מרחשת חלק א קלה

ש"ז מטמאה מבפנים ובחוץ משום דמרבי קרא מדם יהי' זובה אבל דם שלא בהרגשה דאינו אלא משום מ"מ טמא ואינו מטמא האשה טומאת ערב אלא ביציאתו לחוץ כמש"כ הרמב"ן והר"ן, אין זה רואה, יעו"ש, ובאמת לפ"מ שכ' התוס' (ע"א א') וכן רש"י ז"ל משמע דמ"מ טמא מטמא גם במשא, א"כ מטמא ג"כ בפנים בביה"ח לרבא דס"ל או"מ ביהס"ת הוי וכמו שהבאתי לעיל מדה"ת (מ"ב א'), וכן הר"ן בחי' שם כתב ג"כ שמטמא כדם נדות הרי דס"ל דמטמא גם במשא וא"כ מטמא ג"כ בפנים לרבא, וכמו שכ', אך מ"מ אף אם מטמא בפנים ג"כ לא הוי ראי', וכמש"כ, כיון שאינו מטמא מחמת ראי' אלא מחמת משא, ואכתי נוגע הוי ולא רואה, וא"ס וגם עולה, זולת אם נאמר כסברת הרמב"ן בתחלה שעושה אותה ז"ג בראיות אחרונות א"כ הוא מטמא ממש בראי' וא"כ הוי דבר הגורם טומאה וסותר, וכמש"כ: ולא דמיא לדם קושי דאמרינן שם כיון שאינו גורם אינו סותר, ואעפ"כ ס"ל להראב"ד והרמב"ן והר"ן דא"ע כמו שהביא הס"ט סי' קצ"ד סק"ד, אף דדם קושי טהריה רחמנא, היינו משום דדם קושי מיהו מטמא בימי נדה אלמא דדם טמא הוא אלא דרחמנא טהריה בימי זיבה, וכן דם טוהר א"ע לרב דס"ל מעין אחד הוא, כיון דעכ"פ דם טמא הוא אלא דהתורה טהרה אותו בימי טוהר אחר לידה, וע"כ א"ע, ולדעת התוס' (ל"ז א') ד"ה דבר סותר ג"כ, וכמש"כ התוס' שם משום שאם לא ילדה היתה נדה או זבה, אבל דם שלא בהרגשה שאינו מטמא לעולם א"כ ודאי אינו סותר, ועולה ג"כ, והא דמטמא מחמת מ"מ טמא אינו גורם שיהא סותר או א"ע, כיון שלא מחמת ראי' הוא מטמא אלא מחמת מגע או משא: ו) וראיתי להס"ט שם שנסתפק אם דם קושי דטהור היא דווקא מתורת ראי' אבל טמא מיהא מתורת מ"מ טמא או דלגמרי טהור, ויעו"ש שכ' דלפמש"כ לעיל דדם שלא בהרגשה טמא מחמת ממ"ט א"כ הכ"נ דם קושי ואינני יודע טעם לחלק בין דם קושי לדם שלא בהרגשה דהא הא נמי ממעטינן מקרא דבבשרה עד שתרגיש, ואם נאמר דדם קושי לגמרי טהור משום דקרא לגמרי ממעטיה הכ"נ נימא כן בדם שלא בהרגשה דלגמרי טהרה רחמנא, ויעו"ש. ולענ"ד ודאי דדם קושי לגמרי טהור ואינו מטמא אפי' מחמת מקור, וכמו שנראה לכאורה מגמ' (ד' מ"א א') דם היוצא משם טמא ור"ש מטהר, ולפי אוקימתא דרבינא שם דמשמע דהדם עצמו טהור לדעת ר"ש דס"ל דהוי לידה והוי דם קושי, ולאוקימתא דרבינא לא מסיק כלל דס"ל מקור מקומו טהור, משמע דלרבינא אפי' אם נאמר מ"מ טמא מ"מ בדם קושי טהור, יעוש"ה ובתוס' ד"ה ואזדא. ומשה"ק הס"ט דל"י טעם לחלק בין דם שלא בהרגשה לדם קושי, לענ"ד טעמא רבא איכא בזה, דהא דם קושי יליף ר"ל (ד' ל"ו ב') דטהור מהא דא"ק תשב יש לך ישיבה אחרת שהיא כזו ואיזו – זו דם קושי, הרי דיליף דדם קושי דטהור מדם טוהר, וכיון דדם קושי ילפינן מדם טוהר וא"כ כמו דדם טוהר לגמרי טהרה רחמנא ואינו טמא אפי' מתורת מקור משום דרחמנא קראה דמי טהרה שהדמים טהורים הם, וא"כ גם דם קושי שלמד ממנו כמותו, ואפי' למה דילפינן התם מקרא וטמאה שבועים כנדתה ולא כזיבתה, מ"מ ג"כ מוכח דדם קושי לגמרי טהור מהא דאמרינן התם מה ראית לטהר את הולד ולטמא באונס מטהר אני בולד שכן יש טהרה אחריו וכו' הרי דמה שטהורה בדם קושי משום דהולד מטהר גם אחריו, וא"כ הוא דומה כמותו הרי מבואר דדם קושי שטהור הוא מתורת דם טוהר, וכיון שכן כמו דדם טוהר לגמרי טהור הכ"נ דם קושי. משום שהתורה טהרה דם זה כמו בדם טהר ואפי' המקור עצמו טהור אז ואינה אלא טבולת יום ארוך והכ"נ דם קושי: ז) וראיתי