מרחשת חלק א קסב

יח) והנה כ''ז לטעמו של הרשב"א אבל ברא"ש שם ראיתי שכתב כטעם ראשון שכתב וז"ל: ואפי' אם ישאר במקוה מ"ס אחר שיצאו הזוחלין השתא מיהא הוא טובל במים העליונים שהם זוחלים עכ"ל, הרי מבואר שטעם הפסול הוא משום מים העליונים שהם זוחלין אבל לא שנעשו המים התחתונים ג"כ זוחלין משום זה: אולם לטעמו של הרא"ש לכאורה יש להקשות דנהי שהמים העליונים נעשו זוחלין מ"מ כיון שיש במים התחתונים מ"ס כשרים שלא נעשו זוחלין לדעת הרא"ש א"כ יטהרו מ"ס התחתונים את הזוחלין העליונים וכמו מקוה מ"ס כשרה מטהרת את השאובים, ומ"ש פסול שאובין מפסול זוחלין, וע"כ צ"ל דשאני שאובין שהם פסולים מצד עצמם וע"כ בשחוברו למעין או למקוה כשרה הוכשרו והוטהרו בהשקה והשקה מטהרת אותם, משא"כ בזוחלין שאין פסול בעצם המים שהמים בעצמם כשרים הם למקוה אלא שהתורה אמרה שאין המים מטהרים אלא כשהם נחים אבל לא כשהולכים וא"כ אין שייך להכשירם שכשרים הם אלא שצריכים לנוח, ואין הפסול בגופם אלא באופן טהרתם, וגם המ"ס עצמן התחתונים ג"כ אינן מכשירים אם היו זוחלין, והר"ז כמו שכ' הרא"ש בה"מ סי' סי' שאסור להטביל בכלי אפי' המים מחוברין למקוה או למעין והיינו משום שאין הפסול בהמים אלא באופן הטבילה, שאין טובלין בכלי, ואין שייך בזה השקה, וכאמור. שו"מ שכבר עמד על מדוכה זו הת"ה הביאו הטו"ז סי' ר"א יעו"ש מש"כ בזה. ויעוי' ביאור הגר"א ס"ק צ"א מש"כ שם משום שאין הנזחלין מתערבין כמו שכ' בסעיף ס' והכל מטעם דקטפרס אינו חיבור: יט) מעתה תגדל התמיהה בהא דס"ל לרי"ו בנוטפין שעשאן זוחלין שאסור להעמיד הזחילה בדבר המק"ט משום דהוי הויתו ע"י טומאה, דכיון דמיירי שיש מ"ס למטה עד הנקב שאותם אינם פסולין משום זוחלין ומה שפסול לטבול אינו אלא משום טובל במים העליונים שהם זוחלים, א"כ כ"ז כשעדיין זוחלין וכמו שנתבאר, אבל בשעכב הזחילה ע"י דהמק"ט דשוב אינם זוחלים והוי באשבורן ואין פסולם אלא משום הויתם ע"י טומאה והוי כמו פסול בעלמא, א"כ מה בכך דהוי הויתם ע"י טומאה סכ"ס יהיו נטהרים המים העליונים בהשקה ע"י המים התחתונים דמ"ש משאובים שג"כ פסולים הם למ"ד מן התורה או משום הויתם ע"י אדם או ע"י כלים והויתם ע"י טומאה ואעפ"כ כשבאים למקוה כשרה הם נטהרים, והכ"נ המים העליונים שנפסלו משום הוי' ע"י טומאה יוכשרו ע"י המים התחתונים שכשרים ואמאי אוסר רי"ו לסמכם ע"י דבר המקבל טומאה: ובישוב זה ע"כ צריכין אנו לומר דהרא"ש דס"ל שאפי' לדעתו של הר"ש שפסול משום זוחלין אפי' ישארו מ"ס מ"מ מחלוקת ר"י ורי"ו אם יכול לעכב את הזחילה בדבר המק"ט אינה אלא בשלא ישארו מ"ס אחר שיצאו המים. אבל בשישארו מ"ס אחר שיצאו המים כו"ע מודים דיכול לעכב הזחילה בדבר המק"ט משום דהמים התחתונים יטהרו עליונים ע"י השקה וכמש"כ: אולם כ"ז לטעמו של הרא"ש אבל לטעמו של הרשב"א לק"מ קושיתנו דלטעם הרשב"א באמת נעשו כל המים זוחלים אף התחתונים, וא"כ אין כאן מ"ס כשרים כלל שיטהרו שכולם פסולים משום זוחלים וע"כ בשמעכב הזחילה הוי כל המים הוויתם ע"י טומאה, וע"כ נחלקו ר"י ורי"ו בזה: כ) אולם גם לדעת הרשב"א ז"ל קשה דמה שמחשיב המים התחתונים ג"כ זוחלים משום זחילת המים העליונים והיינו משום דע"י זחילת העליונים גם התחתונים נזחלים דמה בכך הא הריב"ש בתשו' סי' רצ"ב הביאו הרמ"א סעיף נ"א הנ"ל כתב דהא דפסול משום זוחלין אינו אלא דווקא דלאחר שיצאו המים מן המקוה אינם חוזרים לשם אבל אם המקוה במקום נמוך שהמים יוצאין ושבין אח"כ למקוה מקרי אשבורן ולא זחילה ומותר לטבול אפי' במה שיצא לחוץ, יעו"ש, מעתה מה בכך שהמים התחתונים נזחלים, מ"מ הא כשיצאו המים העליונים מן המקוה לא יצאו התחתונים אלא ישובו בהמקוה ויעמדו על מקומם ומה שזחלו מקודם אינו אלא ע"י דחיקת המים העליונים א"כ אין זה זוחלין כלל. וע"כ צריכין אנו לומר דבאמת הרשב"א ז"ל לא ס"ל כהריב"ש וס"ל אף כשישובו המים ויעמדו על מקומם מ"מ כ"ז שזוחלין הוי זחילה ואין טובלין בהם, ומה שהוכיח הריב"ש דינו ממשנה דג' מקוואות דסעיף נ"ה הובא בש"ך סק"ל וס"ק ק"כ ע"כ יתרץ הרשב"א כמוהרי"ק דמשנה דג' מקוואות מיירי במי מעין שנפסקו מן המים וע"כ אין פוסלת בהם זחילה יעוי' במוהרי"ק בש"ך ס"ק הנ"ל: כא) מעתה במקוה שנמשכין לה מים מן המעין ונפסקו מן המעין ממ"נ כשר אפי' אם מטפטף למעלה כיון שישארו בה מ"ס אחר שיצאו מן המים, דממ"נ אם נפסוק כדעת הרשב"א דגם באופן זה חשוב זוחלין א"כ ע"כ צריכין אנו לומר כדעת מוהרי"ק דמי מעין שנפסק מן המעין תורת מעין עליהם להיות מטהרין בזחילה, וא"כ במקוה זו שהיא נמשכת מן המעין ממ"נ כשרה אם הסדק הוא למעלה ממקום מ"ס: ולפ"ד יקשה על הרמ"א שפסק כהיש מחמירין לפסול אפי' כשהנקב הוא למעלה ממקום מ"ס, ואעפ"כ הביא אחר זה דעת הריב"ש דאם המים חוזרין ושבין למקוה לא הוי זוחלין, ולפמש"כ הוי זה תרתי דסתרי, וצריכים אנו לומר דהרמ"א פסק כיש מחמירין אבל לא מטעמא דהרשב"א אלא מטעמו של הרא"ש משום שהמים העליונים נעשין זוחלין וכמו שכ' לעיל, ולפ"ז יצא לנו קולא לדעת הרמ"א שפסק כטעמו של הרא"ש דבאופן זה יוכל לסתום הזחילה גם בדבר המקבל טומאה שכיון שהמים התחתונים כשרים מטהרים הם העליונים שנפסלו משום הויתם ע"י טומאה: כב) מיהו לענין עיקר קושייתנו לטעמו של הרא"ש אמאי לא נטהרו העליונים ע"י התחתונים י''ל דזה תלוי במחלוקת הפוסקים שהובאה בסעיף מ"ט בממשיך ממעין למקוה ע"י דבר המק"ט דיש אומרים שכשרה כיון שמחובר למעין ויש פוסלין, וע"כ צריך לחלק לדעת הפוסלין מהא דמקוה מטהרת מים שאובין אף שפסולין ג"כ משום הויתם ע"י טומאה, היינו דזהו דווקא בשאובין מכבר אבל כעת שבאו למקוה כשרה שוב אין בהם פסול ודהויתם ע"י טומאה והפסול הקודם הוכשר ע"י השקה, אבל אם גם בשעה שמכשירו במקוה הוא הויתו ע"י טומאה והויתו ע"י טומאה אינה נפסקת אין המקוה מכשירתו, דהוי כטובל ושרץ בידו, וע"כ כשמעכב הזחילה ע"י דבר המק"ט שהויתו זו לעולם נמשכת אין המים התחתונים מטהרים כיון שטומאתם והויתם ע"י טומאה נמשכת תמיד דכל זמן שמעכבים הזחילה הוי הויתו ע"י טומאה, תלוי זה במחלוקת דסעיף מ"ט הנ"ל, והבן: הדרינן למילתא קמייתא דיש לצרף דעת מוהרי"ק דבמקוה שמימיה משוכין מן המעין אף שנפסקו מטהרין בזחילה, ולפמש"כ גם דעת הרשב"א כן : כב) אבל מה נעשה שכבר חסם עלינו הגאון בעל משכנות יעקב ז"ל את הדרך מלדון בהבארות שלנו דין מעין, משום שיש לספק במקואות שלנו ע"י חפירת הקרקע אם יש להם דין מעין מחמת שמבואר בתוספתא שהחופר בצד הים או בצד הנהר ה"ה כמקוה, ובמקואות שלנו מאן מפיס איזהו באר נובע מעצמו ואינו מצד הנהר ובפרט במדינות העומדות בין הנהרות ובצעי המים ואין מעינות מים נמצאים בהם כלל יעו"ש, ולפ"ז נפל ההיתר מה שכתבנו לפי דעת מוהרי"ק בבירא, דמאן יימר לנו שהמים המשוכים הם מי מעין דילמא המעין שממנו נמשכים המים דין מקוה יש לו שאינו נובע מעצמו אלא מהנהר ואין לו תורת מעין: הן אמת לדעתי יש להביא ראי' מן הכתוב שאפי הבארות הסמוכות לנהרות ג"כ הן ממעין נובע מעצמו ולא מן הנהר, שהרי הכתוב בפ' וארא מספר לנו ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות כי לא יכלו לשתות מים מן