מרחשת חלק א קמג

ולתרומה טבולת יום ארוך אינה צריכה טבילה כדאמרינן לעיל (ע"א ב') דטבולת יום ארוך איכא בינייהו דלב"ה אינה צריכה טבילה לתרומה, וא"כ נפק"מ ג"כ דלענין דצריכה טבילה לתרומה מחמת טומאת מעל"ע, סוף דבר דברי הנוב"י שם נפלאו ממני ד) ומה שהקשיתי על דברי רש"י כיון דאין כאן טומאת מעל"ע א"כ מפקידה לפקידה נמי לא גזרו רבנן וא"כ איך אפשר לומר שיטמא משכב ומושב הא משום טומאת משא אינה מטמאה משכב ומושב. נראה דע"כ לא אמרו דלא גזרו טומאת מפקידה לפקידה היכא דליכא מעל"ע דווקא אחר ימי טוהר דליכא טומאה כלל בימי טוהר משא"כ כאן, כיון דמחמת משא יש לטמאות מעל"ע ממילא מטמא משום ראי' מפקידה לפקידה, ודמיא למה שכתבו התוס' לעיל (ל"ו א') ד"ה דליכא דמשו"ה בגיורת גזרו מעל"ע משום דאיתא בגווה טומאה דרבנן, וא"כ מכש"כ הכא דאיכא טומאה דאורייתא מחמת משא גזרו ג"כ מפקידה לפקידה גם משום טומאת ראי', ושפיר כתב רש"י דאית כאן טומאת מעל"ע אף לענין ראי', ודו"ק בכ"ז. ואגב אעיר דמדברי רש"י אלו מוכח דלא כמו שכ' הנוב"י בסי' מ"ו ד"ה ומה בהשגתו על מחותנו שהביא ראי' דלא חיישינן לעמידת הדם בפרוזדור מתוס' פרק תינוקת ודחה הנוב"י דהתם לב"ש קיימינן ואינהו מסתמא בשיטת רבן שמאי קיימי דלית ליה טומאת מעל"ע וס"ל דכל הנשים דיין שעתן יעו"ש, ומדברי רש"י אלו מוכח דגם לב"ש יש טומאת מעל"ע דהא לב"ש קיימינן הכא ואפ"ה כתב רש"י דמטמאה מעל"ע: ה) ובעיקר קושית הנוב"י דתבדוק ביום ראשון של דם טוהר דילמא תמצא דם ותהי טמאה למפרע מעל"ע משום טומאת משא, תמיהני דעד כאן לא גזרו טומאת מעל"ע לטמאות למפרע אלא דווקא היכי דהשתא ודאי טמאה היא בזה חיישינן דילמא גם מקודם ראתה ושהה הדם מאתמול בביה"ח, והחמירו בתרו"ק ללכת אחר שעת מציאתן וכיון שבשעת מציאתן ודאי טמאה היא מחזקינן רעותא למפרע, אבל ביושבת על דם טוהר דאין כאן טומאה דהשתא, דאם ראתה היום טהורה היא מחמת דם טוהר ואינה מטמאה מכאן ולהבא א"כ ליכא כאן כשעת מציאתן ולא גזרו ג"כ למפרע, ואין התחלה לענ"ד לקושיתו: ו) שנית נראה לתרץ קושיתו דכאן ליכא תקנת בדיקה כלל, דהא לעיל (ד' ד') אמרינן דחכמים תקנו להן לבנות ישראל שתהיינה בודקות שחרית וערבית, שחרית כדי להכשיר טהרות של לילה, ערבית כדי להכשיר טהרות של יום, וכיון דעיקר התקנה היתה לבדוק פעמים בכל יום שחרית וערבית, וכאן ביושבת על דם טוהר ע"כ אין כאן אלא בדיקה אחת דהא לבדוק בערבית של שמיני לזכר וט"ו לנקבה אינה צריכה להכשיר טהרות של יום השביעי דהא הטהרות בלא"ה טמאים משום טומאת יולדת, וכן לבדוק בערבית של יום תשיעי להכשיר טהרות של יום אינה צריכה דהא כבר עבר מעל"ע ויותר ממעל"ע לא חיישינן להעמדת דם בביה"ח, ועוד אם בדקה שחרית ומצאה טהורה שוב אין צורך עוד לבדוק, דכל דם שתראה אחר זה דם טוהר הוא, וא"כ אין כאן רק בדיקה שחרית להכשיר טהרות של לילה שמא נשאר דם מאתמול וטמאה טהרות של לילה, אבל מכיון שאין כאן רק בדיקה אתת לא תקנו חכמים כלל, דתקנת חכמים היתה רק באשה שצריכה שתי בדיקות שחרית וערבית, אבל בדיקה אחת לא שמענו כלל: ועפ"ז יש למצא יסוד לדברי כת"ר במה שכתב לתרץ קושית הנוב"י עפ"י מאי דאמרינן לקמן דהיכא דליכא מעל"ע מפקידה לפקידה נמי לא, ועפ"ז רוצה כת"ר לומר דה"נ להיפך דהיכא דליכא מפקידה לפקידה ה"נ ליכא טומאת מעל"ע, וע"פ מש"כ יש למצא סברא נכונה בזה והוא דהא עיקר טעמא דגזרו על טומאת מעל"ע הוא משום דחכמים תקנו להם לבנות ישראל לבדוק