מרחשת חלק א קסג

היאור, ואם מי הבארות הסמוכות לנהר הם מהנהר א"כ מה הועילו בחפירת הבארות הלא המים ימשכו מן הנהר שנהפך לדם, א"ו שאפי' הבארות הסמוכות לנהר ג"כ יש להן מעין נובע מעצמו ואינו מושך מימיו מן הנהר, ומה שחפרו סביבות היאור דווקא הוא משום שאותו מקום הוא לח ורטוב והוחזק במעינות אבל הבאר הוא באר מים חיים מימיו נאמנים ונובעים משל עצמם. ומה שמבואר בתוספתא שהרי הוא כמקוה יש לומר בזה כדעת הגאון בעל עין יצחק ז"ל דדווקא בתוך ד' אמות לנהר כלשון ''בצד'' כמבואר בדבריו בארוכה ואכ"מ: כד) ולכאורה יש לחלק דאפי' לדעת הגאון בעל משכנ"י אינו אלא לענין שאובין דכל שאינו מעין הוא נפסל בשאיבה, ואף שהוא נובע מן הנהר, מ"מ כיון שאינו מחובר עם הנהר כשפופרת הנאד פסק ממנו שם מעין וחשוב כמקוה להיות נפסל בשאובין, דנהר עצמו אין לו תורת מעין רק לענין לטהר בזוחלין, אבל לענין זוחלין כיון דלדעת הפוסקים נהרות שלנו מותר לטבול בהם ואינם פסולים משום זוחלין א"כ אף במים הבאים בבאר ונובעין מהנהר ג"כ יש להם דין נהר לטהר בזוחלין כמו בגל שנתלש מן הים כיון שהים מטהר בזוחלין אף שנתלש ונפסק מן הים מטהר בזוחלין כמו שכתב מוהרי"ק: אבל באמת יש לסתור זה דהא שכתב מוהרי"ק הנ"ל דמי מעין שנפסקו יש להם דין מעין לטהר בזחילה אינו אלא כשבאו במקוה בקלוח ובשעת ביאתם למקוה היו מחוברין למעין, וע"כ אף שנפסק אח"כ מן המעין תורת מעין עליו לטהר תחילה, אבל כשבאו למקוה טפין טפין אין להם דין מעין, כמו שכ' הרמב"ם וטושו"ע סי' ק', דמעין שיורד מן ההר טפין טפין יש לו דין מקוה אא"כ יורד בקלות בלי הפסק יעו"ש במוהרי"ק, וא"כ בהמים הנובעין מהנהר בבורות שלנו אף שהנהרות עצמם מטהרין בזוחלין מ"מ מאן יימר לנו שבאו דרך הקרקע לבור בקלוח ואולי הם נובעין טפין טפין לבור וא"כ אין להם תורת מעין גם לענין זחילה: כה) והנה ראיתי להחת"ס יו"ד סי' ר"י שהקשה לדעת מוהרי"ק הנ"ל א"כ למ"ד כל הימים מטהרין בזוחלין ואמרינן בתענית עננים מימי אוקינוס הם שותים א"כ יטהרו כל גומות גשמים בזוחלין יעו"ש שנשאר בצ"ע, אולם עפ"י המבואר אין מקום לקושית החת"ס לפמש"כ מוהרי"ק שאין למי מעין לטהר בזוחלין אלא בשבאו למקוה בעודם מחוברים למעין. אבל אם הגיעו למקוה בשכבר נפסק מקודם מן המעין אין תורת מעין עליהם לטהר בזוחלין, וא"כ במים שבעבים שכבר נפסקו ממי אוקינוס טרם שהגיעו למקוה וכשהגיעו למקוה כבר נפסק חבורם מקודם אינן מטהרין בזוחלין, וזה ברור:. כו) והנה במרדכי פ"ב דשבועות הביאו הב"י כתב בשם הרא"ם דהא דהויתו ע"י דבר המק"ט פוסל אינו אלא להוציא מתורת מעין אבל אינו מוציא מתורת מקוה ומטהר באשבורן יעו"ש, ולפ"ד ניחא הא דגודר בכלים וטובל אף אם נאמר שזה חשוב הויתו ע"י דבר המק"ט מ"מ שפיר טובל דהא דגודר בכלים אינו אלא שיהא לו תורת מקוה לטהר באשבורן ובזה באמת לא בעינן הויתו ע"י דבר שא"מ טומאה, אלא שקשה לפ"ד איך יתרגם משנתנו דנוטפין שעשאן זוחלין שנחלקו ר"י ורי"ו הא התם מה שמעכב הזחילה אינו אלא כדי לטהר באשבורן ואעפ"כ פוסל רי"ו דחשיב לה הויתו ע"י דבר המק"ט, אלמא דהויתו ע"י דבר המק"ט פוסלת אפי' במקוה, וע"כ צ"ל שהרא"ם מפרש משנתנו דנוטפין כפי' הרמב"ם שעושה