מרחשת חלק א קלו

שלא תתקלקל בבדיקתה ותראה כתמים אדומים כמו שראתה עד עכשיו. והשיב הגאון הנ"ל שחלילה להקל בזה בעובדא זו, כיון שהיא מוצאה דם או כתם היא טמאה ודאי א"כ מהי"ת להקל שלא תבדוק פן תמצא ותטמא, אדרבה תטמא ותטמא, דהא באמת הוא דם טמא ואף שהוא שלא בהרגשה מ"מ בבדיקה אמרינן דארגשה והרגשת עד הוא וכו' יעו"ש, ולא זכיתי להבין שיחתו ז"ל, דודאי היכא דבודקת ומוצאת דם וכתם טמאה היא ודאי ואף דלא ארגשה אמרינן דארגשה וסבורה דהרגשת עד הוא, אבל כאן הא קיימינן השתא דנעשה התקנה ועצה הוגנת שלא תבדוק בהימים שבינתים ליום ראשון ושביעי א"כ אף אם תראה כל שלא תרגיש הרי אינה טמאה מדאורייתא ואפשר ג"כ שלא תראה כלל, כיון שיכול לעבור אצלה כמה ימים טהורים א"כ מהיכי תיתי נחמיר עליה שתבדוק, כיון שבלא בדיקה כל שלא תרגיש טהורה היא: הן אמת לפמש"כ דבזבה הסופרת ז"נ טמאה היא גם בלא הרגשה ועכ"פ אפי' לדעת הרמב"ן שאין זה נכון, מ"מ אינו עולה להו לשימור, א"כ הי' לנו לחשוש כאן שמא ראתה נקודות אדומות וטמאה מדאורייתא, מ"מ לענ"ד זה אינו, דעד כאן ל"א דזבה מטמאה שלא בהרגשה או שאינו עולה לה לשימור אלא בזבה שלא הפסיקה מלראות ועדיין מעינה פתוח כמו בראתה שני ימים ובשלישי ראתה שלא בהרגשה, אבל בזבה שהפסיקה בטהרה ובדקה יום ראשון ולא ראתה, הרי נסתם מעינה ושוב אם היא רואה בימים שאחרי כן בלא הרגשה אינה טמאה ועולה ג"כ לשימור, כיון שכבר נסתם מעינה ומה שרואה אח"כ שלא בהרגשה אינו סותר ועולה ג"כ למנין שבעה. ויעוי' תשובת חמדת שלמה סי' כ' הביאו בפ"ת סי' קצ"ו סקי"ב דאפי' להי"א דס"ל דבג' ימים ראשונים של ימי הספירה אין תולין אותו להקל כמו שתולין בשאר כתמים, מ"מ אם נמצא הכתם על דבר שאינו מקבל טומאה אף תוך ג' לא חיישינן לה דדבר שאינו מקבל טומאה לא הוי בכלל גזירת כתמים, וכ' דלאו מטעם תלי' אתינן עלה דאפי' בדקה קרקע עולם וישבה עליו טהורה, והיינו כיון דבלא הרגשה חזיא ל"ג חכמים על זה, א"כ מאי מהני הא דתוך ג' ימים מעינה פתוח סו"ס חזיא בלא הרגשה, יעו"ש, ולפי דברינו דבזבה טמאה מדאורייתא אף בלא הרגשה א"כ כיון שבתוך ג' ימים אין תולין בכתמים ואמרינן דמגופה חזיא א"כ טמאה היא, ואולי אף דלענין תלי' אמרינן דכל ג' ימים חשיב מעינה פתוח, מ"מ לענין להעשות טמאה בלא הרגשה מדאורייתא אינה טמאה אלא בשלא נפסק מעינה כלל, אבל כל שבדקה ביום ראשון ומצאה טהורה שוב חשוב נסתם מעינה וצריכה הרגשה, ולפ"ז יש לחלק דביום ראשון מז' נקיים אם מצאה כתם אף על דבר שאינו מקבל טומאה טמאה היא משום שכל שלא נפסק מעינה יום אחד היא מטמאה שלא בהרגשה, וצ"ע: ובשולי מכתבי אכתוב לו בזה מה שנתעוררתי כעת בלמדי מס' ב"מ (מ"א ב') רבא אמר ל"ת שליחות יד לא בשו"ת ולא בשו"ש ותיתי משואל וכ' ואידך של"ת די לבמה"ד להיות כנדון מה שואל בבעלים פטור אף בשליחות יד בבעלים פטור. והנה פשטא דמילתא משמע דבבעלים היינו בשעה שמסר לו לשמור היו בעלים עמו במלאכתו, וקשה לי הא איבעי לן לקמן (צ"ח ב') שכרה בבעלים ושאלה שלא בבעלים דאתי שאילה שלא בבעלים ומפקע משכירות בבעלים יעו"ש, ולגירסת רש"י שם נפשטה הבעיא את"ל שהשאילה שאחריה מפקעת משכירות בבעלים שהיתה קודם יעו"ש, א"כ היכי קאמר דהייתי אומר דשולח יד פטור הא ז"א דכיון ששלח בה יד נעשה שואל ואין זו השאלה שנעשה כעת נפטרת בבעלים שהיו בשעת מסירה לשמור, וע"כ צריך לומר דמה דקאמר שליחות יד בבעלים פטור היינו שהיו הבעלים עמו בשעת שליחות יד וע"כ אם הייתי אומר בשליחות יד יש עליה רק דין שואל הייתי פוטרו כדין שאלה בבעלים ואף אם מקודם בשעה שקבל לשמור לא הי' בבעלים מ"מ אתי שאלה בבעלים ומפקיע משמירה שלא בבעלים כדאמרינן שם (צ"ו ב') יעו"ש, ומוכח מזה שלא כהנתיבות סי' רצ"א סעכ"ח שמפרש הא דשליחות יד בבעלים היינו שתחלת השמירה הי' בבעלים ולפמש"כ ז"א, והרבה יש לדבר בזה, וקצרתי: סימן לו תשובה לרב גדול אחד. א) מה שכתב הנוב"י מהד"ק יו"ד סי' מ"ג הא דחוששין אם שהה הדם בפרוזדור לתלות בפלוגתא דהלל ושמאי אם חוששין שמא כותלי ביהר"ח העמידוהו, לענ"ד אינה ראי' דדווקא התם דהשתא חזינן דפריש ממקום קביעותו מהמקור שפיר חייש הלל דילמא הדם הזה פריש גם מקודם כיון דעכ"פ פריש ממקום מציאותו בהמקור, וכן שפיר כתב הר"ן לחוש שמא שהה הדם בפרוזדור ג' ימים דמכיון דחזינן דראתה דם ע"כ אין הספק אלא אימתי פריש וחיישינן שפיר שמא גם קודם ג' ימים נעשתה הפרישה, וכמו בכתם דאמרינן לקמן (נ"ב ב') דאם יש לחלק בג' גריסין ועוד חוששת משום זוב, אבל בנדון השפופרת מהיכי תיתי נסתפק דילמא מדם שבפרוזדור הוא הא הדם מקום קביעותו במקור הוא, ומהיכי תיתי נימא דפריש ממקום קביעותו, ואדרבה אמרינן על דם שבמקור כאן נמצא וכאן היה ולא זז מעולם ממקום קביעותו כיון דלאו זמן ווסת הוא ואין דרכו כעת לבוא, ויש קצת ראי' לזה ממה שכתבו התוס' במכילתין (ג' ב') ד"ה אביי דלא חיישינן רק על דם הנמצא עכשיו אבל לא חיישינן על דם אחר*), יעוש"ה, והיינו כיון דלא חזינן דפריש מהיכי תיתי נימא דפריש ממקום קביעתו ולא עבדינן סייג אפי' בקדשים אף דבשיטה ליכא טעמא דאם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתי יעוש"ה: ב) ועפ"ז אזדא לה גם ראית כת"ר מהא דשו"ע סי' קפ"ד דדווקא התם בשעת ווסתה דחיישינן דילמא ראתה ואם ראתה אז שפיר אמרינן אפי' לזמן מרובה דהדם עוד *) ובשב שמעתתא ש"ג פ"ד יישב ע"פ דברי תוס' אלו דעת האו"ח דאם שחט והמיר דתו שחיטתו כשרה ולא אמרינן הרי המיר לפניך ונוקי בהמה בחזקת איסור, והיינו משום דלא אמרינן הרשיע וחזר והרשיע דלא אמרינן נעשה מעשה הרשע גם קודם, ויש לעיין בזה מדברי התוס' שבועות (י"ח ב') ד"ה ואי שכתבו אף דהוי מזיד אפרישה מ"מ אכניסה חשבינן ליה שב מידיעה דילמא יצר אלבשיה, יעו"ש, ולמאי הוצרכו התוס' לזה נהי דהוי מזיד אפרישה מ"מ לא נעשה כרשע למפרע ואדרבה אמרינן עכשיו הוא דהרשיע ועל הכניסה הוי שוגג והוי שב מידיעתו דאם ידע לא הי' בוטל, ואולי נאמר משום דאמרינן כאן הוכיח סופו על תחלתו כמו בחולין (ד' ל"ט ב') דכיון דבעל סמוך לווסתה משום דאמר יכולני לבעול, וכיון דרואים אנו דפריש במזיד א"כ אמרינן הוכיח סופו על תחלתו דמאי דבעל סמוך לווסתה היינו משום דלא איכפת ליה דאף אם תהי' נדה, וכה"ג לאו שב מידיעתו הוי והוי דוגמא מאי דאיתא שם לקמן (כ"ו ב') נשבע על הככר ונסתכן בתוס' שם ד"ה מצטער, וכגון זה אמרינן הוכיח סופו על תחלתו, ויעוין חולין שם. ועל דברת התוס' דלא חיישינן לדם אחר לכאורה קשה מהא דאמרינן לקמן (ד' ה' א') מה"ד שמא תראה טפת דם כחרדל ותחפנה ש"ז קמ"ל, וכיון דלא חיישינן לדם אחר א"כ כאן כיון שבדקה אחר תשמיש ולא ראתה, לפ"ז מה שראתה לאחר מכאן ע"כ אינו הדם שראתה לאחר תשמיש וא"כ איך *לא נעשה רשע חיישינן