מרחשת חלק א קס

כדי לעכב זחילתו ולהכשירו אין זה הוי' ע"י דבר המק"ט. ודווקא בסוכה דאי לאו המעמידין לא הי' כאן סכך כלל, א"כ הוית הסכך בא ע"י מעמידין המקבלין טומאה וע"כ חשוב כאלו סיכך בדבר המק"ט והוי' כמו הא דמס' פרה. שו"ר דראית הרא"ש מהא דגודר בכלים בלא"ה א"ש דמשנה זו דאין מטבילין בחרדלית השנוי' במקומה במקוואות פ"ה הובאה במס' עדיות (פ"ה מ"ב) בשם ר' יוסי דתני לה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה, א"כ שפיר מקשה הרא"ש דמרא דמתניתין רי"ו היא ור' יוסי הא ס"ל דזה חשוב הויתו ע"י טומאה, וא"ש: ט) ונחזור לדברינו דמה שנחלקו ר"י ורי"ו אינו אלא בשנסתמה ע"י דבר המקבל טומאה בזה לרי"ו פסולה משום דבלא הסתימה כבר לא היו בה מ"ס, אבל בשלא נסתמה הזחילה כלל ועדיין יש בה מ"ס כשרה המקוה דמה שיוצאים המים ע"י הנקב לא חשוב זחילה כלל לדעת הרא"ש, ואף אם ע"י הזחילה דרך הנקב לא יהיו בה מ"ס לאח"ז זה לא איכפת לן כיון דעכשיו יש בה מ"ס והיא מקוה כשרה ואם לא יהי' בה מ"ס אז תהא פסולה אבל כעת כשרה היא וזחילה כזו אינה חשובה זחילה ואינה פוסלת לדעת הרא"ש *): י) ולא עוד אלא שנראה שכן היא דעת הרא"ש מראיתו מהא דגודר בכלים וטובל שכ' ועוד הגודר בכלים אי אפשר להדק כ"כ שלא יצאו קצת מן המים שביניהם כי לא הוזכר במשנה שצריך לטוחן בסיד יעו"ש והא התם אם יוצאין המים בין הכלים הא יצאו במשך הזמן כל המים כיון שהסדק בין הכלים הוא עד למטה ולא ישתיירו גם מ"ס א"כ מוכח דלהרא"ש גם אם לא ישארו מ"ס ג"כ לא חשוב זחילה בכה"ג, ולדעת הר"ש והרשב"א צריך באמת ליישב הא דגודר בכלים אף שיוצאין קצת מן המים שביניהם מ"מ לא חשוב זחילה משום דהוי מעט ולא הוי זחילה הניכרת, והרוחנו בזה למצוא עוד ראי' לסברת הרשב"א שאם מטפטף מעט מעט לא הוי זחילה כיון שאינה ניכרת, ומכאן לקח סברתו שבזה ניחא הא דגודר בכלים אף שא"א שלא יזובו המים שביניהם מ"מ לא הוי זחילה, וזכינו לדין עוד שגם במקום שלא ישארו מ"ס ג"כ לא הוי זחילה כיון שאינה ניכרת, ועכ"פ מהא דגודר בכלים ראי' אחת משתי אלה או שלא חשוב זחילה כלל מה שיוצא קצת מן המים כיון שכל מי המקוה קוו וקיימי או שזחילה שאינה ניכרת אינה זחילה אפי' אם היא למטה באופן שלא ישארו מ"ס אם יצאו כולם ודברי טוש"ע שכ' בדעת הרא"ש לפסול באם לא ישארו מ"ס משום זחילה לא נתבררו לי, אבל דעתם רחבה מדעתי: אולם אחר החיפוש מצאתי בספר האשכול להר"א אב"ד ז"ל שגם הוא האריך בדין זה וכנראה כל דברי הרא"ש לקוחין מס' הנ"ל ושם באמת מבואר שאם לא ישארו מ"ס בלא סתימה לא מצי טביל עד שיסתום יעו"ש וזה כדברי הטושו"ע, ויעו"ש שכתב טעם ר"י דמכשיר לסמוך בדבר המק"ט משום דהוית המקוה איתיה בלא"ה וע"י מק"ט מעכבו שלא יצא ולא מקרי הויתו ע"י טומאה ולרי"ו הא נמי מיקרי הויתו ע"י מק"ט יעו"ש, אבל לשון הרא"ש שכתב שהמקוה כשרה משמע דס"ל דגם עתה המקוה כשרה, וכמו שכתבתי: יא) עוד נראה לי בניקבה המקוה גם אם הזחילה ניכרת ג"כ לא הוי זוחלין מדאורייתא אלא מדרבנן, דהא טעמא דזוחלין אין מטהרין במי גשמים משום דמי גשמים צריכין מ"ס וכיון דזוחלין והו"ל קטפרס ואינו חבור, משא"כ במעין מטהר בזוחלין משום דמעין מטהר בכ"ש וא"צ מ"ס כמו שכ' הביאור הגר"א סק"ו בשם הריב"ש, יעו"ש, ולדעתי גם לפ"ד הפוסקים דמעין צריך מ"ס ג"כ יש לומר כטעם הנ"ל, והא דמעין מטהר בזוחלין אף דהוי קטפרס ואינו חיבור היינו משום דבמעין דיש לו חיות הוי חבור גם במקום קטפרס, וסברא זו מצאתי בתוס' בכורות (נ"ה ב') ד"ה אין דתחלת הנהרות אינו קטפרס משום שזה דרך חיותו ולא קטפרס מחברן אלא חיותן מחברן יעו"ש, וגם הא שאין מטבילין בכיפין נ"ל ג"כ מהאי טעמא הוא דבאויר אין חיבור למים אפי' בגל שמטהר בזוחלין דבאויר גרע טפי דגם חיותו אינו מחברו כל שאינו מגיע לארץ: יב) ובזה יישבתי דעת רבנו שמחה שכ' שאין טובלין בשלג שלא הופשר משום שא"א שכל השלג העולה למ"ס יגע בבשרו ועוד דאמרינן שאין מטבילין בכיפין, ותמה הב"י הא אין צריך שכל מי מ"ס יגעו בבשרה, גם מש"כ שאין מטבילין בכיפין אין ענין לכאן דהתם שאני שהכפין עומדין באויר אבל הכא שהשלג בקרקע ועליו שלג אחר וכן עד כמה אמות גבוה מאי שיאטא דדמיון דכיפין איכא הכא הא לא דמיא אלא לים או לבריכה העמוקים שטובלין במים העליונים או התחתונים ושלג נמי דכוותייהו עכ"ל הב"י סי' ר"א הנ"ל, ואמרתי על פי המבואר בנדה (י"ז א') שלג נטמא מקצתו לא נטמא כולו ופירש"י דאינו חבור אלא כל קורט בפ"ע חשוב ואינו טמא אלא מקום מגע טומאה **) יעו"ש, והנה הא דטובלין בראשון, הא מ"מ המים העליונים הם באויר ולא נוגעים בארץ, אלא הטעם הוא משום דהוי חבור והוי הכל אחד וע"כ גם המים העליונים הוי כאלו נוגעים בארץ דהכל אחד, וא"כ בשלג שאינו חיבור א"כ הקורטים דלמעלה מן הארץ לא חשוב כאלו נגעו בארץ וממילא הוי באויר ואין טובלין באויר, וזה שכתב רבנו שמחה שאין טובלין בכפין, וזהו ג"כ ביאור כוונתו במה שכתב שא"א שכל השלג העולה למ"ס יגע בבשרו ותמה ב"י הא גם במים א"צ שיגעו כל המ"ס בבשרו, ולפי האמור זוהי כוונתו שצריך שכל המ"ס יגעו בבשרו ובמים דהוי חיבור הוי הכל אחד והוי כאלו כל המ"ס נוגעים בבשרו, אבל בשלג שאין לו חיבור א"כ הקורטים שאינם נוגעים בבשרו לא חשוב כאלו נגעו בבשרו מצד הקורטים שנגעו דהא אין להם חיבור זל"ז ולא הוי הכל אחד וע"כ אין טובלין בהם, וז"ב בכוונת ר"ש: יג) מעתה לפי טעמו של דבר דזוחלין אינן מטהרין במקוה משום דקטפרס אינו חיבור א"כ אין זה אלא בזוחלין על הארץ כמו בחרדלית של גשמים שמושכין המים והולכין במקום מדרון דהוי קטפרס ואינו חיבור אבל מים המכונסים בבור אלא שיש נקב במקוה ועי"ז הזחילה ניכרת, נהי שהזחילה ניכרת מ"מ כיון שהמים הם בין כותלי הבור *) וכה"ג מצאנו לענין שופר שאם ניקב ולא סתמו אע"פ שנשתנה קולו כשר. ואם סתמו שלא במינו וכו' פסול יעוי' באו"ח סי' תקפ"ו ס"ז חלוקי דינים בזה, וכאן גרע טפי דהא לאח"ז לא יהי' בו מ"ס אם לא ע"י הסתימה ונמצא הוית המ"ס במקוה ע"י דבר המק"ט. ויעוי' עוד סי' הנ"ל בנסדק לארכו שפסול אפי' כ"ש ואם הדקו בחוט או במשיחה כשר, ולכאורה הא זה הוי כמעמידו במין אחר וא"כ הוי כמו סתמו שלא במינו דפסול, א"ו דמה שמעמידו כדי שיוחזר להכשירו אין זה כמין אחר וכמו שכ' הרא"ש במקוה בגודר בכלים וכמו שנתבאר, ומיהו לפי המבואר שם דדווקא בנשתייר שיעור תקיעה ממקום הקשירה ולמעלה א"ש דשיעור התקיעה לא הוי במין אחר, ויעוי' במג"א ס"ק י"א ולפמש"כ יש ליישב קושיתו ואכ"מ: **) מיהו קשה הא דנטמא מקצתו לא נטמא כולו הא שלג טמא מתורת משקין כדאיתא בנודה שם והא קימ"ל משקין לעולם תחלה הוי וא"כ אפי' לא הוי חבור מ"מ כל קורט מטמא חברו וחברו חברו עד עולם כיון דלעולם תחלה הוי ואין מונין בו ראשון ושני דלעולם תחלה הוי, ולדעת האומרים דמשקין לטמא אחרים ברביעית יעוי' תוס' פסחים (י"ד א') ד"ה דאיכא א"ש דכיון דלא הוי חיבור שוב אין כאן רביעית אלא כ"ש ואינו מטמא זא"ז אבל לדעת האומרים דמשקה מטמא אחרים בכ"ש צ"ע