מרחשת חלק א קסה

חלב בשוגג ואח"כ אכל חלב במזיד ואח"כ אכל תלב בשוגג בהעלמה אחת עם הכזית חלב שאכל בראשונה ואח"כ נודע לו על שניהם אם חייב חטאת אחת משום שאכל שניהם בהעלם שגגה אחת, או דילמא כיון שבין שניהם אכל חלב במזיד שאם הי' אוכל באותה שעה שאכל במזיד גם כזית חלב בשוגג לא הי' מתחייב חטאת על אותו כזית שאכל בשוגג משום דלא הוי שב מידיעתו, נמצא שבאותה שעה שאכל במזיד לא הוי בר קרבן הרי אותה שעה מחלקת ואין מצטרפין שניהם כדי לחייב רק חטאת אחת אלא חלוקין הם לחטאות, ואם הוי חלוק לחטאות כה"ג שוב גם שני חצאי זיתים אין מצטרפין כיון שחלוקין כה"ג לחטאות: וכאשר בינותי בזה מצאתי און לי וראי' ברורה דכה"ג אינן מצטרפין מגמ' דהוריות (ד' י"א א') בעי מיניה רבא מר"נ נשיאות מהו שתפסוק, ה"ד כגון שאכל חצי זית כשהוא הדיוט וכו' וכו' תפשוט ליה מהא דאמר עולא ארי"ו אכל חלב והפריש קרבן והמיר וחזר בו הואיל ונדחה נדחה הכי השתא מומר לאו בר אתויי קרבן הוא האי בר אתויי קרבן הוא, הרי מפורש שאם נעשה בינתים לאו בר אתויי קרבן הרי זה פוסק ואינן מצטרפין שני חצאי זיתים להתחייב חטאת עליהם, והרי נפשט ספקתנו שאם אכל חלב בינתים במזיד כיון שנעשה לאו בר אתויי קרבן על חלב שוב אינן מצטרפין: ד) והשתא נחזי אנן בשנשבע על תאנים וחזר ונשבע על תאנים וענבים ביחד, וכמו כן בנשבע על עשר או על תשע לפי גירסת הרמב"ם או הראב"ד וכו' שאכל תאנים לבד ונודע לו משבועת תאנים לבד אם אכל אז תאנים וענבים ביחד בהעלם שבועת תאנים וענבים לא הי' מיחייב חטאת על שבועת תאנים וענבים משום דלא הוי שב מידיעתו כיון שיודע הוא שאסור הוא עכ"פ בתאנים מכת שבועתו על תאנים לבד שזה יודע הוא שנשבע, וא"כ לא הי' לו לאכול תאנים משום שבועה הראשונה, וא"כ לאו הוי שב מידיעתו על תאנים ורק על ענבים, ועל ענבים לבד אינו מחוייב, נמצא דהוי אז בשעה שנודע לו על שבועת תאנים לאו בר קרבן על שבועת תאנים וענבים, וכיון שכן אף אם שכת אח"כ ואכל ענבים אינו יכול להצטרף עם אכילת תאנים הקודמת משום שבינתים כשנודע לו משבועת תאנים לבד לאו בר קרבן הוי והוי זה חילוק לבלי להצטרף כמו בנעשה מומר בינתים, ועל אכילת ענבים לבד שזה הי' מותר גם בשעה שהי' נודע לו משבועת תאנים לחוד, אינו מביא קרבן משום דהוי חצי שיעור ושפיר קאמר הש"ס על זה שאינו מביא קרבן על חצי שיעור ודוק בזה כי הוא ענין עמוק ונכון: והא דאמר הש"ס והפריש קרבן, ולפי דברינו בידיעה לבד סגי שלא יתחייב קרבן, הוא משום דבאמת י"ל דאכתי חשוב בר קרבן אפי' כשנודע לו משבועת תאנים לבד משום שאם ישאל על שבועתו דתאנים לבד שוב יתחייב קרבן על תאנים וענבים שאז יהי' שב מידיעתו כיון שאינו אסור בתאנים עוד מחמת שבועתו הראשונה כיון שנשאל עליה, ולזה אמרינן שהפריש קרבן והיינו שהפריש והקריב כמו שכ' הריטב"א לקמן (כ"ת) דמאי דס"ד שם והפריש היינו והקריב משום דאיכא טובא דתני הכי יעוש"ה, וכיון שהביא קרבנו שוב אינו נשאל עליה משום שאם ישאל נמצא שהביא חולין בעזרה וכמו שכ' הטו"א בר"ה (ד' כ"ח ע"ב) דכה"ג לא מהני שאלה: ה) והשתא אין זה אלא בשנשבע שלא יאכל תאנים סתם ולא שנשבע על תאנים אלו, שאם נשבע על תאנים אלו ואכלן, שוב אי אפשר לומר שאינו בר קרבן בשעה שנודע לו משבועת תאנים לבד אם יחזור ויאכל תאנים וענבים בהעלם שבועה של תאנים וענבים משום שאסור באכילת תאנים מכח שבועה שעל התאנים לבד ואינו שב מידיעתו, שהרי זה אינו, שאם נשבע על תאנים אלו והוא כבר אכלן אינו מושבע עוד כלל על תאנים אחרים ואינו אסור בתאנים אחרים זולת אלו שכבר אכלן, וע"כ מיירי כשנשבע על תאנים סתם וע"כ אסור בכל תאנים שבעולם: ו) ומעתה כל זה יתכן בתאנים וענבים אבל בשנשבע על תשע וחזר ונשבע על תשע ועשר אי אפשר לומר כה"ג, דממנ"פ אם נשבע על תשע סתם ולא על תשע אלו א"כ כשחזר ונשבע על תשע ועשר אינה תלה השבועה כיון דט' לא אכיל עשר נמי לא אכיל וכדאמרינן בגמ' שם וכדין י"ב בדברי רבנו וכמו שהקשו התוס', וא"כ ע"כ צריך לומר בשנשבע על תשע אלו וחזר ונשבע על תשע אלו ועשר וכמו שכ' הלח"מ כאן, א"כ כשאכל התשע שוב אין כאן עוד שום איסור מכח שבועה הראשונה כיון שאכל כולם מה שנשבע עליהן ושוב אי אפשר לומר שאינו בר קרבן אם אכל עשר בהעלם שבועת עשר בשעה שנודע לו שבועה ראשונה של תשע, שאינו אסור כלל משום שבועה ראשונה, וא"כ ממנ"פ לא משכחת לה דין זה של תשע ועשר בשנשבע מקודם על תשע, ולזה כתב דזה הוי שיבוש דממנ"פ לא מצי מיירי בכה"ג, ולזה צריך להיות הגירסא כהראב"ד וכגרסת רש"י שנשבע מקודם על עשרה וחזר ונשבע על תשע ועשר ומיירי שנשבע על עשרה סתם וחזר ונשבע על תשע סתם ואכל תשע והפריש קרבן, שאם יאכל עתה עוד עשרה בהעלם שבועה של עשרה בידיעת שבועה של תשע לא הוי בר קרבן משום שאסור בתשעה משום שבועת תשע כיון שאסור בכל תשע שבעולם, וכיון דלא הוי אז בר קרבן אז בשעה זו, א"כ הוי זה מחלק ואין זה מצטרף לחטאת משום דעל תשע לא הוי שב מידיעתו וע"כ הוי העשירית רק חצי שיעור ואין מביא קרבן על ת"ש, מעתה נתבררה כוונת הראב"ד ז"ל שהשיג דווקא על דין דתשע דע"כ בזה צריך לומר שנשבע מקודם על העשרה וכנ"ל, אבל בתאנים וענבים שפיר אפשר לקיים גירסת ספרים ראשונים שנשבע מקודם על תאנים סתם וחזר ונשבע על תאנים וענבים ושפיר חלה השבועה בכולל דבענבים לא נאסר מכת שבועה הראשונה ושפיר איכא מיגו וכמו שכ' התוס' בשבועות שם לחלק בין תשע לתאנים יעו"ש, זה נראה לענ"ד כוונת הראב"ד, ודברי רבנו וגירסתו צ"ע: סימן מב אד"ש כתר"ה, אם כי קשה לי כעת הכתיבה מפני שאני מוקף חבילי טרדין בענינים שונים ואין הזמן גורם לי כעת לטייל בארוכה בהערות כת"ר המתוכמות, בכל זאת לבלי להיות מונע בר חלילה הנה לקתתי לי מועד לשים עיוני בדברי כת"ר ולהשיב לו כפי אשר יחנני החונן לאדם דעת ית': א) ראשונה חזות קשה הוגד לו בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' מעילה ה"א שכתב שאין המועל חייב עד שיתכוון ליהנות שזה נגד הסוגיא דפסחים (ל"ג א') ששם מבואר שבמעילה גם מתעסק חייב, וכנראה הלכה פסוקה היא ולא נמצא מי שיחלוק ע"ז והיא באמת פליאה עצומה ויש לתמוה על נו"כ הרמב"ם ז"ל שלא עמדו ע"ז: ואמרתי אנסה נא את לבי בחכמה למצא דרך בו ישכון אור היישוב לדברי הרמב"ם ז"ל, והוא דהנה הגרע"א בתשו' סי' ת' חידש שמתעסק עבירה היא אלא שפטרו הכתוב מחטאת יעו"ש, ואני מכבר הראיתי לדעת היפך דבריו ז"ל מדברי הרמב"ם פ"א מהא"ב הי"ב שכתב המתעסק בעריות חייב וכן בחייבי לאוין וכן בשניות ותמה הראב"ד ז"ל בתיי"ל ובשניות שאין בהן קרבן למאי נפק"מ