מרחשת חלק א קלד

רבנן כמבואר בשו"ע סי' קפ"ד דאשה שהרגישה ולא מצאה דם טמאה מדאורייתא דאמרינן ודאי ראתה דהרגשה דאורייתא היא וע"כ בשלא הרגישה, א"כ אמאי טמאה ומביאה קרבן ונאכל, וע"כ צ"ל כמש"כ הרמב"ם ז"ל משום דרוב פעמים בא בהרגשה והא דלא ארגשה אמרינן הרגשת הרוח או הנפל היא או החתיכה, וכמבואר כה"ג לקמן (נ"ו ב'), ולפ"ז עכ"פ איכא מיעוטא שלא בהרגשה וא"כ אף אם הא דאפשר לפה"ק בלא דם הוי ספק השקול מ"מ הא איכא לצרף בהדיה מיעוטא דשלא בהרגשה וא"כ סמוך מיעוטא שלא בהרגשה לפלגא דהוי פה"ק בל"ד והו"ל רובא, וע"כ שפיר מטהרי רבנן משום דאיכא רובא להיתירא וכה"ג כתבו התוס' למעלה (י"ח א') ד"ה שליא יעו"ש אולם כ"ז בנדה בתחלת פתיחת המקור דבעינן הרגשה, אבל בזבה שראתה שני ימים ושלישי הפילה, הרי הראי' השלישית לעשותה ז"ג א"צ הרגשה, וכמו שכ' למעלה, א"כ ליכא מיעוטא שלא בהרגשה לצרף, דגם בראי' שלא בהרגשה היא נעשה זבה גדולה, א"כ הוי שפיר הא דאפשר לפה"ק בל"ד ספק השקול והוי ספק זבה, ומיושבת שפיר קושית הריטב"א והמוהרש"א הנ"ל: ואף דקימ"ל מקור מקומו טמא כמש"כ הרמב"ם, וא"כ אף אם בלא הרגשה עכ"פ טמאה טומאת ערב וא"כ לטומאת ערב איכא חזקת איסור דמחזקינן מאיסור לאיסור ומטומאה לטומאה כמש"כ התוס' כתובות (ע"ה ב') בשם ר"ת, זה אינו דהא על יום ראשון עכ"פ ספק הוי שמא לא הוי דם וא"כ ליכא חזקת טומאה כלל דע"ז גופיה אנו דנין והוי ספק השקול, וא"כ ליכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא דהא החזקה גופא ספק הוי אם יש כאן חזקה וא"כ לא חשיבה חזקה כלל, ואדרבה איכא כאן חזקת טהרה דאשה בחזקת טהרה עומדת. משא"כ בקשתה ליכא חזקה לטהרה דאדרבה טמאה היא ואף דליכא חזקה לאחזוקי בזבה גדולה דלא אמרינן שהיא בחזקת שתראה כמש"כ התוס' גיטין (ב' ב'), אבל עכ"פ חזקה להיפך נמי ליכא ושפיר הוי ספק זיבה, והבן: ג) ועפ"ז יש לתרץ קושית תוס' לעיל (י"ח ב') ד"ה למעוטי ללישנא בתרא דרי"ו דפליגי בא"א לפה"ק בל"ד וא"כ למעוטי מאי, וליכא למימר למעוטי דאין שורפין עליו את התרומה משום דה"ק אין רוב פה"ק בל"ד וא"ש עליה את התרומה, הא קאמר התם לרי"ה מביאה קרבן ונאכל, ויעו"ש בתוס', ולפמש"כ י"ל דר"י בא למעט דר"י שאין שורפין עליו את התרומה, אף דרוב פה"ק הוא אינו אלא בדם, מ"מ כיון דאיכא ג"כ מיעוט שלא בהרגשה וא"כ מצטרפי תרי מיעוטא חדא דבלא הרגשה וחדא דבלא דם ואיתרע רובא כמש"כ הר"ן בפא"ט דתרי מיעוטי מצטרפי לפלגא וכ"כ התוס' ב"ב (צ"ג א'), וע"כ אינו לר"י אלא ספק טומאה וא"ש עליו את התרומה, משא"כ בהא דר' יהושע דמיירי בזבה שקשתה דשם ליתא למיעוטא דשלא בהרגשה דבלא הרגשה ג"כ נעשית ז"ג וכמו שנתבאר שפיר הוי רוב מעליא גמור ומביאה קרבן ונאכל, דזה דא"א לפה"ק בל"ד הוי רוב מעליא, ואף דבהא דר' יהודא עכ"פ לפ"מ דקימ"ל מקור מקומו טמא, א"כ אף בלא הרגשה מ"מ טמאה, א"כ אי אפשר לכאורה לומר דרי"ו בא למעט הא דר' יהודא, שאין שורפין עליו את התרומה משום צירוף מיעוטא דבלא הרגשה, כיון דעכ"פ אפי' בלא הרגשה טמאה משום מקור מקומו טמא, זה אינו דהא אנן אליבא דר"י קיימינן ור"י ס"ל לקמן (ע"א ע"א) דמקור מקומו טהור וא"כ ליכא כאן טומאה אם הי' שלא בהרגשה, וזה נכון מאד: אולם יש לעיין לפמש"כ דטעמא דרבנן דאף דאם אין עמה דם טהורה משום דסמוך מיעוטא דלא הרגשה לפלגא דבלא דם, הא התוס' כאן הקשו אמאי מטהרי רבנן הא הוי ס"ט ברשוה"י ותרצו משום דרבנן ס"ל דרוב חתיכות לא הוי מארבע