מרחשת חלק א קסא

הבור אין זה קטפרס והוי חיבור ושפיר מצטרפין למ"ס, וע"כ הא דהוי זוחלין בזחילה הניכרת אינו אלא מדרבנן שגזרו משום חרדלית של גשמים וכמו שכ' התה"ד דהא דנוטפין רבו על הזוחלין ג"כ אינו אלא מדרבנן משום גזירה זו, יעוי' בב"י סי' הנ"ל ובד"מ שם: והרוחנו בזה בנידון המקוה שנשאל כת"ר שיש בה ספק אם המים הנוטפים הם מי המקוה או ממקום אחר דהוי ספק בדרבנן ולקולא: יד) ועוד יש סברא להקל בנידון מקוה זו שמסופק לנו אם הטפטוף הוא ממי המקוה או מהמעין אשר סביב למקוה כמו שכ' מעכ"ת, הנה יש לנו להעמיד מי המקוה בחזקתן וכאן נמצאו כאן היו ולא יצאו לעולם חוץ למקוה כיון שהכתלים נעשו מצעמענט ודאי המים המטפטפים באים ממקום אחר ולא מהמקוה, כיון שיש לתלות שהם באים מהמעין אשר סביב למקוה, ואם מי המעין אשר סביב למקוה הם מרובים ממי המקוה עצמה יש לומר בזה רוב וקרוב הולכין אחר הרוב והמים המטפטפים פירשו מהמעין אשר סביב למקוה שמימיו מרובים, אף כי המים המטפטפים הם קרובים להמקוה יותר וכמו שכ' התוס' בב"ב (כ"ג ב') שאפי' במקום קורבא דמוכח אזלינן בתר רובא וכמו בדם הנמצא בפרוזדור שחזקתו מן המקור אפי' איכא עלי' דמקרבא: מיהו בזה י"ל כיון שהמים מטפטפים מכותל המקוה אין זה קרוב לבד אלא מקומו ממש, והוי כמו שכ' הרמב"ן בחי' לב"ב (כ"ד א') אבל עינבי מצנעי שאפי' לר"ח אסור דהא לאו קרוב הוא בלחוד אלא במקומו ממש וכן כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור והיינו משום שדרכם של כל הגננין למכור על פתח גנותיהם הלכך כמו שהוא במקומו דמי ולא אמרינן רובא עדיף יעו"ש, וא"כ הכ"נ כיון שמטפטף מכותל המקוה הוי כמקומו ממש ול"א בכה"ג רוב עדיף: וכדברי הרמב"ן נראה שכך היא ג"כ דעת הרמב"ם והראב"ד ז"ל שבפ"ז מה' ע"ז וחוקותיהם כתב האפרוחים שקננו בו (באשרה) ואין צריכין לאמן מותרים ושצריכין לאימן אסורין והקן עצמה שבראשה מותר מפני שהעוף מביא עציו ממקום אחר וכ' עלה הראב"ד א"א דווקא שהביא ממקום אחר, וכוונתו דדווקא בידוע שהביא ממקום אחר אבל מן הסתם חיישינן שהביאו מאותו אילן יעו"ש בכ"מ, ואם נאמר גם בכה"ג הולכין אחר הרוב בלא"ה יש לנו לומר דהעצים מעלמא משום שהולכין אחר הרוב ורוב עצים לאו אשרות הם, א"ו דבמקומו ממש לא אמרינן בזה רוב עדיף, ומוכח שדעת הרמב"ם והראב"ד כרמב"ן, וא"כ בטפטוף מכותל המקוה הוי כמו במקומו ממש ולא אזלינן בזה בתר רובא אפי' אם מי המעיין אשר סביב למקוה הם מרובים: מיהו מדברי הרא"ש בב"ב שם משמע דלא ס"ל סברת הרמב"ן ואפי' במקומו ממש ג"כ אזלינן בתר רובא, וגם לפ"ד הרמב"ן יש לחלק לפמש"כ הרמב"ן דבירק היי"ט דאסור משום שדרכן של הגננין למכור על פתח גנותיהם וע"כ הוי כמקומו ממש א"כ במקוה שהכתלים עשויים מצעמענט שאין דרכה לטפטף לא חשוב מקומו ממש רק קרוב והולכין בו אחר הרוב. וכ"ז אם הטפטוף הוא מכותל המקוה חוץ למקוה שאז י"ל שהמים המטפטפים באים מבחוץ ממקום אחר, אבל אם הטפטוף מהכותל הוא תוך המקוה או מתוך הברזא שלא נסתם ופקוק היטב אז ודאי לא שייך זה כלל דהא רואים אנו שהכותל יש לו נקב ואם המקוה מתמלאה מים אז ודאי יזובו המים דרך הנקב ויש לחוש לזחילה אם הוי זחילה הניכרת: טו) עוד אני אומר דבנידון דמעכ"ת שהמקוה מושכין לה מים מן המעין ע"י סילונות אף שדין מקוה יש לה כמו שכ' מעכ"ת במכתבו, וע"כ משום שהיא נפסקת מן המעין. מ"מ יש לצרף לזה דעת מוהרי"ק שהביא הש"ך סק"ל דמי מעין אף שנפסקו מן