שחרית וערבית וזו הואיל ולא בדקה הפסידה עונה יתרה כדאיתא לעיל שם, אבל לפמש"כ דכאן לא תקנו חכמים בדיקה כלל משום דאין כאן שתי בדיקות א"כ ממילא לא הפסידוה עונה יתרה, וכיון דאין כאן טומאת מעל"ע הדרנא לדינא דאמרינן לקמן (ל"ו א') כיון דטומאת מעל"ע ליכא מפקידה לפקידה לא גזרו רבנן ולא מטמאה למפרע גם עונה אחת ואמרינן דיה שעתה ואינה מטמאה כלל, וזו עצה נכונה, אלא שהיסוד הזה נסתר מהא דאמרינן לקמן (ל"ט א') דאחד עשר יום שבין נדה לנדה אינה צריכה בדיקה ואעפ"כ מסקינן שם דבי"א יום מטמאה מעל"ע, אלמא אף היכא דליכא תקנת בדיקה מ"מ טומאת מעל"ע איכא, וזו צ"ע: ז) ומה שכ' כת"ר לתרץ קושית הש"ש על רש"י דאזלינן בתר חזקה דהשתא א"כ אמאי אמרינן בנמצא אחר אותיום טמאים רק מספק ולא אזלינן בתר חזקה דהשתא ויהו חייבין קרבן ודאי, דברי כת"ר בזה נכונים מאד, אולם כשאני לעצמי אומר דמרש"י קדושין (ע"ט א') אין ראי' דאזלינן בתר חזקה דהשתא בהקדם מה שהקשו התוס' שם דלאיזה צורך נקט פלוגתייהו בקדשה עצמה בעיר דבקדשה אביה סגי, ותרצו משום דאי לאו דקדשה עצמה בעיר לא הוי פליג שמואל והוי מוקי לה בחזקת פנויה, אבל השתא דקדשה עצמה בעיר דממ"נ הוי א"א ע"כ פליג שמואל וחושש לקדושי שניהם, יעו"ש בתוס', ולכאורה עדיין לא העלו ארוכה בתירוצם דאכתי נוקמי בחזקת פנויה ונאמר דהשתא היא דנעשה א"א, וקדושי עצמה הוי קדושין ולא קדושי אביה דאמרינן השתא היא שנתקדשה וכמו דמוקמינן אחזקה דמעיקרא אף דאיכא כנגדה חזקה דהשתא וכמו בנדה אף דטמאה לפניך. ואולם באמת ניחא, דס"ל לשמואל דאף דעשויה להביא שערות בו ביום מ"מ לא איתרע בזה חזקת קטנות ומעמידין אותה בחזקת קטנות וברשות אביה, וא"כ לנגד חזקת פנויה איכא חזקת קטנות ואי משום דבוגרת לפניך הנ"מ אמרינן להיפך הרי א"א לפניך, וא"כ כל צד יש לו חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא והוי ספק השקול וע"כ חוששין לקדושי שניהם, משא"כ אם לא קדשה עצמה בעיר דאז הוי מוקמינן לה בחזקת פנויה, ואף דאיכא כנגדו חזקת קטנות מ"מ הרי בוגרת לפניך והוי תרתי לריעותא והוי אמרינן דקדושי אביה לאו קדושין כמו במקוה שנמדד דהוי ודאי טמאות משום תרתי לריעותא, משא"כ כשקדשה עצמה ג"כ, א"כ כנגד הרי בוגרת לפניך איכא ג"כ הרי א"א לפניך והוי ספק השקול וחוששין לשניהם, ולפ"ז נראה דטעמא דרב דאית ליה הרי בוגרת לפנינו הוא לא מטעם זה בלבד משוה לה קדושיה קדושי ודאי משום דאית ליה חזקה דהשתא, אלא טעמא דרב כיון דלדידיה ליכא חזקה דקטנות וכמו שכ' רש"י שם ממילא מוקמינן אחזקה דפנויה ואמרינן השתא הוא דנעשתה א''א כיון דליכא חזקה אחרת כנגדה דחזקה דקטנות לאו חזקה היא לרב, אלא דמשום זה לבד עדיין היינו חוששין לקדושי אביה כיון דאיתרע חזקת פנויה דהא הרי א"א לפניך והיינו חוששין מדרבנן גם לקידושי אביה משום חומרא דא"א וכמו בתרומה וקדשים דאזלינן כשעת מציאתן, לזה אמר דכנגד חזקה דהשתא דהרי א"א לפניך איכא חזקה דהשתא דהרי בוגרת לפנינו, וע"כ לא חיישינן כלל לקידושי אביה, ויעוש"ה עוד בסוגיא ובקושית הגמ' שם ממקוה: וע"פ דברינו ממילא אין ראיה כלל מכאן דאזלינן בתר חזקה דהשתא היכא דליכא חזקה דמעיקרא דטעמא דרב הוא משום דאיכא שם ג"כ חזקת פנויה, ודוק היטב שם: ח) ומה שהעיר כת"ר בהא דמגען ובעילתן תלויין דהא אינו שב מידיעתו לפי מש"כ התוס' בכריתות ריש פ' ספק אכל דגם מי שאינו פורש גם מספק חשוב אינו שב מידיעתו, וא"כ אמאי חייב קרבן, כיון דנכנס לספק