מיני דמים, אולם בזה דאמרינן דאפשר לפה"ק בל"ד תשאר קושית התוס' הא הוי ס"ט ברשוה"י, ואף דהוי רובא דסמוך מיעוטא דבלא הרגשה לפלגא דבלא דם מ"מ הא רוב זה אינו אלא בגדר ס"ס משום דאמרינן אימר לא הוי דם ואת"ל הוי דילמא שלא בהרגשה וא"כ אינו אלא ס"ס וס"ס לא מהני ברשוה''י, כמבואר בפ"ו דטהרות, אולם בלא"ה קושית התוס' לק"מ לפ"מ שכ' התוס' (ב' א') דספק ראי' לא ילפינן מסוטה וא"כ י"ל גם בס"ס דאפשר בלא דם ואת"ל דהוי דם דילמא שלא בהרגשה דהוי ס"ס דראי' ומהני, ולק"מ: מיהו זה יש לעיין כיון דרבנן דר"י ס"ל לקמן דמ"מ טמא, א"כ ספק דבלא הרגשה לא מצטרף דעכ"פ חהי' טמאה טומאת ערב אם הוי דם משום דמ"מ טמא, אבל י"ל דרבנן דס"ל טהורה היינו מטומאת שבעה, אבל בודאי טמאה טומאת ערב מספק לפ"מ דקימ"ל מ"מ טמא: ד) ובאמת נראה לי דדין זה אם ראי' שלא בהרגשה אינו עולה או גם סותר תלוי ג"כ בסברת הרמב"ן מתחלה אם היא נעשה זבה בראיות האחרונות שהיו שלא בהרגשה, שאם נאמר דהרגשה אינה צריכה רק בתחילת ראיתה, אבל בראי' שניה או שלישית, כיון דמעינה פתוח א"צ עוד הרגשה, א"כ כיון שהיא נעשית ע"י הראיות האחרונות זבה גדולה א"כ הם דבר הגורם לטומאה ע"כ סותר, אבל אם נאמר שאינה נעשית כלל זבה ע"י ראיות שלא בהרגשה א"כ אינם דבר הגורם טומאה וע"כ אינו סותר וכמו דאמרינן בנדה (ל"ז א'), דבר הגורם טומאה סותר שא"ג אינו סותר, ודמיא למאי דאמרינן שם לר"א דס"ל דבאונס אין ראית זב מטמא אפי' ראי' שלישית ע"כ לא הוי דבר הגורם טומאה ולא הי' סותר אי לאו משום דס"ל לר"א דגם דבר שא"ג סותר יעו"ש, ולא די שאינו סותר אלא ג"כ עולה כיון שא"ג טומאה, ואף דמקור מקומו טמא וא"כ גורס טומאה מיהא, זה אינו, דע"כ לא חשוב גורם טומאה אלא בגורם טומאה מחמת ראי', אבל הא דמ"מ טמא אינו מטמא בתורת ראי' אלא בתורת מנע, א"כ דמיא למאי דאמרינן (בד' מ"א ומ"ב א') בפולטת דאם נוגע הוי אינו סותר, הרי אף שגורם טומאה מ"מ כיון שא"מ בתורת ראי' אלא בתורת מגע לא חשוב דבר הגורם טומאה וא"ס, וא"כ הכ"נ שלא בהרגשה כיון שאינו מטמא בתורת ראי' אלא בתורת מגע או במשא, לפמש"כ לעיל לרבא דס"ל או"מ ביהס"ת הוי, מ"מ אינו אלא בתורת מו"מ אבל לא בתורת ראי', ע"כ אינו סותר ועולה ג"כ, דדמי כמו שנגע בנבלה דא"ס את המנין ועולה למנינו: שו"ר בחו"ד סי' קצ"ו סע"ק ג' שכתב ג"כ דדם שלא בהרגשה סותר משום דדם שלא בהרגשה טמא לטהרות דמ"מ טמא, ולענ"ד אין זה כלום כיון דלא מחמת ראי' הוא מטמא אלא מחמת מגע אין זה סותר, ויעוי' שם שכתב עוד ראי' כיון (דבד' מ"ב א') אמרינן כיון דמטמא בפנים כבחוץ רואה הוי, והכ"נ מטמא בפנים כבחוץ ע"כ הוי רואה, ובמחכ"ת לא דק בזה, דדווקא בש"ז כיון דאמרינן דמטמא בפנים כבחוץ אף דש"ז לא מטמא מחמת מגע בפנים משום דהוי טומאת ביהס"ת, וע"כ הא דמטמאה פולטת הוא מתורת ראי', אבל בדם שלא בהרגשה דמטמאה בפנים אינו מחמת ראי' רק מחמת משא, אם נאמר דמ"מ טמא מטמא ג"כ במשא, כמו שכ' התוס' וכן הר"ן בחי' וכמו שהבאתי לעיל, וכ"ז באמת דווקא לרבא דס"ל או"מ ביהס"ת הוי ע"כ מטמא בפנים משום דבמשא מטמא, ולאביי באמת גם בפנים אינו מטמא כיון דהוי טומאה בלועה, וא"כ עכ"פ מה שמטמא אינו מתורת ראי' אלא מתורת מו"מ, א"כ אין זו ראי' לסתור והוי רק כנשא או נגע את הנבלה דא"ס מנינו: ה) ובחפשי כה וכה מצאתי שוב באבני מלואים בתשו' סי' כ"ג שהביא דברי חו"ד אלו והשיג עליו בזה, מיהו גם דבריו ז"ל שם נאמרו שלא בדיוק שכ' דדווקא ש"ז