיסור ע"ז אינו מחוייב למסור כל ממונו היכי שעובר ע"ז בשוא"ת, א"כ ממילא מוכח שבשאר מצות עשה, אף הגדולה שבמצות, כגון מילה וכיוצא בה, בודאי אינו מחוייב למסור כל ממונו, ואף שמצות מילה אית בה כרת, מ"מ במילה בזמנה אין בה כרת, דקטן לאו בר כרת היא ועל האב אינו אלא מצות עשה בלבד, וכמו שכ' רש"י בפסחים (צ"ב א'): שוב מצאתי בבאור הגר"א יו"ד סי' קנ"ז סק"ה שהביא בשם תשו' מוהר"י ווייל שהוכיח שאינו מחוייב להוציא כל ממונו גם על עברת ל"ת מדכתבה תורה בכל מאודך בע"ז, שמחתי למצוא שכבר הרגיש בזה חד מן קמייא, וכבר כתבתי במה שיש ליישב דעת הר"ן והרא"ש בשם הראב''ד ז"ל ואין רצוני עוד להאריך בזה: