מרחשת חלק א טז

באבל אלא מדרבנן אלא משום שהיו רשאין לפרוס הוצרך משה לאסור להם ויעו"ש בפירושו ובהשגותיו לסה"מ של הרמב"ם ז"ל מצות ל"ת קס"ד שלדעתו עיקר קרא דלא תפרומו לא נאמר לדורות רק לשעה אז באותו מעשה נאסרה הקריעה לאהרן ובניו כדי שלא ינהגו מנהג אבילות באותה שעה, וקשה לי הא אז באותה שעה היו עוסקים בעבודה והיו לובשים בג"כ כמבואר שם בכתובים א"כ למאי הוצרך משה להזהיר אותם שלא יפרומו והיינו שאינן רשאין לפרוס כמו שפי' הרמב"ן, ואיך עלה על דעתו של משה שיפרומו הלא בגדי כהונה הקורע אותם לוקה ואיך יעברו אלאו דלא יקרע ומכש"כ לדעת הרמב"ן דאין חיוב קריעה באבל מה"ת כלל, ודוחק לומר דהאזהרה הי' על הבגדים שיחליפו אח"כ, יעויי' יו"ד סי' ש"מ סעי' י"ח ובש"ך שם, אולם לפמש"כ דאיסור קריעה בבג"כ אינו אלא במקום ארג דשם אם נקרע נפסל הבגד לעולם דא"א לחברו ולתופרו דבג"כ אינם אלא מעשה ארג, אבל במקום התפירה אם נקרעו דשם אינן נפסלין דהא אפשר לחזור ולתופרו א"כ שם באמת ליכא איסור דלא יקרע, א"כ א"ש ומדוייק ג"כ לשין הכתוב שכתב לא תפרומו ולא תפס לשון המורגל בכל מקום לשון קריעה, אבל לפמש"כ יהי' ניחא דבמכות (כ"ב ב') במשנה שם אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו פירש"י ד"ה נפרמו קריעה של תפירה הרי דלשון פרימה הונחה על הקריעה שבין התפירות, וא"כ היינו שאמר להם משה בגדיכם לא תפרומו והיינו במקום התפר שבזה ליכא איסור דלא יקרע והיו רשאין לפרום שם וע"ז הזהירם משה שלא יכרומו כדי שלא לערבב שמחתו של מקום וקריעה במקום התפר הוי ג"כ קריעה באבל באיחוי אלכסנדרי, כדאיתא בשו"ע יו"ד סי' הנ"ל סעי"כ יעו"ש: ז) ועפ"ז שכתבתי לחלק בין קורע במקום התפירה לקורע בגוף הבגד יש מקום אתי ליישב קושית המנחת חינוך מצוה ק"ל דלמ"ל קרא דבבגדים מקורעין חייב מיתה אם עובד בהם תיפוק ליה שאין בגדיהם עליהם יעו"ש מה שטרח ועמל בישוב קושיא זו, וע"פ האמור י"ל דאם הקרע הוא בגוף הבגד באופן שנפסל וא"א בתיקון משום שלא יהי' מעשה ארג אז חשוב אין בגדיהם עליהם משום שכבר נפסל והוי בגד פסול ואין זה בגד לענין כהונה אבל אם נקרע במקום התפר כגון במקום חבור הבתי יד ועדיין מחוברין ומעורין הם במקצת באופן שיש לו בתי ידים שלא נפרדו כליל מהבגד חשוב שפיר בגד משום שאין זה בגד פסול כלל ושם בגד עליו ולא הוי מחוסר בגדים ואי לאו קרא דבבגדים מקורעין אסור לעבוד עבודה הי' באמת מותר לעבוד עבודה בו כמו שהוא משום שאין זה בגד פסול רק מחוסר חבור ותפירה ומחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי וע"כ כתוב קרא דלא תפרומו שהוא לדעת הרמב"ם ז"ל אזהרה למי שנכנס בבגדים קרועין שאסור לשמש בבגד כזה משום דמ"מ השתא בגד קרוע הוא וכשנכנס הוא נכנס בבגד קרוע וכמו שכ' דלשון פרימה הוא אם הקריעה הוא במקום התפר וע"כ כתב לא תפרומו לאסור העבודה בבגד זה לדעת הרמב"ם ז"ל, ומתורצת ג"כ הסתירה שבדברי הרמב"ם ז"ל שבפ"ח מה' כלי המקדש (ה"ד) כתב דאם עבד בבגדים מקורעין עבודתו פסולה ובפ"א מה' ביאת מקדש (הי"ד) כתב דעבודתו כשרה והיינו כמש"כ לחלק דבאופן שנפסלו הבגדים וא"א בתיקונם הוי מחוסר בגדים ועבודתו מחוללת משום דהוי אין בגדיהם עליהם והוי כזר ועבודתו פסולה, אבל באופן שנקרע ולא נפסל אז אין זה מחוסר בגדים ועבודתו כשרה ורק חייב משום עובד בבגדים מקורעין, ויש עוד לעיין בזה: ח) וממש"כ מבואר דבג"כ שנקרעו בגוף הבגד שוב לא מהני בהו תיקון משום דבג"כ אינן נעשין אלא מעשה ארג ואם יתקנן ע"י תפירה