מרחשת חלק א קמ

שלישית קשה לי על פרכת הגמ' למימרא דמשמשת בטומאת ערב סגי לה והא"ר משמשת כל ג' וכו', הא התוס' ביבמות (ל"ד ב') ד"ה התורה כתבו שאפשר שתתן מוך קודם שתעמוד כדי שלא תפלוט, יעו"ש, וע"כ משכחת בכלה שלא תצטרך לטבול לר"י דס"ל אותה פרט לכלה ולא תצטרך לטבול מטעם פולטת משים שתתן מוך, יעו"ש, לפ"ז קשה אמאי לא מתרץ הש"ס בסוגיין כן דהא דמשמשת בטומאת ערב סגי לה בכגון שנתנה מוך ואין חשש פליטה עוד בזה, וכל זמן שהמוך נתון ליכא משום פולטת כלל ומאי מקשה וצריך לאוקמי בדוחק כגון שהטבילוה במטה, והקושיא עצומה: טז) ולענ"ד נראה דבאמת אינה קושיא, דהא קימ"ל בנדה (ס"ו ב') דביהס"ת צריך שיהי ראוי לביאת מים ואם נמצא דבר חוצץ ביהס"ת לא עלתה לה טבילה, יעו"ש, לפ"ז נראה בפשיטות דליכא לאוקמי כגון שנתנה מוך באו"מ ולא תפלוט עוד א"כ ממילא לא תעלה לה טבילה לשמושה, וא"כ ממ"נ ליכא לאוקמי כן דאם תשים מוך לא תעלה הטבילה לשמושה וטמאה עוד מטעם משמשת, ואם תסיר את המוך ממילא תפליט ותהי' טמאה ממילא מחמת פליטה וא"כ ממ"נ לא משכחת לה שתהי טמאה רק טומאת ערב, ושפיר מקשה הגמ' למימרא וכו', אבל התוס' שפיר כ' ביבמות שתתן מוך ולא תפלוט היינו לפי מה דממעטינן כלה מטומאת משמשת, וא"כ אם לא תפלוט ממילא טהורה היא דמשום משמשת ליכא ומחמת פולטת ג"כ ליכא משום נתינת המוך דמעכב מלפלוט, וא"ש: והנה הריטב"א בחדושיו לקדושין (כ"ה א') כתב דהא דביהס"ת צריך ראוי לביאת מים אינו אלא מדרבנן, ויעוין תשובת הגרע"א סי' ס' מה שהאריך בזה, ולפ"ז נראה דמיושבת קושית התוס' כאן אמאי לא מקשה ארבא מקרא דורחצו, אולם לפי דעת הריטב"א ניחא דבאמת דקרא איכא לאוקמי כגון שנתנה מוך וכמו שכתבו התוס', ואי דא"כ לא עלתה לה טבילה משום חציצה למשמשת, זה אינו דמדאורייתא לא בעינן ראוי לביאת מים כלל ולא הוי חציצה כלל מדאורייתא ושפיר מצינן לאוקמי קרא בהכי, אולם קושית הגמ' היא רק על דברי ר"ש דס"ל דיה כבועלה, דמשמע דס"ל ע"פ האמת כן אפי' לדידן דס"ל דראוי לביאת מים בעינן ומ"מ ס"ל דכל שלא פלטה לחוץ היא טהורה, והיך משכחת לה דהא א"ר משמשת כל ג' ימים אסורה בתרומה משום שא"א שלא תפליט, א"כ ממילא היא פולטת לחוץ וטמאה מחמת פליטה, ואי דתתן מוך ז"א דא"כ לא יעלה לה טבילה לשמושה, ולפ"ז ממילא נוחין דברי רש"י שפירש דהקושיא היא על הא דר"ש דיה כבועלה משום דמקרא ליכא לאקשויי כלל וכמו שנתבאר, והדברים נחמדים ת"ל ביישוב כל הקושיות: יז) ולפ"ז תשתער לנו קושיא עצומה על הוכחת הראב"ד ז"ל מהא דר"ש וכן מסוגין (כ"ט ב') בעשרין וחד תשמש וכן מסוגיא דלקמן (נ"ד א') שהוכיחו הראשונים ז"ל מכל זה דליכא סתירת פולטת לענין בעלה יעויין ברא"ש שם, אולם ע"פ מה שכתבו התוס' ביבמות שהבאנו דע"י שימת מוך שוב אינה פולטת וא"כ מה כל החרדה הזאת שהחרידו לנו הראשונים ז"ל שמוכח שמותרת לשמש ואין אנו חוששין לסתירת פולטת, הא שפיר תוכל לשמש ואי משום פליטה אחרי כן הא תוכל קודם שתעמוד לתת מוך ושוב לא תפלוט ותבוא ותלך כל היום. ולא יהי' חשש כלל, אבל אם לא עשתה ופלטה שפיר סותרת ג"כ לבעלה ואין מקום לכאורה להוכחתם מהסוגיות הללו ? ולזה נראה לענ"ד דהוכחות הגאונים הללו הן. משום דלפי מה דקימ"ל כרבנן דר"ש דפולטת מטמאה בפנים כבחוץ וביצא הזרע לביה"ח היא טמאה משום פולטת, לפ"ז אם תרצה לשים מוך בביהר"ח כדי שלא תפלוט ע"כ תצטרך לשים מוך ולדחוק עמוק עמוק בבית הפנימי