מרחשת חלק א יז

וכמו שכ' הר"ן בב"מ גבי השבת אבדה דגם השעה שהוא מתעסק בהשבת אבדה חשוב ג"כ מצוה להיות זה בעידנא, ואכ"מ לברר ענין זה באריכות, וא"כ כאן קשה יבא עשה דכבוס וידחה ל"ת דהכנסת בגד טמא, אבל אין זו קושיא כלל ע"פ מש"כ רש"י ז"ל בעירובין (ק"ד ב') ד"ה המכניס דמכניס טמא שרץ למקדש חייב כרת יעו"ש, א"כ הוי ל"ת שיש בה כרת ואין עשה דוחה לל"ת שיש בו כרת כדמסקינן ביבמות (ח' א') בסוגיא דעליה, ולפ"ז בהכנסת פחות פחות מג' אף דהוי ביאה במקצת הא מסקינן בזבחים שם (ל"ד ב') דלענין מלקות איתמר דליכא עונש כרת בביאה במקצת רק לאו לבד, וכיון שאין כאן אלא לאו לבד שפיר אתי עשה דכבוס ודחי לל"ת, משא"כ אם הי' מכניסו שיעור ג' טפחים דהוי שיעור לטומאה דיש כאן שיעור בגד טמא והוי ביאת כולו והוי עליו חיוב כרת וא"ע דוחה לל"ת שיש בו כרת, אבל במכניס פחות מכשיעור שאין האיסור אלא משום דחשבינן הביאה במקצת כאלו נכנס כולו בזה אינו אלא לאו לבד ועשה דוחה אותו ומתורצת היטב קושית התוס', ויעויין תוס' שם ד"ה לענין שהקשו דאכתי איכא לאקשויי דאין עשה דוחה ל"ת ועשה והיינו עשה דטבול יום, והיינו משום דשם הוי ג"כ עשה דטבול יום דבע"ק שאינו נכנס להר הבית יעו"ש (ל"ב ב') ובתוס' שם אבל בבגד טמא שאין איסור להכניסו להר הבית כמו שכ' התוס' שם טמא שרץ וטמא מח מותרין ליכנס בהר הבית ודווקא בבעל קרי אסור, וא"כ אין כאן אלא לאו גרידא דלא תבא דאיתקש לנגיעה ואין כאן לא כרת ולא עשה דוישלחו מן המחנה דכל זה אינו אלא בביאת כולו, וניחא ג"כ לדעת הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"ג מה' ביאת מקדש הי"ז) דליכא כרת בכבוס בגדים, מ"מ במכניס שיעור טומאה איכא ג"כ עשה דוישלחו מן המחנה דדווקא מכרח מיעט בגדים יעויי' רמב"ם שם ובכ"מ, א"כ אין עשה דכבוס דם חטאת דוחה לל"ת ועשה משא"כ בביאת מקצתו אין כאן אלא לאו בלבד ותו לא, דבקרא דואל המקדש לא תבא דמיניה ילפינן דביאה במקצת שמה ביאה דאיתקש לנגיעה לא נכתב בו עשה וכמו שמה"ט אין בו כרת כמו כן אין בו עשה: ומעתה לא קשיא כלל מה שעמדנו למעלה (אות ט') דבכל בגד יכניסו פחות פחות מג' ולמה לו לקרוע ולהפסיד הבגד דלפי מה שנתבאר זה אינו, דבאמת יש כאן איסור דביאה במקצת אלא דעשה דכבוס דוחה אותו א"כ אין זה אלא במעיל דאי אפשר לקרעו משום לאו דלא יקרע דאותו אי אפשר לדחות משום דלא הוי בעידנא, אבל בבגד דעלמא או של מעיל אם לא הי' בו איסור דלא יקרע אי אפשר הי' להכניסו פ"פ מג' משום איסור דביאה במקצת ואי משום דעשה דוחה לל"ת זה אינו, דכיון דאפשר לקרוע ולטהרו ע"י קריעה אין עשה דוחה אותו דכל מקום שאפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה לל"ת וכדאמר ר"ל גופיה וגם לדעת הרמב"ם ז"ל שפסק (פ"ג מה' בי"מ הי"ח) דאינו לוקה על ביאה במקצת איסור מיהא איכא כמש"כ שם דלוקה מכת מרדות, ויבואר עוד לפנינו אי"ה, א"כ כל שאפשר לו תקנה בקריעה אין עשה דוחה לאיסור דביאה במקצת כיון שאפשר לקיים שניהם בהיתר, ונכון הכל בס"ד: ב. א) איברא לדעת הרמב"ם ז"ל שפסק דביאה במקצת לא שמה ביאה ואין בה אלא איסור דרבנן כמו שנראה מדבריו שכ' דלוקה מכת מרדות, קשה לי הא אמרינן בזבחים לעיל שם (צ"ד ב') דבכל בגד שקורעו צריך לשייר בו כדי מעפורת דאי לא"ה לאו בגד הוא, ואף דאכתי הוא טמא מדרבנן בדשייר בו כדי מעפורת מ"מ כיון דמדאורייתא טהורה מותר להכניסה משום מצוות כבוס כמו שפירש"י שם, והשתא