מרחשת חלק א קסו

אם חייב או לא, ויעוי' בהה"מ ובכ"מ שלא מצאו מענה להשיב על טענת הראב"ד ז"ל. ולדעתי נראה ברור שהרמב"ם ז"ל לטעמו שכ' בה' סוטה (פ"ב ה"א) שכל הבא ביאה אסורה מימיו ואפי' האסורה מד"ס אין האיש מנוקה מעוון ואין המים בודקים את אשתו והתוס' ביבמות (נ"ח א') כ' שגם בביאת שוגג לא הוי מנוקה מעון, והשתא טובא הוצרך הרמב"ם ז"ל להשמיענו דבחיי"ל ושניות גם מתעסק חייב כדי להורות שבעילתו במתעסק היא ביאת איסור ואין המים בודקין את אשתו, והראב"ד ז"ל לטעמו דס"ל בה' סוטה שמה שאין המים בודקין את אשתו בשאינו מנוקה מעוון הוא דווקא בבא עליה אחר קינוי וסתירה שהיא אסורה עליו משום סוטה אבל לא ביאת איסור בעלמא וע"כ השיג עליו למאי נפק"מ: והשתא הרי מוכח מדברי הרמב"ם ז"ל דבעלמא מתעסק גם עברה ליכא מדהוצרך להשמיענו דבעריות ובחיי"ל הוי ביאת איסור משום שנהנה ומתעסק בה חייב, משמע דבעלמא היכא שלא נהנה גם עברה ליכא דאם עברה איכא בכל מתעסק א"כ בחיי"ל ובשניות מאי רבותא איכא א"ו כדכתיבנא, וזה שלא כחידושו של הגרע"א ז"ל: ב) הן אמת, שהסברא והדעת מכרעת כדברי הגרע"א ז"ל כיון שעיקר פטור דמתעסק ילפינן מקרא דאשר חטא בה פרט למתעסק מנלן לומר דגם עבירה ליתא דקרא דכתיב גבי חטאת כתיב וגז"ה הוא שיפטור מחטאת, וכמו דדרש ר"י בכריתות י"ט מאשר חטא בה פרט לשאינו יודע במה חטא אם נותר אכל אם חלב אכל שפטור מחטאת, דשם ודאי רק מחטאת פטור אבל עבירה איכא, הכ"נ לר"א דדרש קרא דאשר בה פרט למתעסק דדווקא לפטור מן החטאת אבל עבירה הויא, ומנ"ל להרמב"ם ז"ל שמתעסק בעלמא שלא בעריות וכו' שנהנה גם איסורא ליתא: נ) והנראה בזה, דלכאורה עיקר דין מתעסק שפטור לדידן ליתא, שהרי מסוגיא דכריתות שם ובשבועות (י"ט א') מבואר דר"א דריש קרא דאשר חטא בה פרט למתעסק ור"י דרש קרא דבה פרט לשאינו יודע במה חטא, וא"ב לפ"מ שפסק הרמב"ם ז"ל כר"י אין לנו קרא לפטור מתעסק מחטאת, ולפ"ז יקשה עוד יותר מה שפשוט לנו בכל הש"ס שמתעסק פטור שזה אינו אלא לר"א ולא קימ"ל כוותיה, וגם הרמב"ם ז"ל פ"א מה' שגגות ה"ז ופ"ז הי"א פסק דמתעסק פטור אף שפסק כר"י שצריך לדעת במה חטא: איברא רש"י ז"ל בכריתות שם כ' דר"י יליף דמתעסק פטור מהא דמלאכת מחשבת אסרה תורה, ולפ"ד אין מתעסק פטור אלא בשבת אבל בשאר מצוות דלא כתיב בהו מחשבת חייב מתעסק, וכן לכאורה נוטים דברי הרמב"ם ז"ל בה' שגגות שם שכ' שזה כמתעסק ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת וכן כתב בפ"א שם מלאכת מחשבת אסרה תורה, וא"כ אין זה אלא בשבת אבל לא באיסורים אחרים, אבל מדבריו ז"ל בפי"ד מה' מאכלות אסורות הי"ב שנסיב לטעמא בהאוכל מאכלות אסורות כמתעסק שחייב משום שנהנה משמע שאם לא נהנה הי' פטור אף שאין זה ממלאכת שבת, משמע שבכל האיסורין מתעסק פטור, ובאמת שאם נאמר דלדידן מתעסק אינו פטור אלא בשבת משום מלאכת מחשבת אבל בשאר איסורים מתעסק חייב הרי תקשה מסוגיא דפסחים דאמר לא אם אמרת שלא עשה בו מתעסק כשאינו מתעסק תאמר במעילה וכו' והרי גם בשאר מצות חוץ משבת מתעסק חייב לדידן דלא דרשינן בה פרט למתעסק, וכמו כן מוכח מסנהדרין (ס"ב ב') מכל הסוגיא שם דמתעסק פטור בכל המצות. ודוחק לומר דכל זה אליבא דר"א ולא כר"י, א"ו דמתעסק פטור בכל המצוים, ועוד לפ"מ שכ' התוס' בשבת (ע"ב ב') ובשבועות (י"מ א' ועוד בכמה מקומות שמתעסק ומלאכת מחשבת שני דברים אלוקים הם דנתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר זה ילפינן ממלאכת מחשבת ובנתכוון לחתוך או להגביה את התלוש ונמצא שהוא מחובר, זה ילפינן