המעין תורת מעין עליהם להיות מטהרין בזוחלין. ואף שהש"ך חלק עליו שם, וכן נראה דעת תוס' בכורות (נ"ה ב') ד"ה שמא שחולקין בזה על מוהרי"ק שהרי נסתפקו שם אם מעין מטהר דווקא בזוחלין ולא באשבורן או אפי' בזוחלין וכש"כ באשבורן וכ' מיהו זהו דבר פשוט דמי מעין שנפסקו מן המעין שמטהרין באשבורן ממ"נ שהרי נעשו מקוה מאחר שנפסקו מן המעין, ולדעת מוהרי"ק אין זה פשוט כיון דגם אחר שנפסק תורת מעין עליו לטהר בזחילה א"כ אפשר שאינו מטהר באשבורן אם נאמר דמשי אינו מטהר באשבורן. מיהו בדג"מ ובתשו' חת"ס סי' – קיימו דברי מוהרי"ק ויעוי' בתשו' חת"ס שם שהאריך בזה והביא שגם דעת הרמב"ם כן להכשיר בזוחלין היכי שנפסקו מן המעיין דעדיין תורת מעין עליו לענין זה, ולפ"ז במקוה זו שהמים נמשכין לה מן המעין אף אם נפסקו מן המעין תורת מעין עליו לענין זה להכשירו גם בזחילה ויש לצרף להקל: טז) ואחר העיון לכאורה נראה דהר"ש והרשב"א דס"ל דהוי זוחלין בשיש נקב במקוה אף במקום שאם יצאו המים ישארו מ"ס, ע"כ מוכרחין לסבור כדעת מוהרי"ק דמי מעין שנפסקו מן המעין תורת מעין עליהם לטהר בזחילה, דהנה יש להסתפק בסברת הר"ש והרשב"א דס"ל דהוי זוחלין אף אם הנקב הוא למעלה ממ"ס, אם הטעם הוא משום שהמים העליונים עד הנקב הם נעשים זוחלים, וע"כ כשטובל הוא טובל ג"כ במים העליונים שהם פסולים משום זוחלים, או הטעם הוא שכיון שהמים העליונים הם זוחלים נעשים גם המים התחתונים שלמטה מן הנקב זוחלים משום שהם ננערים לזחול: וכאשר עיינתי בזה מצאתי דבר זה במחלוקת שנוי דמדברי הרשב"א שהביא הב"י סי' הנ"ל שכ' נפרץ המקוה ומימיו יוצאים ונעשו זוחלים פסול ואין טובלים בו לפי שנעשו כל המים זוחלין מבואר שע"י המים העליונים נעשו גם המים התחתונים זוחלים, וכן הוא בטור שם שכ' שכיון שהמים העליונים ננערים לצאת חשוב כאלו כולו זוחלין, יעו"ש, ויעוי' מחלוקת כה"ג במס' ע"ז (כ"ט ב') בתוס' ד"ה אמר רב פפא שלדעת ר"ת שם נחלקו רבא ורב פפא שם: יז) וע"פ סברא זו יבוארו לנו דברי הגר"א שהבאתי לעיל הסתומים לכאורה, שכ' שמה שכ' הרשב"א דבנוטפים מעט מעט ואין הזחילה ניכרת לא הוי זוחלין הוא משום דאזיל לטעמיה דס"ל שאפי' ישארו מ"ס אחר שיצאו המים ג"כ פסול משום זוחלין ע"כ היכי דהוי זחילה שא"נ לא הוי זוחלין, משא"כ להרא"ש דלא הוי זוחלין אלא במקום שלא ישארו מ"ס אז אפי' בכה"ג פסול. ולכאורה הדבר סתום מה תלוי דין זה לדעת הרשב"א דווקא ולא לדעת הרא"ש, אולם לפי המבואר א''ש דדעת רבינו הגר"א ז"ל הוא שהטפטוף בעצמו חשוב זחילה דכיון דע"י הטפטוף המים פוחתים והולכים ונמעטים הוי זה זחילה, אבל כ"ז בהמים העליונים שעד הנקב שהם הולכים ומטפטפים הוי זה זחילה משא"כ המים התחתונים שהם אינם מטפטפים וכל עיקר פסולם אינו אלא כיון שהמים העליונים זוחלים גם המים התחתונים נזחלים, א"כ אין זה אלא בשהזחילה של העליונים היא מרובה אז גם התחתונים ננערים ונזחלים, אבל אם גם העליונים ג"כ אינם נזחלים רק מה שחשובים זוחלין הוא מפני הטפטוף א"כ בתחתונים שאינם מטפטפים לא הוי זחילה כלל, ולפ"ז אין דינו של הרשב"א דבטפטוף מעט לא הוי זחילה אלא למעלה ממ"ס אבל אם הנקב הוא למטה ממקום מ"ס שכה"ג דווקא להרא"ש פסול משום זוחלין בזה הוי זחילה גם טפטוף מעט משום שהטפטוף בעצמו חשוב זחילה וכמו שנתבאר, זהו לדעתי כוונת הביאורי הגר"א, אולם למעלה כבר הוכחנו שגם אם לא ישארו מ"ס ג"כ לא הוי זחילה שהטפטוף עצמו לא חשוב זחילה כלל: