מרחשת חלק א קלח

ואין מחזיקין מאיסור לאיסור, וכמו שכ' הר"ן בחידושיו לגיטין (ד' ב' ב') הביאו הש"ש ש"ו פ"ו דמשו"ה לא מיקרי נדה איתחזיק איסורא, משום דכל שראתה טובלת בסוף שבעה ויצאה מאיסורא הראשון ולא מחזקינן מאיסור לאיסור, כיון שהאיסור הראשון חלף הלך לו, יעו"ש, והנ"מ הוי שפיר ספק ספקא ולא מיקרי במקום חזקת איסור, וזה דווקא בשאינה מתהפכת דאפשר שאינה פולטת כלל, אבל במתהפכת שאי אפשר לה שלא תפלוט א"כ אזדא ליה הספק דילמא אינה פולטת כלל ולא נשאר רק ספק דילמא פלטה כולה ולא תפלוט, וכיון דהוי ספק אחד ע"כ אסורה לאכול בתרומה, והיינו שמסיים הרמב"ם כיון שאי אפשר לה שלא תפלוט ותהי' טמאה ודאי ע"כ חיישינן דילמא תפלוט ביום שני או שלישי ואסורה לאכול בתרומה כל שלשה וחזקת היתר אין לה דנוקים לה אחזקתה, דאדרבה דמקודם ביום הראשון היא אסורה ודאי משום משמשת, ונהי דחזקת איסור לא הוי, משום כיון דטבלה אזל ליה איסור הראשון אבל חזקת היתר ודאי אין לה דלא היה שעת הכשר מעולם אחר שמושה, וז"ב. זאת תורת העולה בטעם הרמב"ם ז"ל דלא מצריך הטבילוה במטה משום דאף בקמה ממטתה שפיר מותרת בתרומה לערב מכח ס"ס, וכמו שנתבאר: ז) ועתה בוא נבוא לתרץ סוגית הגמ' דאמרינן שם דלרבא נמי שהטבילוה במטה, דמשמע דאם לא הטבילוה במטה חיישינן אף בשאינה מתהפכת, ולכאורה קשה בלא"ה דאף אם נאמר דבשאינה מתהפכת אינו אלא ספק אחד, מ"מ תיקשי לאיזה צורך מוקמינן קרא בהטבילוה במטה דגם בלא הטבילוה במטה ג"כ צריך קרא לאסור משמשת, משום דאי לאו דאסרה תורה משמשת א"כ הוי אינה מתהפכת מותרת, אף דלא הוי אלא ספק אחד משום דהוי מוקמינן לה בחזקת טהרה, דעד כאן לא אמרינן דלית לה חזקת טהרה היינו דווקא אחר שאסרה תורה משמשת בלאו טעמא דפולטת, אבל אי לאו דאסרה קרא משמשת הוי מותרת גם ביום ראשון דאית לה חזקת טהרה ושפיר איצטריך קרא דאסורה מטעם משמשת: אולם לכאורה לק"מ דהא התוס' בסוטה ר"פ כשם כתבו דלענין נדה אף אם עומדת ברשוה"ר הו"ל דין רשוה"י כיון שהדם הוי מקום סתר ולעולם אית ליה דין רשוה"י, ולפ"ז ממילא לא קשיא כלל דלוקמא בחזקת טהרה דהא ספק טומאה ברשוה"י לעולם טמא ולא מהני חזקת טהרה, והנ"מ בפולטת ג"כ הוי רשוה"י כמו נדה ולא מוקמינן לה בחזקת טהרה ולא איצטריך קרא לאסור משמשת דגם משום ספק פולטת אסורה לאכול בתרומה וטמאה וע"כ מוקמינן קרא דווקא בהטבילוה במטה, אבל אם נאמר כן נסתר היסוד שכ' ליישב דעת הרמב"ם דלכך אינה מתהפכת מותרת מטעם ס"ס, וז"א כיון דהוי ספק טומאה ברשוה"י ושנינן בפ"ו מ"ד דטהרות דברשוה"י אפי' אתה מרבה ספיקות וספקי ספקות לעולם טמא, ונפל פותא בבירא: אבל באמת דברים אלו לא נתנו להאמר כלל לפי מה *שהשרישוני רבותינו בעלי התוס' ריש נדה ובכמה דוכתי דספק ראי' לא ילפינן מסוטה, יעו"ש, וכיון דפולטת רואה הוי כדמסקינן לקמן (מ"ב א') ע"כ לא הוי זה ס"ט ברשוה"י ומהני שפיר ס"ס, אלא דהדרא קושיא לדוכתא דא"כ אף בספק פולטת תהוי מותרת משום דמוקמינן לה בחזקת טהרה ואיצטריך קרא לאסור מטעם משמשת: ח) וליישב כל זה נראה באמת דאף דפולטת רואה הוי מ"מ טומאת מגע ג"כ יש בה דכיון דאם פלטה הש"ז לחוץ נטמאה ג"כ משום מגע, א"כ נהי דמטעם ראי' לא הוי מטמאינן לה משום דלא ילפינן מסוטה מ"מ הא גם טומאת מגע יש בה וא"כ נטמאינה מחמת ספק טומאת מגע דגמרינן מסוטה ולא מוקמינן לה בחזקת טהרה ולא מהני בה ג"כ ס"ס