מרחשת חלק א קכו

מבערב היתה יכולה לשמש, והא לדעת רש"י הימים הראויין לימי נדה אין עולין למ"ד ימי לידה אין עולין לסז"נ, וע"ז כ' מעכ"ת ידידי לתרץ משום דהוי ס"ס דילמא עומדת בימי טוהר ואף אם הרחיקה לידתה דילמא ביום הכ"ח התחילו ימי הנדות ואז מיהא השבוע השמיני כולו מימי הזיבה, עכ"ד. ואני עד כמה שיגעתי לא יכלתי בשו"א להלום את דבריו ולכוון את חשבונו הלא אם מיום הכ"ח התחילו ימי הנדות א"כ מיום ל"ה שהוא תחלת השבוע הששי החלו ימי זיבה והוא כולו טמא א"כ מימי זיבה לא נשארו רק ד' ימים ושבוע השביעית הטהור היו מד' ימי זיבה ומג' ימי נדה שאין עולין לדעת רש"י לסז"נ דכללא דמילתא שכל שרואה ביום ט"ו לראייתה ומביאה לפנינו שבוע טמא ושבוע טהור א"א שיהא לה ז' ימים מימי זיבה לסז"נ. וא"כ אין כאן רק ספק אחד: דילמא בימי טוהר עומדת וסד"א לחומרא, וכמדומה שכת"ר חשב וטעה בשמעתא דטועה: ב) ומש"כ כת"ר מתחלה לתרץ קושית התוס' כיון שראתה מבערב אמאי מטבלינן אותה לב"ש משום טבילה בזמנה מצוה, משום דברייתא מיירי בשוטה דמטמאה מעל"ע אפי' לשמאי משום שאינה מרגשת וע"כ יש להצריכה טבילה גם אם ראתה קודם לזה בערב, דשמא כלו לה עתה ימי טוהר והדם שראתה בערב הוא מיום הקודם שהוא מימי טוהר ונשתהה בביה"ח עד הערב ואינה טמאה כלל שדם טהור הוא וע"כ טובלת בערב משום דאכתי טהורה היא וטבילתה בזמנה מצוה, לענ"ד מלבד שדוחק גדול הוא להעמיד הברייתא באשה שוטה דאטו בשופטני עסקינן וכל הני טועות קרינן ולא שוטות כדאיתא לקמן (נ"ד א'), ועוד וכי איכפל כולהו תנאי ב"ש וב"ה להרבות טבילות לאשה שוטה, שאם שוטה היא אין עליה חיוב טבילה בזמנה מצוה, ששוטה פטורה מכל המצוות, והפקחות אינן מתקנות וטובלות אותן רק כדי שלא יטמאו הטהרות ותהיינה מותרות לתרומה ולבעליהן אבל מטבילה בזמנה פטורות כמו שפטורות מכל המצוות, הנה מלבד כ"ז לא נוכל לאמר שהדם שראתה מבערב הוא מיום אתמול שנשתהה בביה"ח ולחוש לדם טוהר שאם עומדת בגמר ימי טוהר הרי היא מינקת, כדקימ"ל כרי"ו שאפי' מת בנה או גמלתהו היא מינקת ודמיה מסולקין ודי' שעתה ולא חיישינן שמא מאתמול בא הדם אפי' לחומרא כש"כ להצריכה משום זה טבילה בזמנה ויעוי' תוס' (ל"ו א') ד"ה ושוין: כן מש"כ בסוף קונטרסו דמיירי שהניחה מוך ביה"ש ומצאה דם על המוך והוי ספק דילמא הדם שמצאה הוא מבעוד יום וא"כ מיושבת קושיתי על רש"י דהא ספק הוא אם עומדת בימי נדה דילמא סתרה את הנקיים שלה ובספק לא גזרו משום דהוי ס"ס, דילמא דם טוהר הוא, לא בנתי לרעו שאם יש חשש שמא סתרה הז"נ שלה א"כ איך מותרת לשמש אור שלשים וחמש הא תחלת השבוע החמישי הטהור מתחיל מיום כ"ט וא"כ אכתי לא שלמו סז"נ עד יום ל"ו, ואף אם נתיר לשמש באור ליום ל"ה משום ס"ס דילמא עומדת בימי נדה, א"כ שלמו ימי נדה מיום כ"ח ביום ל"ד וספק דילמא דם טוהר הוא, אכתי מה יועיל זה לליל השבוע השמיני, באיזה אופן תשלים לספור ז' נקיים בימי זיבה גם אם נאמר שסתרה הז"נ שלה, יעיין ידידי בדבר והאריכות אך למותר: ג) ועתה אשיב ידי על מה שעמד כת"ר לר"פ דס"ל לקמן (נ"ד ב') דמהני ס"ס אמאי בשמעתא דטועה ל"מ ס"ס, הנה במכתבי הקודם כ' לכת"ר שיש לי דברים בביאור מחלוקת ר"פ ור"ה בדר"י דלר"פ מהני ס"ס ולר"ה בדר"י לא מהני וחשכתי את הדברים לעת אחרת, וכעת כי עמד ע"ז גם כת"ר ידידי אבא בזה לבאר מחלוקתם, והוא דלכאורה קשה לר"פ דס"ל דמשו"ה עולין מימי לידתה השבוע השני משום דאיכא לספוקי ביולדת זכר והוי ס"ס, דהא לשיטת רוב הפוסקים ל"מ ס"ס במקום חזקת איסור וכאן הא הוי חזקת איסור דהא ראתה שנים וא"כ עכ"פ הוי זבה קטנה ואנן מספקא לן דילמא הוי זבה גדולה ועדיין לא שלמו ז"נ שלה וא"כ ל"מ ס"ם במקום ח"א, ואף שכ' התוס' בגיטין (ב' ב') ד"ה עד אחד דאינה בחזקת שתראה כל ימיה וא"כ הכ"נ אינה בחזקת שתראה יום שלישי דליהוי זבה גדולה זה אינו, דמה שכ' התוס' דמשו"ה לא הוי ע"א במקום ח"א משום דלא הוי בחזקת שתראה, כוונתם היא משום שגדר חזקה הוא להכריע שלא נעשה כל מעשה מחודש אבל להיפך שתהא חזקה מחייבת שנעשה מעשה מחודש כה"ג ל"א חזקה, וע"כ שפיר כתבו התוס' דהא שסופרת לעצמה ונאמנת אף שיש לה חזקת איסור היינו משום דלא אמרינן שע"י שהיא בחז"א נעשה בה מעשה המחודש שחזרה וראתה, דאדרבה דתורת חזקה היא שלא נעשה כל מעשה מחודש, אבל כאן בברייתא (ד' נ"ד) שהפילה ואין אנו יודעין מה הפילה בשלישי וא"כ איזה מעשה נעשה בה מיהא, וע"כ יש להסתפק שמא נעשה בה מעשה ראיית הדם, וא"כ ממילא הוי החזקת איסור שלה חזקה להחזיקה באיסורה שלא תצא מתורת ז"ג עד שנדע בודאי שספרה ז"נ הראויים לספירה, ואף דהוי ס"ס ל"מ, משום דהוי במקום חז"א ומחזקינן מאיסור ז"ק לאיסור ז"ג אפי' לדעת הפוסקים שא"מ מאל"א דשם איסור זבה חד הוא: ד) אולם כד נעיין בזה נמצא דיש בזה שלש ספיקות והיינו: ספק דילמא לא ראתה דם בשלישי כלל וא"כ אינה יולדת בזוב כלל, ואז אפי' ילדה נקבה ג"כ היא טהורה אחר י"ד ימים ללידתה, ואת"ל שראתה והוי זבה מ"מ ספק הוא שמא רוח הפילה ואינה יולדת ועלו לה לז"נ הז' ימים אחר שהפילה, ואת"ל שהיא יולדת וגם זבה אכתי ספק דילמא זכר הוי א"כ עלו לה הז' השניים לסז"נ ואכתי טהורה היא אחר י"ד ימים, וא"כ לענין לטהרה אחר שני שבועות יש בזה ג' ספיקות: שמא אינה זבה כלל, ושמא לא ילדה, וספק דילמא יולדת זכר הוי, וא"כ א"ש הא דס"ל לר"פ דעולין לה ימי לידתה משום ס"ס לפמש"כ הש"ך בסי' ק"י דין כ"ח דג' ספיקות מהני גם במקום חז"א, יעו"ש: ונראה שזה שכ' הש"ך דג' ספיקות מהני ג"כ במקום חז"א הוא דווקא לדעת הרמב"ם דס"ל שהספיקות מדרבנן וא"כ הא דס"ס מהני בכ"מ הוא משום שהספק הראשון עושה אותו איסור מדרבנן והשני הו"ל ספק דרבנן ולקולא, וע"כ במקום חז"א אף אם הספק הראשון עושה אותו כודאי איסור משום דהוי במקום חזקה מ"מ הספק השני משוה ליה ספק והוי מדרבנן והג' הו"ל סד"ר ולקולא, אבל לדעת הפוסקים דסד"א מה"ת לחומרא, א"כ הא דס"ס מהני הוא מטעם רובא, וא"כ במקום חזקה דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא ל"מ גם ג' ספיקות דמ"מ מיעוטא יש כאן ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה: ולפ"ז נאמר שבזה נחלקו ר"פ ור"ה בדר"י דר"פ ס"ל דג' ספיקות מהני אפי' במקום חזקה וכמו שנת' הטעם משום דסד"א מה"ת לקולא, אבל ר"ה בדר"י ס"ל דס"ס מטעם רובא ובמקום חזקה ל"מ גם ג' ספיקות וכאמור: ה) מעתה נשובה לשמעתא דטועה דלכאורה גם שם יש ג' ספיקות אלו, היינו ספק שמא אינה זבה כלל, ואפי' את"ל דהוי זבה ספק דילמא איננה יולדת עוד שכבר הרחיקה לידתה וכשבאה לפנינו היתה כבר אחר שבועים דנקבה, וספק שלישי שמא יולדת זכר הוי, וא"כ גם שם יש להתירה לשמש בשבוע השלישי הטהור חדא דילמא אינה זבה כלל ואז אפי' היא יולדת ויולדת נקבה אכתי השבוע השלישי היא טהורה, ואפי' אם היא זבה שמא הרחיקה