לא הוי מעשה ארג, ומדוקדק בזה לשון הברייתא בזבחים (פ"ח ח') כלי קדש שניקבו אין מתיכין אותם וכו' נפגמו אין מתקנין אותן סכין שנפגמה אין משחיזן ולא תני נמי בג"כ שנקרעו אין מתקנין אותן ח"ו מוכח לכאורה דבג"כ לא מהני בהו תיקון אחר הקריעה משום דלא הוי מעשה ארג ושם הטעם משום דאין עניות במקום עשירות אבל לולא זה הטעם היו מתקנין כלי קדש אבל בג"כ לא מן השם הזה הוא אלא הטעם משום דלא הוי מעשה ארג וע"כ לא שייכא דבג"כ לשם, ולענ"ד עוד ראי' משם לדברי דלא מהני תיקון לבג"כ אחר הקריעה משום דלא הוי מעשה ארג, דהא מייתי התם ברייתא גבי בג"כ כה"ג שאם נתגעלו אין מכבסין אותם משום שאין עניות במקום עשירות ואמאי לא תני נמי שאם נקרעו אין מתקנין אותם משום שאין עניות במקום עשירות, א"ו דבבג"כ א"צ לזה משום דבבג"כ בלא"ה לא מהני להו תיקון משום דלא הוי מעשה ארג, ובנקרעו במקום התפר לא שייך כלל אין עניות וכו' משום דמתחלתן ג"כ הכי נעשו שנתפרו וא"כ גם עתה יוכל לתפרם ומ"ש תחלתו או סופו וע"כ לא תני רק שנתגעלו שבזה הי' אפשר לכבסם ולזה תני שאין מכבסין אותם משום שאין עניות במקום עשירות, ובא וראה כמה נכונים הם הדברים שבזה יתישב לשון הברייתא שם, ת"ר בג"כ אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג שנאמר מעשה אורג נתגעלו אין מכבסין לא בנתר ולא באהל וכו' ולכאורה מאי שייכות דין דבג"כ שאינן עושין אותה אלא מעשה אורג לדין זה שנתגעלו שאין מכבסין ולמאי כייל אותם ביחד. וע"פ האמור הר"ז מדויק היטב דבתתלה תני דבג"כ אין עושין אותן אלא מעשה אורג והיינו דבא להשמיענו דמשום זה ממילא בנקרעו בלא"ה אין מתקנין אותן משום שא"א לתקנן משום שאינן אלא מעשה אורג ואח"כ תני בנתגעלו דבזה הי' אפשר לתקנן ע"י כבוס, מ"מ ג"כ אין מכבסין אותם משום שאין עניות במקום עשירות, והוא ברור בפשט הברייתא, וא"כ מוכח אדרבה מכ"ז דלא מהני תיקון לבג"כ משום שאין עושין אותם אלא מעשה אורג וכמ"ש: ט) מיהו אי קשיא הא קשיא, אם נאמר דבג"כ שנקרעו אינן חוזרין להכשרן ע"י תפירה א"כ ל"ל לר"ל בזבחים (צ"ה א') לומר דמעיל שנקרע מכניסין אותו פחות פחות מג' משום לאו דלא יקרע תיפוק ליה דמוטב להכניסו פחות פחות מג' ולכבסו כדי שיהא כשר לעבודה מלקרוע אותו ולפסול אותו, א"ו מוכח מכאן לכאורה דמקורעין כשרין לאחר תיקון: אבל באמת בלא"ה קשה הא ודאי דבגד שלם טוב ויפה ונאה מבגד קרוע ומתוקן ע"י תפירה א"כ גם אם הי' כשר ע"י תפירה ג"כ הי' יותר טוב להכניסו פ"פ מג' ולהיותו שלם כבתחלה מלקרוע אותו ולקלקל את יפיו ושלימותו, וכמו כן קשה במשנתינו שם ששנינו בבגד שנטמא בחוץ קורעו וכו' ואמאי לא עבדינן כעצת ר"ל דמכניסו פ"פ מג' ויהא הבגד שלם כבתחלה: י) אמנם יתישב כ"ז בהקדם מה שאמרתי לתרץ קושית התוס' שם ד"ה מכניסו הא ביאה במקצת שמה ביאה יעו"ש והוא דלכאורה קשה הא כבוס הבגד שניתז עליו דם חטאת הוא עשה בתורה א"כ אמאי אסור לקרוע המעיל, יבא עשה של כבוס וידחה ל"ת של לא יקרע, אולם בפשוטו ניחא משום דלא הוי בעידנא, דעשה דכבוס הוא מקיים בעזרה וקריעת המעיל הוא קודם שמכניסו לעזרה ולא הוי בעידנא, אבל לפ"ז באיסור הכנסת בגד טמא למקדש אמאי צריך להכניסו פ"פ מג' יבא עשה דכבוס וידחה ל"ת דהכנסת בגד טמא ובזה הוי שפיר בעידנא דיוכל להכניס קערה של מים עם ז' סמנין על פתח עזרה וכשמכניסו הוא מכניסו תיכף להסמנין המכבסין אותו וזה הוי שפיר בעידנא שבשעה שהוא עובר בלאו דהכנסת טמא הוא עוסק בכבוסו דשרייתו זו היא כבוסו כדאיתא שם (צ"ד ב')