קשה כיון דעכ"פ גם בקורע ג"כ עובר איסור דרבנן א"כ אמאי צריך לקורעו ולהפסיד אותו יכניסו אותו פחות פחות מג' דג"כ לית בו איסור דאורייתא לדעת הר"מ בביאה במקצת, ואי משום דאיכא איסור דרבנן בביאה במקצת הא גם בקורעו ומשייר בו כדי מעפורת ג"כ עובר איסור דרבנן א"כ לחנם הוא מפסיד את הבגד, ועוד גם כשלא משייר בו כדי מעפורת הוא ג"כ עובר באיסור דרבנן כדאמרינן בחולין (קכ"ג א') דהא דטלית שנקרעה רובה טהורה אינה אלא בטבולת יום אבל בטמאה גם כשנקרעה רובה ג"כ טמאה והכא ע"כ בבגד שלא בטבול יום מיירי משום שאי אפשר להטבילו קודם הכבוס משום שצריך כבוס בעזרה ואם יטבילו מקודם הא שרייתו זהו כבוסו ואסור, ומצאתי שכ"כ המל"מ בפכ"ג מה' כלים, וא"כ כיון דכאן איסור דרבנן איכא בלא"ה הלא טוב יותר להכניסו פ"פ מג' ולא להפסיד הבגד. ואין לומר כמש"כ התוס' במגילה (י"ט ב') לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן משו"ה בבגד קורעו וגם מכניסו פ"פ מג' משום דהוי תרי דרבנן, דכיון שקרעו אין כאן אלא טומאה דרבנן וגם במכניסו פ"פ מג' גם בבגד טמא דאורייתא לא הוי רק איסור דרבנן והוי תרי דרבנן, זה אינו, דמסתימת לשון המשנה ומדברי הרמב"ם משמע דהיכא שקורעו א"צ להכניסו פ"פ מג' וא"כ אין כאן אלא חד דרבנן בתרווייהו: ב) ומזה הי' נראה לי לומר דבר חדש דגם לדעת הרמב"ם דביאה במקצת לאו שמה ביאה מ"מ יש בה איסור מן התורה במכניס ידו לבד או פחות פחות מג' דכיון דידו או פחות פחות מג' שמכניס לפנים לעזרה ג"כ טמא דהא באדם שטמא כל חלקי גופו טמאין וגם היד טמאה וכן בבגד הטמא גם משהו ממנו טמא, אלא שאין חייב על הכנסת עזרה אלא בשמכניס שיעור טומאה באדם כל גופו ובבגד שיעור גע"ג, א"כ כשמכניס פחות מזה שהוא ג"כ טמא לענ"ד יש בו עכ"פ איסור מן התורה משום חצי שיעור לדידן דקימ"ל כרי"ו דח"ש אסור מן התורה וכדעת גדולי הראשונים ורוב רבותינו האחרונים ז"ל דח"ש אסור מה"ת גם בשאר איסורים דלאו אכילה וכמו שכ' רש"י כן בשבת (ע"ד א') ד"ה וכי מותר. ולפ"ז מש"כ הרמב"ם ז"ל דבביאה במקצת אינו לוקה אלא מכת מרדות הוא משום שאין כאן מלקוח דאורייתא משום שלא עבר על לאו גמור וע"כ אינו לוקה אלא מ"מ מדרבנן וכמו שכ' הרמב"ם (בפי"ד מה' מאכ"א ה"א) שאם אכל פחות מכשיעור מכין אותו מכת מרדות: והשתא ניחא הא דבגד קורעו ולא מכניסו פחות פחות מג' משום דבביאה במקצת יש בה איסור דאורייתא משא"כ בקורע אין בו אלא איסור דרבנן וכיון שאפשר בקריעה שלא יעבור אאיסור מן התורה קורעו ואין מצות כבוס דוחה אותו: ג) ועפ"י דברינו אלה אפשר לומר דר"ל דהוא מרא דשמעתא בזבחים (ל"ג ב') דביאה במקצת שמה ביאה הוא משום דאזיל בזה לטעמיה דס"ל ביומא (ע"ג ב') דח"ש מותר מן התורה, א"כ לדידיה במכניס פחות מכשיעור טומאה אין בו אלא איסור דרבנן משום ת"ש ולפ"ז הי' קשה אליביה אמאי צריך קריעה בבגד יכניסו פחות פחות מג' וכמו דאמר איהו גופיה תקנה זו במעיל שנקרע ואי משום דאית בה בפחות מכשיעור איסור דרבנן הא גם בקורעו ג"כ איכא איסור דרבנן וכנ"ל, וא"כ אין צורך להפסיד הבגד בחנם, וע"כ הוכרח ר"ל לשיטתו לחדש דביאה במקצת שמה ביאה ויש בזה איסור לאו דאורייתא, וע"כ אי אפשר בבגד דעלמא לקיים מצות כיבוס ע"י שמכניסו פ"פ מג' כיון שאפשר בקריעה שאין בו איסור דאורייתא, ולהרמב"ם ז"ל שפסק דביאה במקצת לאו שמה ביאה ג"כ ניחא משום דלדידן דקימ"ל כרי"ו דח"ש אסור מן התורה אין הכרח לסברת ר"ל בזה: