מרחשת חלק א קכה

ואם לא שרואה מבערב היתה משמשת ליל תחלת שבוע שמיני", ולפמש"כ לכאורה לא תוכל לשמש בליל תחלת שבוע שמיני משום שכבר הוחזקה פעם אחת בווסת ושוב לא תשמש אף אם לא תראה מבערב משום עונה הסמוכה לווסתה כמבואר לקמן (ס"ד א') ובשו"ע יו"ד סקפ"ד, נראה דכוונת רש"י ז"ל במה שכתב אם לא שרואה מבערב היתה מותרת לשמש, היינו אם לא שראתה מבערב בלילי השבועין הטמאין שעברו ולא היתה רואה אלא ביום דאז לא היתה ווסתה רק היום ולא הלילה, אבל עתה שראתה בלילות השבועין הטמאין שעברו בע"כ היא אסורה כעת משום עונה הסמוכה לווסתה: וכן מש"כ רש"י לקמן ד"ה ומשני בשראתה מבערב וכן היא נהוגה לראות בכל שבוע טמא מבערב'' צ"ל שאין כוונתו מבערב דווקא, אלא כלומר: לראות בלילה, שאם לא כן היתה עוקרת לווסת כמבואר לקמן ס"ד דווסת שאינו קבוע עוקרת בפעם אחת: ט) ומתוך יישוב דברי רש"י ז"ל שכתבנו תתבאר לנו ראי' ברורה שלא כדעת ה''כנסת יחזקאל" שהביאו האחרונים בסי' הנ"ל שכתב שמותר לשמש בעונה הסמוכה לווסתה בליל טבילה, ולפמש"כ הא ליל תחלת השבועין הטמאין מתחלת השבוע השמיני הוי ליל טבילה בעונה הסמוכה לווסתה, וכתבנו שבאלה השבועות א"צ דווקא להעמיד כשראתה מבערב משום דבלא"ה אסורה לשמש, א"כ מוכת מזה שאסורה לשמש גם בליל טבילה אם הוי סמוכה לווסתה. ואפשר שהתוס' שנדחקו בזה והקשו על רש"י ז"ל, היינו משום דס"ל כדעת *הפנ"י דבליל טבילה מותרת לשמש גם אם הוי סמוכה לווסתה וע"כ צריך להעמיד שגם בכל לילות יתר השבועין הטמאין ע"כ ראתה מבערב דאלא"ה היתה מותרת לשמש אף אם קבעה לה ווסת משום דהוי ליל טבילה, וע"כ הוצרכו לתרץ דלאו דווקא מבערב, והיא טובלת בכל לילות אלו אף בשל השבועין הטמאין הראשונים משום טבולת יום ארוך ולא תסר לדידהו מספר הצ"ה טבילות ע"כ הקשו על רש"י כנ"ל, משא"כ רש"י ז"ל ס"ל שאסורה לשמש בעונה הסלו"ו גם בליל טבילה וממילא תירוץ הגמ' בשראתה מבערב הוא דווקא בתחלת הלילה וממילא חסרו לב"ש מספר הצ"ה טבילות וצ"ל כמש"כ לעיל בארוכה, באופן שנמצינו למדים מדברינו שדבר זה שנחלקו גדולי האחרונים אם מותרת לשמש בליל טבילה הסמוך לווסתה נפתח בגדולי גדולים רש"י ז"ל ורבותינו בעלי התוס' ז"ל: ולדינא, כיון דלפמש"כ מצאנו בזה פלוגתא בין גדולי הראשונים ז"ל הי' אפשר להקל דאיסור סמוכה לווסתה הוי מדרבנן. וא"כ בפלוגתא דרבוותא הוי סד"ר ולהקל, מיהו יש לומר שאף אם נאמר שדעת התוס' היא שמותרת לשמש בלילות אלו אף שהם סמוכים לווסתה משום דהוי ליל טבילה, מ"מ אפשר שאין זה אלא בווסת שאינו קבוע ג' פעמים, כלילות אלו של השבועין הטמאין שעדיין לא קבעה ווסת קבוע, וגם האשה אינה קובעת לה ווסת בימי זיבתה לווסת קבוע אלא דחוששת לווסת זה כמבואר לקמן ס"ד, שווסת שאינו קבוע וודאי לא הוי אסור אלא מדרבנן, אפי' למ"ד ווסתות דאורייתא, או שסמוך לווסתה הוי מדאורייתא לפמש"כ הנוב"י והת"ס בשם הרא"ה, וע"כ בליל טבילה, דהוי במקום מצוה, לא גזרו, וכמו ביוצא לדרך וכמש"כ האחרונים. אבל בווסת קבוע אין ראי' מדהת"ו שכתבנו להקל בליל טבילה, שזה הוי מדאורייתא למ"ד ווסתות דאורייתא או סמוך לווסתה הוי דאורייתא, או אפי' מדרבנן מ"מ בזה החמירו יותר שחזקה אורח בזמנו בא וחשו לעונה הסמוכה לו ע"כ מחידושי: י) וכעת בשומי עיני בסוגיא זו מצאתי דאתיא לידי קושיא גדולה בדברי