עוד להס"ט בסי' הנ"ל שכ' לפרש עפ"י דברי הראב"ד דס"ל דדם קושי א"ע, והו"ה לפי סברתו דם שלא בהרגשה א"ע אע"פ שא"ס, וכ' לפרש בזה סוגית הגמ' (ד' ס"ח ב') בזב וזבה שלא בדקו שאר ימים שבינתים דלר"א הר"ה בחזקת טהרה ולר"י אין להם אלא יום ראשון ושביעי שבדקו לבד, וקאמר התם ור"א בשלמא בזב שראה קרי שא"ס אלא יומו לטמאה א"ר שא"ס אלא יומו, ואי משום איחלופי זב בבע"ק לא מיחלף וכו' אבל הכא אי חיישינן דילמא חזאי בספק אתי לאיחלופי בודאי, והסוגיא תמוהה מאי צריך הכא לטעמא דאתי לאיחלופי תיפוק ליה דאי חיישינן דילמא חזאי הוי ספק אם עלו למנין הימים שבדקו דהא אי חזיא הוא סותר למפרע ומ"ש ימים שלא בדקה מימים שבדקו דכולה חד ספקא הוא ולמה אלו יעלו ואלו לא יעלו ויעו"ש עוד, וכ' דעפ"י זה דדם שלא בהרגשה א"ע וא"ס ניחא דר"י חייש לראית דם שלא בהרגשה וע"כ הימים שלא בדקה א"ע דילמא חזיא אבל הימים שבדקה עולין דהא אף אם ראתה בינתים שלא בהרגשה א"ס, וע"כ הוצרך ר"א רק להקשות משום דאתי לאיחלופי ויעו"ש. ואמרתי להוסיף נופך משלי עפ"י דבריו דהיינו טעמא דר"א דס"ל דהרי הם בחזקת טהרה משום דר"א ס"ל דדבר שא"ג ג"כ סותר וע"כ אמרינן לעיל (ל"ז א') שאם משכחת תנא דדם קושי סותר ר"א היא, וא"כ לדידיה גם ראי' שלא בהרגשה ג"כ סותר, וע"כ לטעמיה אם איתא דחיישינן לראי' שלא בהרגשה בינתים לא היו גם יום ראשון והשביעי עולים משום דסותר, ומה דצריך ר"א להקשות מהא דאתי לאחלופי הוא רק לר"י וע"כ אמר ר"א לדבריך. דדווקא לר"י מקשה משום דאתי לאיחלופי לבד, אבל ר"א עצמו ס"ל דאם היינו חוששין לראי' שלא בהרגשה א"כ לא יעלו גם הימים הבדוקים, וע"כ ס"ל דלא חיישינן כלל לזה והרי היא בחזקת טהרה: ח) מיהו אף שצדדתי לומר דדם שלא בהרגשה יעלה ג"כ, מ"מ נראה דא"ע מיהא כיון דנקיים בעינן וכיון שראתה דם אפי' אם אינו מטמא מ"מ אין זה נקיים וע"כ אין יומו עולה, כיון דבעי שימור, וכיון שאינו נקי לא הוי שימור, וכמוש"כ הס"ט בדעת הרמב"ן אפי' לפמש"כ דאין זה נכון דאף שא"נ ז"ג ע"י ראי' שלא בהרגשה מ"מ א"ע דבעינן בדוקין ושימור, וזהו ג"כ טעמו של הראב"ד דס"ל דדם קושי א"ע משום דבעי שימור, מיהו צ"ע מהא דאמרינן שם (ל"ו א') דללוי דשני מעינות הם א"צ ז' נקיים הרי דעולה ג"כ אף שאינו נקי, ויש לחלק כיון דמעין אחר הוא אין זה דומה לדם קושי או לדם שלא בהרגשה, וכמובן: מיהו עיקר דברי הס"ט שכ' לפרש דמה שאינו חושש ר"י לימים שבינתים שיסתרו משום דהוי ראי' שלא בהרגשה וע"כ אף שאינם עולים *מ"מ סותרים – תמוהים לענ"ד. דהא תינח בזבה שאינה מטמאה אלא בהרגשה, אבל בזב שגם בזה ס"ל לר"י שיש לו יום ראשון ושביעי לבד וימים שבינתים א"ע ואינם סותרים בזה מה טעמא דר"י, דממ"נ אם אינו חושש לראי' א"כ גם יעלו ואם חושש לראי' בינתים א"כ יסתרו ג"כ, דהא בזב גם ראי' שלא בהרגשה מטמא דלא מצינו כלל חילוק זה בזב שיהא צריך שירגיש הזב, דדווקא ש"ז אינה מטמאה עד שירגיש, כדאיתא לעיל (מ"ג א') אבל בזיבה משמע בכולא תלמודא דמטמא אפי' שלא בהרגשה וכמו כן סותר, וא"כ עדיין יקשה לר"י מ"ט: ט) והנה ראיתי להגאון בעל שם אריה בספרו זה סי' ל"ט שנשאל באשה שהיתה רגילה לראות כתמים אדומים בכל עת בדיקתה וקבלה רפואות ונתמעטו הכתמים ויכול לעבור אצלה כמה ימים טהורים, ונסתפק השואל באשה זו שהפסיקה בטהרה אם יש להקל שלא תבדוק רק יום ראשון ושביעי בלבד. כי אם תבדוק בכל יום היא מתיראה *מ"מ אינם