ממתעסק משום דהוי מלאכת מחשבת וא"כ אפי' בשבת צריך קרא דמתעסק פטור, ותקשה מנלן אליבא דר"י דדריש קרא דבה שידע במה חטא: ד) ולזה נראה לי דר"א ור"י נחלקו בסברא זו אם מתעסק עברה הויא או לא, דר"א ס"ל דמתעסק עברה הויא הוא ככל שוגג שבתורה, ואי לאו קרא דבה הי' חייב חטאת ג"כ כמו שוגג דעלמא וע"כ הוא צריך קרא דבה למעוטי מחטאת, וע"כ רק מחטאת פטור אבל עברה הויא, אבל ר"י ס"ל דא"צ קרא כלל למעוטי מתעסק משום דס"ל דמתעסק גם עברה לא הויא, וקים ליה דמתעסק פטור מסברא בעלמא דלא חייבה תורה בכל האיסורין אלא היכא שהוא עושה בכוונה אבל אם אינו מתכוון לעשות העברה כלל לא עבד איסורא כלל, א"כ אין צריך למעוטי דפטור מחטאת כיון דלדידיה מסברא לא הויא עברה כלל ופשיטא שפטור מחטאת משום שלא חטא כלל, וע"כ דריש קרא דאשר חטא בה פרט למי שאינו חטא, דלמתעסק א"צ קרא כלל דמסברא קים לן הכי, ודווקא בחלבים ועריות שנהנה הנאתו חשובה ועושה לה כמתכוון, שההנאה מחשבת המעשה והוי כאלו עשאה בכוונה וכמו גם לענין מצות דצריכות כוונה אמרינן (בר"ה כ"ח) היכא שנהנה א"צ כונה וכן פסק הרמב"ם ז"ל דבמצה אם אכלה שלא בכוונה יצא אף דבעלמא מצוות צריכות כוונה יעוי' בה' חו"מ פ"ו ה"ג ובמ"מ שם: ה) והשתא גם דין זה אם במעילה חייב מתעסק או לא תליא במחלוקת ר"א ור"י, דלר"א דס"ל דמתעסק עברה הוי וצריך קרא דבה לפוטרו מחטאת א"כ במעילה שלא כתוב קרא לפטור חייב משום שמצד הסברא מתעסק חייב ככל שוגג דעלמא אלא דפטר קרא מחטאת ובמעילה דלא כתוב מיעוטא חייב קרבן מעילה, אבל לר"י כל עיקר פטור דמתעסק לא קים ליה מקרא אלא מסברא דלאו עברה הוי, א"כ כל איסורין שבתורה שוין וגם במעילה פטור במתעסק דכיון דלא הוי עברה כלל, א"כ לר"י באמת מעילה ג"כ פטור מתעסק: ולפ"ז א"ש דברי הרמב"ם ז"ל בה' מעילה שפסק דבמעילה בעינן עד שיתכוון ליהנות והוא מהתוספתא דמעילה, והוא משום דס"ל דסוגיא דפסחים הנ"ל שמחלק בין שאר מצוות למעילה שבשאר מצוות מתעסק פטור משא"כ במעילה הוא דווקא לר"א דיליף מתעסק שפטור מקרא דבה וע"כ במעילה דלא כתיב מיעוטא חייב וברייתא זו אתיא כר"א, דבלא"ה ברייתא זו אתיא דלא כהלכתא שהרי ס"ל התם דהזיד במעילה במיתה, וזה כרבי ולא כחכמים דקימ"ל כוותיהו דהזיד במעילה באזהרה, משא"כ לדידן דקימ"ל כר"י דקרא דאשר בה אתי למעוטי פרט למי שא"י במה חטא ומתעסק דפטור קים לן מסברא תו אין חילוק בין שאר מצוות למעילה שפטור בה מתעסק. והתוספתא דמעילה אתיא כר"י ופסק הרמב"ם כוותה: ו) ויש עוד להמתיק יותר, שהרי נראה מדברי הר"ן בחולין פג"ה גבי בת תיהא דדבר שאינו מתכוון ומתעסק בני חדא בקתא נינהו דמש"ה כתב דבאכילה גם דבר שאינו מתכוון אסור משום דמתעסק בחלבי' ועריות חייב הרי דיליף דבר שאינו מתכוון ממתעסק, ולפ"ז י"ל דהא דס"ל דמתעסק פטור היינו משום דמתעסק הוי ג"כ בגדר אינו מתכוון דמותר, וגם במתעסק עברה ליכא, וע"כ בחלבים ועריות שמתעסק חייב ע"כ מוכח מזה שגם אינו מתכוון אסור, באופן שדין מתעסק ואינו מתכוון מיתלא תלוי בהדי הדדי, ולפ"ז י"ל דהא דקים לן דמתעסק לא הוי עברה כלל הוא משום דקימ"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוון מותר והכל אזיל בתר כוונה, וע"כ גם מתעסק כיון שעשה בלא כוונה ליכא עברה, משא"כ לר' יהודה דס"ל דבר שאינו מתכוון אסור ולא אזלינן בתר כוונה הכנ"מ ס"ל דמתעסק אף דעשה בלא כוונה מ"מ אסור ועברה הויא, וס"ל בזה כר"א דצריך קרא לפטור מתעסק מחטאת ודווקא מחטאת פטר קרא אבל עברה הויא, ולפ"ז י"ל דשפיר מפרש בש"ס פסחים הנ"ל הברייתא המובאה