מרחשת חלק א קסח

של מילה בזמנה לפש"כ היש"ש בב"ק, דמי שחייו נדחקים אפשר דגם המצוה א"צ לקנות דהו"ל לדידיה כהון רב ולפ"ד בנידון דידן אפשר להמתין, או די"ל דמ"ע דמילה חמירא טפי לשיטת הרמב"ם שכל מי שלא מל בזמנו הוא עובר בכל יום במ"ע ובכ"ש: א) ולכאורה אין מקום לספיקו של כת"ר שהרי כלל אמרו לכל מצוה אף עוברת שאין אדם מחויב לבזבז כל ממונו ע"ז, והלא בכלל המצות גם מצות תפילין ומזוזות שמצותן כל הימים ובכל יום עובר על המצוה אם לא הניח תפילין או לא קבע מזוזה לפתחו, ואעפ"כ משמע שאם אין ידו משגת לקנות תפילין או מזוזה אינו מחוייב לבזבז כל ממונו ולהביא עצמו לידי עניות, והרי בענין זה חמורה מצות תפו"מ מחיוב מילה על האב, שהרי תפילין ומזוזה מצותן בכל יום, ואף אם היום יניח תפילין או יקבע מזוזה בכל זאת היום שעבר עליו בלי הנחת תפילין וקביעת מזוזה עבר על מצות עשה ואינו יוכל לתקנו, כי מה שיניח היום הוא מקיים חיובו של היום אבל אינו מתקן בזה חיובו של יום אתמול, משא"כ במילה, אף שהוא עיבר עליו בכל יום מ"מ אינה אלא פעם אחת, וא"כ לענין זה קילא היא מצות מילה על האב ממצות תפו"מ, וא"כ ודאי גם על מצות מילה אינו מחוייב לבזבז כל ממונו ואינה חמורה משאר מצות: ב) הן אמת שראיתי להרמב"ם ז"ל בפיה"מ סו"פ ארבעה דברים שכתב וז"ל: וממה שאני חייב להזכירך בכאן שהאדם שעבר ולא מל את בנו או יליד ביתו וחם עליו ביום השמיני, עבר על מצות עשה גדולה וחמורה כי אין בכל המצות כמוה ולא יתכן לו לעולם לשלם זאת המצוה, אבל זה העון קשה יותר ממי שעבר עליו חג הסוכות ולא עשה סוכה או ליל פסח ולא אכל מצה לפי שזה אחר שעבר עליו יום שמיני למילה לא נפטר מזו המצוה אבל הוא מצוה ומוכרח למולו תמיד, וכל זמן שלא ימול אותו ויהי' ערל יהי' עובר על מצות עשה שהגיע זמנה וכשימול תסור ממנו זאת העברה ויעשה מצוה וכו', עכ"ל. ולא ירדתי לסוף דעתו ז"ל אם כוונתו במה שחמורה מצות מילה משום שלעולם הוא חייב בה כל זמן שלא מל וזהו תומר שלה לבד נגד מצות סוכה או מצה שזכר, וע"כ דינה שוה לשאר מצות כמו תפו"מ שנוהגים בכל יום, או כוונתו ז"ל שמצד שלא נפטר ממנה לעולם כ"ז שלא מל, ממילא חמורה היא משום זה משאר מצות משום שלעולם מוטלת עליו ואין הוא בן חורין להפטר ממנה ואינו דומה למצות תפו"מ אף שמחוייב הוא בכל יום הוא משום דשם כל רגע ורגע חיוב חדש הוא ואינו חייב היום משום חיובו של אתמול, וע"כ מצות תפו"מ אינה חמורה משל סוכה או של מצה, אלא דזו אינה נוהגת אלא זמן שבעה ימים וזו כל יום ויום והיא תדירה יותר, אבל מצות מילה שאני היא, שהרי אין חיובה אלא פעם אחת, אעפ"כ הוא עובר עליה בכל יום כ"ז שלא מל, א"כ אין חיובו מצד שבכל יום חיוב חדש אלא משום שנתחייב פעם אחת שוב לא נפסק חיובה לעולם כ"ז שלא קיימה וע"כ משים זה לבד היא חמורה משאר מצות, ולפ"ז באמת יש ליסתפק כדעת כת"ר, כיון שמצות מילה חמורה מכל המצות שאין כמוה אפשר שמחויב הוא לבזבז ממונו ע"ז ולקיימה בזמנה, ואף שחיוב שמיני אינו אלא יום אחד מ"מ כיון שמחמת תחלת חיובו של שמיני לא פסקה ממנה מצוה זו לעולם, א"כ גם מצות יום שמיני בעצמה חמורה וכמו שמבואר לכאורה מלשונו ז"ל, וע"כ אפשר שמחוייב האב לבזבז ממונו ע"ז: ג) אבל באמת אני אומר שגם מצות מילה אין חיובה בכל עת מצד שנתחייב כשהגיע זמנה ולא נפסק חיובו זה ממנו לעולם כ"ז שלא מל, אלא שגם מצות מילה היא דומה למצות תפו"מ שהרי מצות מילה דווקא היא ביום *בכ"ע ולא בלילה