מרחשת חלק א קלט

כיון דפולטת אינה גורמת טומאה לבעלה אינו סותר, והכריח דין זה מהא דלקמן (ס"ז ב') ר"ש אומר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן כדי שלא תבא לידי ספק, דמשמע דווקא משום חשש ראי' חששו שלא תשמש, אבל אינו אסור מן התורה משום פולטת ש"ז אחרי כן ותסתור וכן במאי דאמרינן לעיל (כ"ט ב') ולאורתא תשמש אלמא דלא חיישינן שמא דתפלוט אחר כן ותסתור, אלא ודאי דפולטת אינה סותרת לענין בעלה כיון דאינה גורמת טומאה לענין בעלה, ויעו"ש ברא"ש באורך: יב) ולענ"ד נראה לולא דבריהם ז"ל דאפי' נימא דפולטת סותרת את המנין אף לענין בעלה, מ"מ נראה דדבר זה אינו אלא בשני ימים האחרונים לדין פולטת ש"ז, אבל ביום הראשון לשמושה קודם שטבלה אין פולטת סותרת, לפ"מ דאיתא במנחות שם דאיבעי דרבא עשרון שחלקו בביסא דרבא ס"ל דאין טומאה קלה חלה גם על קלה בבאין זאח"ז, לפ"ז נלע"ד דפולטת ביום ראשון לשמושה דטמאה מחמת משמשת, והתוס' במכילתין (מ"א ב') ד"ה וסבר כתבו דלעולם אף לרבנן דפולטת מטמא בפנים כבחוץ מ"מ לעולם טומאת משמשת קודם כמו שכתבו בתירוצם הא"נ יעו"ש, והנה לא מספקינן בגמ' אלא בפולטת ש"ז אם סותרת הוי או לא אבל מטעם משמשת לא אמרינן דתסתור, והיינו לא מיבעי לרבא דס"ל לקמן (ל"ז ב') דימי לידה שאינה רואה בהם עולה לספירת זיבתה וא"כ הוא הדין למשמשת דעולה כמו ימי לידה, ואף לאביי דס"ל דאין עולין היינו דווקא ימי לידה משום דמקשינן שם (ע"ב) כימי נדתה כך ימי לידתה, וכן בפולטת אמרינן דסותר היינו משום דדמי לבועלה דכמו בבועלה סותר לימי זיבה הו"ה בפולטת וכמו דאיתא שם (ל"ג ב'), אבל משום משמשת לית מאן דפליג דיסתור ולא יעלה לספירת זיבה, וכן מוכח מראית הראב"ד דהביא מהא דאמרינן דיום שביעי מותרת לשמש מדאורייתא ולא חיישינן משום פליטת ש''ז, אלמא דגם הראב"ד לא קשה ליה רק משום פליטה, אבל לא קשיא אף אם לא תפלוט מ"מ תסתור משום משמשת, וכן מוכח מהא דרצה לומר דמאי דאמרינן תשמש היינו כגון שלא תתהפך כדאיתא ברא"ש שם, ולא קשה ליה דאכתי תסתור מטעם משמשת, אלא ע"כ דמשמשת ודאי אינה סותרת וכמו שכתבתי, וכן כתב הרמב"ן דשומרת יום כנגד יום ימי לידה עולה לספירת זיבה כיון שאין להקיש בזה ימי לידתה לימי נדתה כמבואר בריטב"א נדה (כ"ט א'), יעו"ש: יג) וכיון שנתבאר דמשמשת אינה סותרת לפ"ז לענ"ד נראה דגם בפולטת ביום ראשון ג"כ לא תסתור, כיון דביום ראשון בלא"ה טמאה מחמת משמשת וטומאת משמשת קדמה לטומאת פולטת וא"כ אין טומאת פולטת חלה כלל על טומאת משמשת ואין לה מקום לסתור כיון שאינה חלה ודבר שאינו גורם אינו סותר, וכה"ג אמרינן מכילתין (ל"ה א') בזב מצורע חשוב שאינו גורם טומאה משום שכבר טמא מחמת מצורע, וא"כ כאן ביום ראשון כיון דפולטת אינה גורמת טומאה דהא טמאה לעולם מחמת משמשת ממילא אינה סותרת, והרא"ש שהשיג על הראב"ד ותמה עליו איך כתב דסתירת פולטת אינה אלא לטהרות אבל לא לבעלה דהיכן מצינו סתירה לחצאין, דלענין טהרות ולמקדש תסתור ולבעלה יהי מהני מנינה, יעו"ש. לא השיג עליו אלא משום כיון דעכ"פ סותרת לענין טהרות ממילא היא סותרת ג"כ לבעלה דלא מצינו סתירה לחצאין, אולם לפמש"כ דפולטת קודם שטבלה לשמושה דטמאה מחמת משמשת ואינה גורמת לה הפליטה טומאה לא לטהרות ולא לבעלה וא"כ כיון שאינה חלה ואינה גורמת שפיר אינה סותרת, וא"כ אזדא לה הוכחת הראב"ד מהא דמותרת לבעלה ביום השביעי ולא חיישינן לסתירת פולטת דשם שפיר אינה סותר כיון דתיכף