מנוטפין טיף טיף שאין להם תורת מעין ועושה אותו זוחלין כדי שיהא להם דין מעין לטהר אפי' זב שצריך מים חיים וע"כ שפיר פוסל רי"ו משום הויתו ע"י דבר המק"ט ומוציאו מתורת מעין והרוחנו בזה שגם דעת הרא"ה כדעת הרמב"ם בפי' משנה זו, ואפשר שגם הרמב"ם ז"ל דמפרש כן ג"כ ס"ל כדעת הרא"ם דפיסול הויתו ע"י טומאה אינו אלא להוציא מתורת מעין אבל לא לפסול מתורת מקוה, והוציא כן מהא דגודר בכלים וטובל אף שהויתו ע"י דבר המק"ט וכקושית הרא"ש, א"ו שפסול זה אינו אלא להוציא מתורת מעין ולא מתורת מקוה, וכאמור: ועפ"ז ניחא לי מש"כ הרמב"ם הבאתיו למעלה שאם רבו מי גשמים על הנהר ואין מטהרין בזוחלין הוא מקיף מפץ וכיוצא בו באותו נהר עד שיקוו המים ויטבול בהם כדי שלא יהיו זוחלין, והא חפץ הוא דבר המק"ט דמטמא מדרס וטמא מת כדאיתא בב"ק (כ"ה ב' ויעוי' שבת פ"ד ב') ואיך הוא מעכב הזחילה ע"י דבר המק"ט, ואולם ע"פ מה שכתבתי שהרמב"ם באמת ס"ל כדעת הרא"ם דהויתו ע"י טומאה אינו פוסל מתורת מקוה א''ש כז) ומיושבת בזה דעת הרמב"ם ז"ל והר"י בתוס' ב"ב (ס"ו ב') דס"ל כולו שאוב מדרבנן והר"י ז"ל מייתי ראי' ממקוה שהניחו ריקן ומצאו מלא כשר שזה ספק מים שאובין למקוה, והוא לכאורה תימה, שאפי' אם נאמר כולו שאוב מדרבנן אין זה אלא בששאב ע"י כלים שאין מקבלין טומאה דלא הו"ל הויתו ע"י טומאה אבל אם שאב ע"י כלים המקבלים טומאה ודאי הוי דאורייתא דהא אין לך הויתו ע"י דבר המק"ט גדול מזה, וזו היא באמת שיטת הר"ש כמו שהביא הר"ן פ"ב דשבועות משמו, וא"כ קשה היך מצא מלא כשר משום ספק מים שאובין דילמא נשאבו ע"י כלים המק"ט דהוי דאורייתא. אבל לפמש"כ דדעת הרמב"ם כדעת הרא"ם דהויתו ע"י דבר המק"ט אינו אלא להוציא מתורת מעין אבל לא מתורת מקוה לא קשיא כלל, וא"כ זו היא שיטת ר"י בתוס' ג"כ ע"כ שפיר אמרו כולו שאוב מדאורייתא כשר אפי' ע''י כלים טמאים, וזה ברור לענ"ד: שוב מצאתי אחרי החפוש כדברי בתשו' הרא"ש כלל ל"א שכתב כן בדעת הרמב"ם והר"י ושמחתי שכוונתי לדעתו הגדולה ז"ל: כח) ולפי פירושם של הרמב"ם והרא"ם וכן הר"י בנוטפין שעשו זוחלין אין לנו כלל הכרח לפסק השו"ע דבנקב הוי זה זחילה, וא"כ דין זה דמקוה שנפרץ אינו מוסכם לכ"ע וכבר הוכחתי למעלה דבזחילה שאינה ניכרת כו"ע מודים שלא חשוב זחילה אף אם הוא למטה במקום שלא ישארו מ"ס אם יצאו כל המים ובמקוה זו שאנו דנין עליה כבר כתבתי כמה צדדים להקל מצד סברת מוהרי"ק ומחמת ספיקא דילמא הטפטוף בא ממקום אחר ולא מהמקוה, ע"כ לענ"ד יש להקל במקוה זו ולהכשירה וכמו שנתבאר למעלה בארוכה: סימן מ א) כתב הרמב"ם (בפ"ד מה' נזירות ה' ט"ו) מת האב והניח בנים רבים חולקים המעות הסתומים מפני שהיא ירושה להם ויש לכל אחד מהם לגלח על חלקו והבכור נוטל בהם פי שנים עכ"ל, ויעוי' בכ"מ שתמה על השמטת רבנו בעית הגמ' בחולין הוא דאית ליה פי שנים אבל בהקדש לא או דילמא כיון דקניה ליה לגלח לא שנא, ובין לפירש"י שם בין לפי' ר"ת שם הי' צריך רבנו להביא זה: והנראה ביישוב דעת רבנו בזה, והוא עפ"י מה שנבאר מקודם פירוש ר"ת שמפרש דחולין היינו בשאמר מעות אלו לגזירותי, אבל בהקדש לא היינו כשאמר הרי אלו לקרבנות נזירותי, שאין הבנה לכאורה לחילוק זה, דמאי שנא