ואף מילה שלא בזמנה, א"כ כיון דמפסקי לילות מימים אי אפשר לומר שמצות מילה היא מצד שנתחייב בה פעם אחת ושוב לא נפסק ממנו. שהרי בכל יום שמגיע הלילה הרי נפסק חיובו ואינו חייב למולו, וא"כ בכל יום כשעלה השחר הרי נתחדש עליו בכל יום חיוב חדש, וא"כ הר"ז דומה ממש למצות תפילין שבכל יום הוא מתחייב מחדש בהנחת תפילין וכמו כן מצות מילה מתחדשת עליו בכל יום כשעולה עמוד השחר, ויעוי' תוס' קדושין (כ"ט) מקושיתם שיהו נשים פטורות ממילה משום דהוי מ"ע שהזמ"ג שאינה נוהגת בלילה מוכח דס"ל שבעצם אינו מחוייב למול בלילה ונפסק חיובו בלילה ולא שמחויב הוא גם בלילה אלא שאינו יכול לקיימה אלא ביום, וכסברת הטו"א שרצה ליישב בזה קושייתם, וא"כ לפ"ד התוס' ודאי בכל יום מתחדש עליו חיוב חדש למול וא"כ הר"ז דומה למצות תפומ"ז: ד) ובזו אמרתי מה שחקרו מחברי זמננו בדין מילה בזמנה ומילה שלב"ז איזו היא קודמת, שמחבר אחד חדש שמילה שלב"ז קודמת מצד שמצות מילה שלב"ז הוא עובר בכל רגע ורגע מהיום שלא מל משא"כ במילה בזמנה שזמנה כל היום, אלא שזריזין מקדימין למצוה, אבל לאחר זמנה כבר חלה עליו בכל רגע. אבל לפי האמור גם מצות מילה שלב"ז אינה חמורה מבזמנה, שהרי כשהגיע הלילה הרי נפסק ממנו החיוב למול ורק כשיעלה עמוד השחר נתחדש וחל עליו החיוב החדש למול, א"כ הר"ז דומה למילה בזמנה שג"כ התחיל החיוב משעת עלית עה"ש ובכל זאת זמנה כל היום ואינו עובר בכל רגע, והכ"נ גם במילה שלא בזמנה, שהרי יום התשיעי ואינך דומים בכל זה ליום השמיני שמשעת עמוד השחר מתחיל חיובם וארכא נתנה לו כל היום לקיים מצותה, ומדוייק באמת ל' הרמב"ם שבכל יום עוברים עליו ולא בכל רגע, דרק אם עבר עליו כל היום הרי בטל מצותה של היום וכמו בשמיני. וזה ברור: ה) ואין להקשות לפ"ד דבלילה נפסק חיוב המילה ואינו זמנו, א"כ יהי' ערל מותר לאכול בתרומה בלילה כיון שאין זמנו למול ונפסק ממנו חיובו א"כ הו"ל כערלות שלא בזמנו דמיבעי לן אם מעכבא, זה אינו אף שנפסק עצם החיוב למול בלילה מ"מ אינו חשוב ערלות שלא בזמנו כיון שכבר נתחייב במילה ונעשה ערל, שוב אין ניטל ממנו שם ערל, אף שפקע חיובו מלמול ולא גרע ממתו אחיו מחמת מילה שאין עליו חיוב למול, מ"מ חשוב ערל, וכדעת רש"י ר"פ הערל, ואף לדעת ר"ת, שחשוב ערל שמתו אחיו מחמת מילה כערלות שלב"ז, היינו התם משום דלא נתחייב עדיין מעולם למול, אבל במי שנתחייב במילה פעם אחת שוב לא פקע ממנו שם ערל אף שנפסק חיובו בכל לילה מלמול, וז"ב. והכי מוכח בגמרא דהערל דמילת עבדיו וזכריו בשעת אכילה מעכב עליו מלאכול פסחו, והא שעת אכילה הוא בלילה ואז אינו בר מילה, א"כ אמאי מעכב עליו כיון שאינו יכול למול הר"ז דומה כמו שלא היה יכול למול בשעת עשי' כגון אביו ואמו בבהא"ס שאינו מעכב בשעת עשי', א"כ הכ"נ בשעת אכילה, א"ו כיון שכבר נתחייב פעם אחת למול שוב גם בלילה מעכב עליו אף שאינו שעת מילה: ועוד נוכל לומר דמשו"ה לא חשוב בלילה ערלות שלב"ז אף שאינו מחוייב למול אז היינו משום דלילה לא חשוב מחוסר זמן, וכמו שהוא לענין קרבן וכדומה, כמבואר בכמה דוכתי וע"כ הוא חשוב נמי ערל גם בלילה: ו) ומה שתמה כת"ר על הא דנקט הגמ' שם כגון שהי' אביו ואמו בביהא"ס אמאי נקט אמו הא אמו אינה מחוייבת במילת בנה כמבואר בקדושין, במח"כ ל"ד בזה אף שאין מוטלת עלי' מצות מילה מ"מ מילת זכריה ועבדיה מעכבתה מלאכול בפסח כדמקשינן בפשיטות ביבמות (מ"ח א') עבד איש ולא עבד אשה, הרי שמילת עבדיה ממכבתה לאכול