ששמשה נטמאה מחמת משמשת ולא חלה כלל טומאת פולטת, וא"כ אף אם תפלוט אינה חלה טומאתה וע"כ שפיר תוכל לשמש ולא תטבול כל היום דאז אף אם תפלוט לא תחול טומאת פולטת משום דכבר טמאה מחמת משמשת ואין פליטה סותרת כלל, ומאי דאמרינן דפולטת סותרת הוי היינו דווקא אחר שטבלה לשמושה בשני ימים האחרונים, וכמו שכ' התוס' (ל"ג א') ד"ה רואה דמשכחת לה דשמשה בהיתר דתסתור אחר ג' ימים רצופין יעו"ש, דאז אזדא לה טומאת משמשת ושפיר חל טומאת פולטת וע"כ הוי דבר הגורם טומאה וסותר, אבל בפולטת ביום ראשון קודם שטבלה, אין הפליטה סותרת כלל כיון שאינה חלה על טומאת משמשת: יד) אולם כ"ז לרבא דס"ל במנחות שם דטומאה קלה אינה חלה גם על קלה בזאח"ז, אולם לאביי שם דלית ליה סברא זו וס"ל דטומאה קלה חלה על קלה אפי' בזאח"ז כמו. שכתבו התוס' שם (כ"ת א') ד''ה בשני בסוה"ד דזה עיקר פלוגתת אביי ורבא שם, ולפ"ז כיון דמשמשת אינה טומאה חמורה יותר מפולטת ושפיר חלה טומאת פולטת על משמשת לאביי, א"כ תקשה קושית הראב"ד איך אמר ר"ש אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שלא תבוא לידי ספק תיפוק ליה משום דתפלוט ש"ז וסותר הוי: אבל לענ"ד נראה, דלכאורה קושית הראב"ד אינה קושיא דהא לקמן (ס"ז ב') משמע דמאי דאמר ר"ש אבל אסרו חכמים לעשות כן כדי שלא תבוא לידי ספק היינו דאסרו חכמים לטבול ביום השביעי משום דאם תטבול תבוא לשמש, וא"כ מאי שאסרו חכמים היינו לטבול אבל לשמש באמת אסור מדאורייתא משום ספק, וא"כ מאין לנו דהאי שלא תבוא לידי ספק הוא משום ראית דם לבד דילמא באמת האי ספק הוא משום פליטת ש"ז ג"כ, ומי הגיד זאת להראב"ד ז"ל דהאי משום דם לבדה הוא הספק ולא מחמת ספק פליטת ש''ז ולזה נראה דהוכחת הראב"ד אינו מדברי ר"ש עצמו רק עיקר הוכחתו הוא מסוגיין (כ"ט ב') ממאי דפרכינן בעשרים וחד תשמש ומשנינן משום דר"ש דאסרו חכמים, אלמא דסוגית הגמ' כאן ס"ל דגם איסור תשמיש הוא מדרבנן וכמו שהקשו התוס' באמת דסוגיא זו סותרת הא דלקמן, וע"כ שפיר הוכיח הראב"ד מדלא אסור אלא מדרבנן ולא אסור משום ספק קרוב לודאי דתפלוט ש"ז ותסתור מנינה, ומוכח מזה דפולטת אינה סותרת לבעלה: ומעתה אומר אני דאין קושיא ג"כ לאביי דבאמת לאביי דאית ליה במנחות שם דטומאה קלה חלה על קלה ולדידיה לפמש"כ פולטת גם קודם שטבלה לשמושה תסתור, לא תיקשי איך הוא מפרש דברי ר"ש אבל אסרו חכמים, דלדידיה באמת הפירוש הוא בדברי ר"ש שאסרו חכמים לטבול ביום כדי שלא תבוא לידי ספק, אבל איסור תשמיש גופא הוי ספק דאורייתא משום פולטת ש"ז ג"כ, והיינו שלא תבא לידי ספק בין על ידי ראית הדם בין ע"י פליטת ש"ז, ואביי באמת מפרש כן לקמן (כ"ז ב') דברי ר"ש שהאיסור הוא על הטבילה, וא"כ אין קושיא כלל מדברי ר''ש על דינא דפולטת. טו) ועוד נראה דהוכחת הראב"ד ע"כ אינו מדברי ר"ש עצמו, ע"פ מה שנראה לתרץ קושית התוס' בסוגיין דפולטת ד"ה פולטת שהקשו דבלא"ה מצי לאקשויי ארבא דס"ל פולטת כל ג' ימים אסורה לאכול בתרומה מקרא דורחצו במים וכו' עד הערב דמשמע דבטומאת ערב סגי, יעו"ש בתוס' דתירוצם דחוק דסוף סוף הקושיא אחת על הקרא ג"כ והו"ל לאקשויי אקרא שנית צריכין עיון דברי רש"י ד"ה כל שלשה שפירש הקושיא היא על הא דאמר ר"ש דיה כבעלה דהיכי משכחת לה, ואמאי פירש דווקא על דברי ר"ש הא בזה יקשה ג"כ אקרא דלא שייך תירוץ התוס' משום דאפשר לכבד את הבית, א"כ תיפוק ליה משום דפלטה, וכבר עמד בזה הס"ט, והקושיא עצימה על רש"י, ויעו"ש מש"כ בזה