רש"י ז"ל אלו שכתב, שמותרת לשמש בליל תחלת השבוע השמיני והא לדעת רש"י ז"ל גם *הכנ"י ימים הראויין לימי נדה אין עולין לספירת זיבתה למ"ד שאין ימי לידה או נדה עולין לספירת זיבה, וא"כ איך היא מותרת לשמש בליל תחלת השבוע השמיני דהא ברייתא זו ס"ל דאין ימי לידה עולין לספירת זיבה, וכמבואר בדברי רש"י כאן ד"ה בזוב, וא"כ כאן לא נשלמו ספירת ז"נ בימי זיבה, הא כיצד: שבוע רביעי שראתה הוי תחלת נדה ושבוע החמישי הטהור הוי ז' מי"א ימי זיבה ושבוע הששי הטמא הוי ד' מימי זיבה וג' מימי נדה ושוב שבוע השביעי הטהור הוי ד' מימי נדה וג' מימי זיבה, וכיון שאין הד' מימי נדה עולין לספירת זיבתה א"כ איננה ראוי' עדיין לשמש בליל תחלת השבוע השמיני דאכתי לא שלמו ספירת ז' נקיים שחסרו עדיין ד' ימים, דד' ימי נדה לא עלו לה בחשבון הז' ימים משום דהוי ימים הראויים לנדה. וצע"ג לכאורה: ואולי נאמר דדעת רש"י ז"ל כיון שלקמן נפשטה הבעיא מברייתא דימי נדה עולין לספירת זיבה שהוא לדעת רש"י ז''ל ימים הראויין לימי נדה והדר מיבעי לן התם אם ימי לידה עולין לספירת זיבתה, משמע משם שאף שנפשטה הבעיא דימי נדה עולין מ"מ אפשר שימי לידה לא יעלו לס"ז משמע שיש לחלק, א"כ אפשר אף שברייתא דכאן ס"ל דימי לידה א"ע לס"ז מ"מ בימים הראויין לימי נדה ס"ל ג"כ דעולין וכפשיטת הברייתא דהתם. ועדיין צ"ע רב: ובשולי המכתב אציג בזה מה שאמרתי כעת בעסקי במס' יבמות (ד' ק' ב') פרפרת נאה בדברי רש"י ז"ל שם ד"ה אלא לאו בזנות ששניהם באו עליה בזנות'' שתמוה הוא לאיזה צורך כתב שגם השני בא עליה בזנות כיון שא"צ אלא שהראשון בא עליה בזנות כדי שלא יהא הבן חלל, וכבר עמד עליה מוהרש"א ולא מצא מענה לזה, ואמרתי דלכאורה מוכרת הוא רש"י ז"ל לפרש כן לפ"מ דאמרינן לעיל דזרעו מיותס אחריו דרבנן, וכי גזור בזנות, בנשואין לא גזור, ואם הי' השני ע"י נשואין שוב לא הוי ודאי ע"י זנות, וא"כ הוי ספק דרבנן ולקולא וע"כ מוכרח לפרש שגם השני הי' ע"י זנות: מיהו על הש"ס גופיה קשה מנ"ל להעמיד בששניהם באו בזנות ולהקשות, נאמר באמת שהשני בא ע"י נשואין ולק"מ, וכמו שכ'. ואמרתי ע"פ מה דקימ"ל לעיל (ל"ה א') דאנוסה ומפותה א"צ להמתין ג' חדשים, ואף למ"ד שצריכה להמתין אינו אלא משום גזירה אטו נשואה כמבואר שם והטעם מפורש שם משום שאשה זונה מתהפכת, יעו"ש, וא"כ אם הי' השני בא עליה ע"י נשואין לא הוי ספק כלל שמא בן תשעה לראשון כיון דאמרינן דאשה זונה מתהפכת ואינה מתעברת כלל, א"כ ודאי של אחרון הוא, דמה"ט אנו מתירין אותה להנשא בתוך ג' חדשים משום שאף שתתעבר לא יסתפק לנו כלל ובודאי הוי של אחרון, שאל"כ עדיין יש לנו לחוש להבחנה, וכיון שכן א"א לנו להעמיד בשנשא האחרון שא"כ הוי ודאי של אחרון, וע"כ שכל הש"ס ורש"י ז"ל לפרש ששניהם באו עליה בזנות וא"כ. אף שאשה זונה מתהפכת ואינה מתעברת, מ"מ ע"כ צריך לומר שכאן קרה מקרה שלא התהפכה ונתעברה, וא"כ הוי ספק השקול ולא ידעינן אצל מי וממי נתעברה כיון ששניהם באו בזנות וע"כ הוי ספק ב"ט לראשון או ב"ש לאחרון, ולדעתי זה ברור בכוונת רש"י ז"ל, ויעוי' אה"ע סי' ג' בב"ש ס"ק ט"ז מש"כ בזה: סימן לד מתוך מכתב שלישי אל הרב הנ"ל. א) ועתה הנה אבא בתשובה על דבריו: הנה כת"ר בתחלת דבריו כתב לתרץ קושיתי על רש"י ז"ל נדה (כ"ח ב') שכ' דאי לאו שראתה תחלת השבוע השמיני