מרחשת חלק א קסד

שהרי אם כה יאמר או כה יאמר הקדש הם המעות, ומה הפרש יש בין אומר לנזירותי או לקרבנות נזירותי, וכבר עמד בזה בשמ"ק שם וכ' עלה שהוא פירוש זר: ב) אמנם לדעתי חילוק זה מתבאר היטב עפ"י מה שכתבו התוס' בנזיר שם (כ"ד ב') ד"ה יפלו, דהא דהמפריש מעות לנזירותו שאין מועלין בהם מפני שהם ראויין להביא בכולן שלמים הוא דווקא באומר מעות אלו לנזירותי, דבכה"ג יכול להביאן כולן שלמים, אבל באומר לקרבנות נזירותי אינו יכול להביא בכולן שלמים ומועלין יעו"ש, וכן כתבו חילוק זה לקמן שם (כ"ה ב') ד"ה אמר מר, ויעוי' שם עוד (כ"ו ב') תוד"ה והשאר, והשתא מבואר דבאומר מעות אלו לנזירותי יש על המעות דין שלמים, אבל באומר לקרבנות נזירותי אין עליהם דין שלמים משום דמעות עולה וחטאת מעורבין בהם ורובן של עולה וחטאת. והנה בב"ב (קכ"ג ב') אמרינן דלריוה"ג דס"ל קדשים קלים ממון בעלים הם הבכור נוטל בהם פי שנים, והשתא מבואר היטב החילוק בבעית הגמ' בחולין הוא דאית ליה פ"ש היינו באומר מעות אלו לנזירותי כיון שיש עליהם דין שלמים, וכיון שנתנה הלכה דבמעות סתומין הבן יכול לגלח על נזירות אביו ויש בהן דין ירושה, א"כ אפשר לומר שאין זה אלא באומר לנזירותי שבזה הבכור נוטל פ"ש ג"כ כדין קדשים קלים דממון בעלים הם, אבל בקרבנות נזירותי שאין להם דין שלמים בזה אף שנתנה הלכה שמגלח על נזירות אביו, מ"מ כיון שהם אינן שלו אין בהם תורת בכורה משום דלאו דידיה נינהו, וכקושית הגמ' בב"ב שם. ומתבאר היטב סברת הגמ' בחילוק שבין מעות אלו לנזירותי ובין אומר לקרבנות נזירותי לפי פירוש ר"ת: ג) והנה רבנו בה' נחלות לא הביא דבר זה שהבכור נוטל פי שנים בקדשים קלים, אף שפסק כריוה"ג דק"ק ממון בעלים הם. ונראה בטעמו משום שלפי מה שפסק רבנו בה' מעילה פ"ד שהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום, ויעוי' קצוה"ח סי' ת"י ס"א מה שיישב דברי רבנו בזה שכ' שהמוכר שלמים לא עשה ולא כלום אף דס"ל כריה"ג, יעו"ש. והשתא כיון דשלמים ליתנייהו במכירה, א"כ לפ"מ דאמרינן בב"ב שם (קכ"ד א') מ"ט דרבנן שאין הבכור נוטל פ"ש בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם משום דלתת לו אמר רחמנא דמתנה קרייה מה מתנה עד דאתי לידיה אף חלק בכורה עד דמטייה לידיה ויעוי' ברשב"ם דכיון שאין האב יכול ליתנה לאחרים אין הבכור נוטל בה פ"ש, ולפ"ז לפ"מ שפסק רבנו דשלמים ליתא במכירה ונתינה ממילא אין הבכור נוטל בה פ"ש לטעמייהו דרבנן, ושפיר השמיט רבנו הא דבכור נוטל פ"ש במוקדשים קדשים קלים, והברייתא שם דס"ל שהבכור נוטל פ"ש בק"ק אליבא דריוה"ג היינו משום דהברייתא שם מוקמינן התם כרבי שם דלא בעי' מטייה לידיה, וע"כ ס"ל דהבכור נוטל פ"ש בהן. ואפשר לפרש באמת הא דאמר שם מני רבי היא מכח דין זה עצמו שהבכור נוטל פ"ש במוקדשין וייתישב גירסת ''ומני'' רבי היא שמחק הרשב"ם שם, יעו"ש ותבין: ד) והשתא יתבאר ג"כ כוונת ר"ת כאן בתוס' ד"ה בעי רבא שגורס כאן רבא ובבעיא קמא רבה ולא נתבארה כוונת גירסתו ויעוי' שמ"ק כאן, ולפי האמור יובן דלפמש"כ בעית הגמ' בחולין אית ליה אבל בהקדש לא היא משום דבק"ק ממון בעלים הם ונוטל פי שנים משא"כ בשאר הקדש ודבר זה אינו אלא אליבא דרבי, אבל לרבנן גם בקדשים קלים אין הבכור נוטל פ"ש, והא רבה ס"ל בב"ב (קכ"ה א') כרבנן שאין הבכור נוטל פי שנים בין בגבו קרקע ובין בגבו מעות וזה כרבנן דרבי יעו"ש וברשב"ם ד"ה לטעמייה, וע"כ השכיל ר"ת לגרוס הכא רבא ורבא שפיר ס"ל כרבי כדאיתא שם (קכ"ד ב') דרבא ס"ל שאם עשה כדברי רבי עשוי יעו"ש: ה) והשתא מבוארת היטב השמטת רבנו להחילוק שבין חולין להקדש כיון שכל עיקר החילוק הוא אם נאמר שהבכור נוטל פ"ש בקדשים קלים, שאז יש להבדיל בין קודש, לקרבנות נזירותי, ובין קודש הקל, לנזירותי, וכאמור, אבל לדידן דקימ"ל כרבנן שאין הבכור נוטל פ"ש אף בקדשים קלים שוב אין לחלק ולהבדיל בין קודש לקודש וכיון דרבא אמר מקודם באת"ל דנוטל פ"ש במעות נזירות אביו שוב אין לחלק ולהבדיל בין זה לזה, וע"כ סתם רבנו וכתב שהבכור נוטל במעות סתומין פ"ש בין אמר מעות לנזירותי או לקרבנות נזירותי, וכמו שנתבאר ת"ל. והר"ז נכון בס"ד: סימן מא ביאור השגת הראב"ד פ"ד מה' שבועות ה' י"ד ט"ו. א) כתב הרמב"ם ז"ל בפ' הנ"ל שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים כאחת ושגג ואכל תאנים והפריש קרבן ואח"כ שגג ואכל ענבים אינו חייב על הענבים מפני שהם כחצי שיעור ואין מביאין קרבן על חצי שיעור. וכן הנשבע שלא יאכל עשר וחזר ונשבע שלא יאכל עשר ותשע ואכל עשר והפריש קרבן וחזר ואכל תשעה הר"ז כחצי שיעור ואין מביאין קרבן על חצי שיעור שענין שבועה אחרונה שלא יאכל תשע ועשר עכ"ל הרמב"ם ז"ל, והוא מגמ' דשבועות (כ"ח ב') כפי גרסתו ז"ל והראב"ד ז"ל על הא דכתב הרמב"ם וכן הנשבע שלא יאכל עשר וכו' כ' בספרים שלנו אמר שלא יאכל עשרה וחזר ואמר שלא יאכל תשעה ואכל תשע והפריש קרבן וחזר ואכל עשירית הוי' לה עשירית חצי שיעור, ומש"כ הוא שיבוש הוא עכ"ל הראב"ד, ויעוי' בכ"מ שם מה שהביא שגירסת רבנו היא כגירסת ספרים ראשונים שהביא רש"י, ומה שהוקשה לרש"י על גירסא זו כבר יישבוהו בעלי התוס', ויעו"ש שתמה על הראב"ד מאחר שהי' סובר שגירסת ספרים ראשונים היתה שיבוש איני יודע למה לא השיג את רבנו בבבא ראשונה דשבועה שלא אוכל תאנים וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים: ב) ולענ"ד נראה ליישב כוונת הראב"ד בהקדם מה שקשה לי ולא זכיתי להבין עיקר דין זה שאכל תאנים וכן אכל עשר והפריש קרבן שאם חזר ואכל ענבים או תשע שאינו מביא קרבן משום שאין מביאין קרבן על ח"ש, שלענ"ד תמוה ואיני מובן כלל, דהא מה שהפריש קרבן הוא על שבועת תאנים לבד שנודע לו שחטא אבל על השבועה השני' של תאנים וענבים ביחד הא ודאי לא נודע לו כלל. שאם נודע לו גם משבועה השני' א"כ א"צ להפרשת קרבן שזה תלוי במחלוקת ר"ג ורבנן בשבת (ק"ה) אם יש ידיעה לחצי שיעור, וע"כ שלא נודע לו אחר שאכל תאנים לחוד מן השבועה השני', וא"כ אמאי לא יביא כשאכל ענבים אח"כ ונודע לו שעבר על השבועה השני' ג"כ, הא יש כאן שיעור שלם שאכלו בהעלמה אחת והוי כמו אכל חלב ודם ונודע לו על החלב שחייב על החלב ואח"כ כשנודע לו שאכל דם חייב על הדם ג"כ. הגע בעצמך אם אכל כזית חלב ביוהכ"פ ונודע לו שחטא על חלב והפריש קרבן ומן איסור אכילת יוה"כ עדיין לא נודע לו ואח"כ אכל איזה מאכל בתוך כדי אכילת פרס והשלים לככותבת ואח"כ נודע לו שאכל ביוהכ"פ וכי לא מחייב חטאת על אכילת יוהכ"פ ג"כ לבד החטאת שכבר נתחייב על אכילת החלב, והכ"נ כיון שהשבועות אלו חלו זא"ז הוי כמו חלב ודם או חלב ויוהכ"פ שחלוקין לחטאות ומיחייב על כ"א חטאת. וכמו כן קשה על הא שלא יאכל עשר וחזר ונשבע שלא יאכל תשע וכו' ג"כ כנ"ל. ושאלתי דבר זה לרבים וכן שלמים ואין פותר אותם לי: ג) והנראה בזה עפ"י מה שיש לחקור אם אכל חלב