וא"כ אכתי לא עלה בידינו יישוב לדעת הרמב"ם, משום דס"ס לא מהני משום טומאת מגע דהוי ס"ט ברשוה"י: והנה במנחות (כ"ד ב') איתא דטומאה קלה אינה חלה על טומאה חמורה בזאח"ז משום דשבעה לה טומאה, אבל בבת אחת חלה, ומשו"ה אמרינן שם בשני סדינין המקופלין ומונחין זע"ז לישב זב עליהם שהעליון טמא מדרס והתחתון טמא מדרס ומגע מדרס אם הי' בבת אחת, אבל בזאח"ז לא, יעו"ש ובתוס' שם וכן חולין (ע"ב ב') ובתוס' שם: ט) ומעתה ע"פ הקדם דברים אלו מיושב מאי דקשיא לן דנהי דפולטת רואה הוי מ"מ מגע ג"כ יש בה, דז"א דפולטת ליכא מעולם טומאת מגע לפ"מ דקימ"ל כרבנן דפולטת מטמאה בפנים כבחוץ א"כ לעולם קדמה טומאת ראי' לטומאת מגע דהא מטעם ראי' מטמאה בפנים ומטעם מגע לא מטמא רק עד שתצא לחוץ משום דבפנים הוי טומאת ביהס"ת, וכיון שקדמה טומאת ראי' כבר שבעה לה טומאה ושוב לא תחול עליה טומאת מגע, ולפ"ז שפיר ניחא דלא אמרינן כאן ס"ט ברשוה"י משום דהוי ספק ראי' ולא גמרינן מסוטה ובשאינה מתהפכת דהוי ספק ספיקא לא מטמאה, ואין לומר דמכ"מ משום טומאת מגע תטמא דלא מהני ספק ספיקא, ז"א דאם באת לומר דיש כאן טומאת מגע ופלטה לחוץ א"כ כבר קדמה לה טומאת ראי' ושוב אין כאן טומאת מגע, ולעולם לא תוכל להיות טומאת מגע אם לא שתקדם לה טומאת ראי' ואם קדמה טומאת ראי' שוב ממילא אין כאן טומאת מגע משום שכבר שבעה לה טומאה וטומאת מגע לעולם אין כאן וע"כ כיון דבספק ראי' לא גמרינן מסוטה ומהני ס"ס שוב לא מטמאינן לה משום טומאת מגע דממ"נ אינה כאן, וז"ב: אולם כ"ז לרבנן וכפי מה דקימ"ל כוותם דפולטת ש"ז מטמאה מבפנים כבחוץ ושוב אין כאן טומאת מגע, אבל לר"ש דסוגית הגמ' כאן קאי אליבא דידיה דאית ליה פולטת אינה מטמאה בפנים כבחוץ, וא"כ אף אם נאמר דלר"ש פולטת ג"כ רואה הוי וכמו דמסקינן לקמן, מ"מ כיון דאינה מטמאה מבפנים שוב באים טומאת ראי' ומגע בבת אחת ושפיר איכא טומאת מגע אף אם נאמר דיש כאן ג"כ טומאת ראי' דטומאתן חלה בב"א וכמו דאמרינן במנחות, וא"כ ממילא טומאה זו ילפינן מסוטה ולא מהני בספק טומאה זו לא חזקת טהרה ולא ס"ס וע"כ צריך לאוקמי בהטבילה במטה שאין כאן ספק כלל וצריך קרא לאסור מטעם משמשת, אבל לפי מה שפסק הרמב"ם כרבנן דפולטת ש"ז מטמאה בפנים כבחוץ ממילא אין כאן טומאת מגע כלל ולא הוי רק ספק ראי' ושפיר מהני בה ס"ס וע"כ השמיט הא דהטבילוה במטה דלדידיה בלא"ה מותרת מטעם ס"ס וזה יישוב נחמד לדעת הרמב"ם ז"ל: יא) ועפ"ז נראה לי דבר חדש במה שכתב הראב"ד הובא ברא"ש סו"פ בנות כותים דהא דאמרינן דפולטת רואה הוי וסותרת היינו דוקא לענין טומאה אבל לא לבעלה כיון *) אלא שיש להעיר דלר"ש דאית ליה לעיל (ג' א') דספק טומאה ברשוה"י תולין, ולפמש"כ התוס' שם לא יליף ר"ש ס"ט ברשוה"י מסוטה, א"כ לדידיה אפשר דבס"ס מטהר ברשוה"י דכיון דלא יליף מסוטה א"כ הוי לדידיה ככל איסורין שבתורה, אלא שדברי התוס' לעיל בלאו"ה מוקשים שא"כ לר"ש כל ס"ט ברשוה"י יהי טהור משום דמוקמינן לה בחוקת טהרה וכבר הקשה כן הר"ן בחידושיו ריש נדה, ויעויין רשב"א ריש נדה שכ' באמת דלר"ש ספק טומאה ברשוה"י שורפין, ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ, וידעתי עוד דיש להעיר כיון דלר"ש פולטת אינה מטמאה אלא בחוץ שוב אין לפולטת דין רשוה"י ברשוה"ר, כיון דאינה מטמאה אלא בגלוי ולא הוי מקום סתר, ויש לחלק: *שהשרישונו * דאינה חיישינן