כדי לעכב הזרע בבית הפנימי ולא יצא לבית החיצון דאם תצא משהו ש"ז לביה"ח הרי היא פולטת, וע"כ תצטרך לעשות באופן הנ"ל, וזה ודאי אופן רחוק ודחוק, שגם הבדיקה במקום שהשמש דש שהוא בבית החיצון ג"כ הוא בקושי גדול כמו שכתב הב"י סי' קצ"ו, ומכש"כ כאן שתצטרך לעשות כן בביה"פ שזה ודאי דוחק גדול, וגם זה לכאורה אי אפשר לצמצם היטב הסתימה בפנים עד שלא יצא משהו זרע לביה"ח וזה דבר שאי אפשר, וע"כ שפיר הוכיחו הגאונים הנ"ל מזה דמותרת לשמש דסתירת פולטת אינה סתירה לבעלה ולא ניחא להו לאוקמי בגוונא דחיקא ורחיקא כזה, משא"כ התוס' ביבמות שפיר כתבו דתוכל לשים מוך כדי שלא תפלוט היינו משום דשם הא איירי בכלה שאינה מתעברת מביאה ראשונה, והטעם שאינה מתעברת מב"ר ע"כ לומר משום דבביאה ראשונה אין הזרע מגיע עד לביה"פ ששם נקלט הזרע להריון, והתוס' בסוגיין דפולטת ד"ה וסבר בסוה"ד כתבו דלרבנן לא מטמא משום פליטת זרע אלא כשהיה הזרע בביה"פ ונפלט לחיצון, אבל כשעומד הזרע בחיצון במקומו ולא נפלט שם ממקום אחר אין מטמא משום פליטת ש''ז, יעו"ש, ולפ"ז בכלה שאין הזרע נכנס לבה"פ כלל ליכא כלל טומאת פולטת *), ומה שהוצרכו התוס' לאוקמי כגון שתשים מוך אף דליכא כלל טומאת פולטת, היינו משום דלא תיקשי דאכתי תפלוט לחוץ למקום גלוי ותהי טמאה מחמת מגע ש''ז כמו כל מגע בעלמא, וע"כ שפיר כתבו התוס' שם שתשים מוך בביהס"ת היינו בביה"ח או אף למטה ממנו ואז לא תפלוט לחוץ ולא תהי עוד טמאה משום מגע דטומאת ביהס"ת היא ולא תטמא משום מגע, והדברים ברורים לענ"ד: ומעתה לא תתכן כלל ראית הראב"ד ז"ל מהא דר"ש דאמר אבל אסרו חכמים לעשות כן להוכיח דאין סתירה בפולטת לענין בעלה דזה אינו, דמדברי ר"ש גופיה אין להוכיח כלל, דהא ר"ש ס"ל דפולטת אינה מטמאה בפנים כבחוץ, וא"כ שפיר תוכל לשמש ואי משום פולטת אח"כ ז"א, דתוכל לשים מוך בביהס"ת ולא תפלוט עוד לחוץ וכיון שלא תפלוט לחוץ ליכא דין פולטת לר"ש שאינו מטמא עד שתפלוט לחוץ, וע"כ צריך לומר דעיקר הוכחת הראב"ד הוא לא מדברי ר"ש גופיה רק מסוגיין דלעיל כ"ט דפרכינן בעשרים וחד תשמש, ולפ"ז לפמש"כ דרבא דס"ל במנחות דאין טומאה חלה על טומאה אף בקלה על קלה, לפ"ז שפיר פריך הגמ' בעשרים וחד תשמש דמשום פולטת ליכא כלל משום שאינה חלה על טומאת משמשת ואזדא לה הוכחת הראב"ד ז"ל: חי) וליישב הוכחת הראב"ד ז''ל נראה דהוא ז"ל *) ועיין בתורת הבית הארוך להרשב"א ז"ל בית ז' שער חמישי שכ' ג"כ כדעת התוס' דלית דין פולטת אלא בפולטת מביה"פ אבל בפולטת מביה"ח לית בה דין פולטת לראי' ולטמא בפנים אלא ראשון דמגע ש"ז הוי יעו"ש בסופו ועפ"ז נראה לי שזה טעם הרמב"ם והרמב"ן שכ' דכלה אחר בעילת מצוה סופרת ז' נקיים אחר שיפסוק הדם ולא כתב שתמתין ו' עונות לשמושה, שמזה הוכיחו בהגה"מ פי"א מהא"ב שהרמב"ם והרמב"ן ס"ל שכלה אינה צריכה להמתין ו' עונות לשמושה, יעו"ש, שלא כדעת בעה"ת, וכן ראיתי שהביא הר"א אב"ד ז"ל בספרו האשכול בה' נדה בשם יש מי שאומר שכלה תוכל להתחיל לספור ז"נ תומ"י וא"צ להמתין ו"ע מ' פליטת ש"ז, וכ' ע"ז שטעות היא בידם כיון דמצרכי רבנן נקיים כל היכא דאיכא למיחש שתפלט ש"ז לאו נקיים נינהו יעו"ש, ולפמש"כ דבכלה אין הזרע נכנס לביה"פ וא"כ אין לה דין פולטת כלל ושפיר סתמו הרמב"ם והרמב"ן שלא הצריכו להמתין ו"ע משום דבכלה אינה פולטת כלל והוי רק נוגע ולא רואה וכמש"כ, וזה נכון לענ"ד, ועיי' ב"י סי' קצ"ג: