מרחשת חלק א קכד

כלל כי הוא פשוט וברור, וכן היא שיטת רש"י ז"ל ומכש"כ הוא לפי דבריו שבזה לא נסתפקו מעולם וכמש"כ: ד) עתה אשוב למה שתפס כת"ר עלי במש"כ לתרץ דברי דמשו"ה לא הוי זבה גדולה בראית ימים מפוזרין משום דזה הוי נקיטת החבל בשני ראשין, וע"ז תמה כת"ר שאם אמרו בטומאת מעל"ע להחמיר יאמרו להקל, אני אומר דאדרבה שאם נלך אחר דין תורה אז אין לנו כלל לומר שנטמאה וראתה מאתמול, ואם כן לא הוי זבה, וא"כ מה שאנו חוששין לומר לעשותה זבה הוא מכח דרבנן חששו לזה ורבנן עשו זה לספק א"כ גם בראיות הראשונות נאמר כן ונעשה לספק, וא"כ הוי ס"ס גמור, ומש"כ כת"ר דמצינו שהחמירו בס"ס כמו בברייתא (דד' כ"ט) ובהרבה מקומות, ע"ז אשיב אף שמצינו שחשו חז"ל בהרבה מקומות גם לס"ס הרבה מ"מ בטומאת מעל"ע כיון דמדין תורה אין לנו לתלות כלל הטומאה למפרע אלא דרבנן חשו לזה, לא חשו אלא לספק אחד אבל לא בהצטרף עמו ספק אחר, והלא מפורש אמרו כן בירושלמי פ"א דנדה דטומטום דיה שעתה משום שאין ספק לספק הרי מבואר דביש עוד ספק להקל לא אמרו טומאת מעל"ע, וכמו כן לעשותה זבה גדולה דהוי ס"ס לא אמרו טומאת מעל"ע, וז"ב לדעתי, וכבר הבאתי את הירושלמי במכתבי הקודם, וא"י מדוע לא ניחא ליה לכת"ר בזה: ה) והואיל ואנו עסוקין באותו ענין אכתוב לידידי כת"ר חידוש אחד מחי' למס' נדה (ד' ל' א') בתוס' ד"ה עשרים ותמניא שהקשו על רש"י שכתב דטבילתא יתירתא לא חשיב משום דהוי חדא בשבוע, שאין זה נראה, דהא ב"ש חשבי לה. ואמרתי לתרץ דברי רש"י ע"פ מה שיש עוד להקשות בסוגיא זו אשר עמדו עליה המפרשים ואסדרם הנה אחת אחת: א) קושית מוהרש"ל בשם גליון תוס' אמאי לא קאמר דב"ש חשבי טבילה דיומא קמא שבאה לפנינו או טבילה דסוף שבוע קמא ולמה לן לשנויי דטבילה חדא בשבוע לא חשיב או בזבה קטנה לא קמיירי ולדחוק ולהעמיד כגון שבאה ביה"ש. ב) בתוס' ד"ה ואיכא טבילת זבה עדיפא הוי מצי למיפרך דכל שבועים טהורים נטבל בלילותא משום נדה דהשתא לא פריך אלא בשבוע, ומהרש"א שם כתב הא שבאמת לא תירץ משום דחדא בשבוע לא חשיב היינו כדי לתרץ ג"כ הא דלא חשיב שכל שבועים טהורים נטבל משום נדה וע"כ מתרץ דלפני תשמיש קחשיב לאחר תשמיש לא קחשיב, ואולם בערוך לנר דחה תירוצו דאכתי לא העלה ארוכה אמאי לא משני אמאי דמקשה ולב"ש דחשיב טבילה שלאחר תשמיש נחשוב נמי טבילת זבה ולישני דטבילה חדא בשבוע לא קחשיב דהא לב"ש לא קשה עוד משום שבועים טהורין, דלב"ש באמת בלא"ה טובלת בכל יום משום טבולת יום ארוך, והקושיא היא מטבילת זבה וזה הוי חדא בשבוע. ועל כולם ג) קושית תוס' (כ"ט ב') ד"ה כשראתה מבערב כיון דראתה מבערב אמאי טובלת בלילות משום טבולת יום ארוך, ותירוצם שם דוחק גדול להעמיד כשיש פנאי לטבול ואין פנאי לשמש, יעו"ש כי הדוחק מבואר: ו) וביישוב כל הקושיות הללו נראה דבאמת מה שהקשו התוס' לרש"י איך חשיב טבילתא יתירתא דביה"ש חדא בשבוע הא ב"ש חשבי לה. לכאורה לא קשיא כלל דהא מצינו דב"ש חושבים טבילות שלאחר תשמיש וב"ה לא חשבי לה וכיון שכן אפשר לומר ג"כ אף שב"ש חשבי לה ב"ה לא חשבי לה. מיהו באמת קושיתם נכונה דלב"ש ג"כ ע"כ צ"ל דלא חשבי חדא בשבוע שאל"כ תשאר קושית הגמ' לקמן דלחשוב טבילה דסוף שבוע קמא שקשה ג"כ לב"ש, וע"כ צריך לתרץ דחדא בשבוע לא קמיירי, וא"כ מוכח דגם ב"ש לא חשבי חדא בשבוע ואעפ"כ חושבים טבילתא דביה"ש, וע"כ צ"ל דטבילתא יתירתא לא הוי חדא בשבוע וע"כ שפיר הקשו התוס' דלחשוב נמי לב"ה אותה טבילה וא"כ הוי כ"ט וטבילות ז' דשבוע חמישי והוי ל"ו טבילות לב"ה, וקמה קושית התוס' וגם נצבה: ז) אבל לענ"ד נראה לתרץ והוא ע"פ קושית התוס' לעיל כשראתה מבערב א"כ איך טובלת כיון שראתה ותירוצם דחוק כמש"כ, ולזה נראה דבאמת ב"ש לא חשבי טבילה זו דראתה מבערב כיון שתיכף שנעשה ערב ראתה לא היתה שהות לטבול, מיהו עד כאן לא הוצרכנו להעמיד כגון שראתה מבערב רק ליל השנים ועשרים שהוא תחלת שבוע רביעי ראשון לשבועים הטמאים וכן ליל תחלת השבוע הששי שבוע השני לטמאים, אבל ליל השבוע השמיני וכן כל לילות הראשונים מהשבועים הטמאים אין צורך דווקא שתראה מתחלת הערב, שבזה אפשר שתראה ג"כ באמצע או בסוף הלילה, ואעפ"כ לא תקשה קושית הגמ' לאורתא תשמש משום דכיון שראתה שבוע אחד טמא ושבוע אחד טהור ואח"כ ראתה ג"כ שבוע אחד טמא ושבוע אחד טהור, וא"כ בתחלת שבוע שלישי הר"ז חוששת לוסתה, כדלקמן (ס"ד א') אף שאין האשה קובעת לה ווסת עד שתראה שלש פעמים מ"מ לחוש חוששת אפי' בפעם ראשונה, וא"כ הכא בתחלת השבוע השמיני שהיא התחלת השבוע השלישי הטמא הרי קבעה פעם אחת ווסת לשבועות, וזה הוי ווסת ההפלגות וא"כ חוששת לווסתה ותחלת השבוע השלישי אסורה לשמש גם קודם שתראה משום עונה הסמוכה לווסתה כל הלילה, וא"כ השבוע השלישי אין לנו צורך להעמיד כשראתה תיכף מבערב שאף אם תראה בסוף הלילה ג"כ אסורה משום סמוך לווסתה, ולפ"ז בטבילות אלו אין מקום לקושית התוס' כיון שראתה איך טובלת משום טבולת יום ארוך משום דבאמת בשבועות אלו לא ראתה תיכף מבערב ושפיר טובלת משום טבולת יום ארוך ואוכלת בתרומה כל הלילה כ"ז שלא ראתה. וכיון שכן אין לנו אלא שני לילות הראשונים מהשבועים הטמאין, שבהם ע"כ צריך להעמיד בשראתה מבערב משום שעדיין לא הוחזקה אף פעם אחת בווסת ותהא רשאית לשמש לאורתא, וע"כ צריך להעמיד בשרואה מבערב וממילא ליכא כאן טבילה וכקושית התוס', וא"כ חסרו לנו שתי טבילות לב"ש, וע"כ צריך לומר משום זה דב"ש באמת חשבי שתי טבילות, דיומא קמא משום שומרת יום כנגד יום וכקושית הגמ' וכן הטבילה השניה דסוף שבוע קמא וכקושית הגמ', וחשבי ג"כ חדא בשבוע, וכן טבילת זבה קטנה, ונשלמו לב"ש הב' טבילות שחסרו מחמת ב' הראיות שמבערב: ח) מעתה דברי רש"י ז"ל נכונים שכתב דב"ה לא חשבי טבילתא יתירתא משום דחדא בשבוע לא חשיב ולא תקשה קושית התוס' דהא ב"ש חשבי לה, משום דבאמת ב"ש ע"כ חשבי לה גם חדא בשבוע שאל"כ יחסר לדידהו חדא טבילה משא"כ לב"ה באמת לא חשבי חדא בשבוע, וקושית הגמ' שם דלחשוב יומא וכן סוף שבוע קמא הוא לב"ה. אבל לב"ש לק"מ דבאמת חשבי להו משום דעמם נשלם מנין הצ"ה טבילות וכמש"נ, וא"כ שפיר כתב רש"י ז"ל דב"ה לא חשבי טבילה יתירתא משום דהוי חדא בשבוע וב"ה לא חשבי חדא בשבוע וכתירוץ הגמ', משא"כ ב"ש חשבי טבילה יתירתא משום שהם חושבים ג"כ טבילה דחדא בשבוע: וממילא מתורצת ג"כ קושית הערל"נ אמאי לא משני ב"ש דמשו"ה לא חשיב טבילת זבה משום דהוי חדא בשבוע, ולפמש"כ א"ש דב"ש ע"כ חשבי חדא בשבוע שאל"כ לא משכחת להו צ"ה טבילות, וכיון שכן אין מקום עוד לקושית מוהרש"ל אמאי לא משני דב"ש חשבי טבילה דיומא קמא או דסוף שבוע קמא, ולפמש"כ הא באמת ב"ש חשבי לה ואעפ"כ לא הוי אלא צ"ד משום שחסרו מכאן שתי טבילות דשני לילות שראתה בהם מבערב, וכקושית התוס' וא"ש הכל בס"ד: ומש"כ רש"י ז"ל כ"ט ב' ד"ה ומשינן באמצע הדבור