מרחשת חלק א קכג

לימי נדה לא נסתפקו בגמ' כלל רק לימי נדה שנטמאה ולזבה קטנה, וזה פשטו בגמ' שעולה שפיר והיינו לזבה קטנה, אבל לזבה גדולה לא משכחת לה כלל, ומחלוקת אביי ורבא לעיל (ל"ז ב') הוא לימי לידה אם עולין לספירת זבה גדולה אבל לזבה קטנה ודאי עולין כמו שכ' הרמב"ן, ויעוי' תוס' שם ד"ה מה שגם הם הרגישו כן, יעו"ש: סימן לג מתוך מכתב שני אל הרב הנ"ל. א) מעכ"ת ידידי דחה את הוכחתי דע"כ מוכרח לומר שמה שצריכה שימור כל היום הוא מדרבנן מדר"ל דס"ל דעשירי א"צ שימור א"כ אמאי אסורה כל יום י"א ואמאי לא סגי בשימור במקצת, וע"ז ענה כת"ר דר"ל ודאי ס"ל דגרגרן דתנן אסור ולא שני ליה בין י"א לי"ב, וקושיתו אינו אלא לר"א דס"ל דגרגרן דתנן מותר, והביא כן בשם הרמב"ן שכתב דר"ל ס"ל ודאי דגרגרן דתנן אסור, אבל לדעתי המעיין בדברי התוס' (נ"ד א') ד"ה תשמש יראה מבואר דאפי' למאי דס"ד דיום י"ב יהי' מותר מ"מ הוי ס"ל דבימי זיבה אפי' ר"ל מודה דאסורה מדרבנן, וגם רב אשי דס"ל דגרגרן מותר ודאי לא פליג על ר"ל בזה, וא"כ ע"כ צ"ל דאפי' אי ס"ל דגרגרן מותר, במקום שצריך שימור שם באמת אסור כל היום, וע"כ משום גזירה אטו תוך י"א, וכמש"כ: ב) מש"כ ידידי מעכ"ת על מש"כ דיום י"ב שרואה בו חשוב כיום שכולו רואה ואינו עולה, וע"ז השיב כת"ר דיבאו ב"ש בעצמם ויכריעו דאם כסברתו אמאי עולה לב"ש שמירתה אם ראתה אח"כ ופטרי מקרבן הא ראתה דם נדה בעת שמירתה ויום שרואה לכו"ע אינו עולה", ואני תמה הלא כת"ר בעצמו כתב דב"ש פטרי מקרבן ע"כ ס"ל כר' יוסי דאמרינן מקצת היום עולה לכאן ומקצת היום עולה לכאן וחולקין את היום לשנים, וע"כ צ"ל כן למ"ד דיום נדה שאינה רואה בו אינו עולה וא"כ אם ראתה אח"כ איך עולה לב"ש שימור יום י"א הא הוי עכ"פ יום נדה ואינו עולה וע"כ צ"ל דב"ש ס"ל, לדברי כת"ר, דאמרינן מקצת היום ככולו לכאן ולכאן, וא"כ אף אם נאמר שחשוב יום רואה, מ"מ לב"ש מתחלק היום לכאן ולכאן, ואותו חלק היום שלא ראתה עולה לשימור, וכמו שהוא לרי"ו דלא משכחת אצלו זבה גדולה אם לא בראתה בשני ביה"ש. אבל לדידן דקימ"ל שאין היום מתחלק לכאן ולכאן ממילא הוא חשוב כיום שרואה ולא כיום שאינה רואה. ובלא דברי כת"ר לא הי' קשה איך עולה לב"ש היום י"ב לשימור אם ראתה אח"כ הא יום שרואה בו אפי' בימי נדה לדעת הרמב"ם ז"ל אינו עולה, והיינו כיון דיום י"ב הוי תחלת נדה והיא כבר עשתה שימור וגמרה את ספירתה אין ראית יום נדה סותרת למפרע את המספר שכבר גמרה, ודווקא בז' נקיים אף אם ראתה ביום האחרון אף שכבר גמרה לספירתה מ"מ סותר את המנין למפרע משום דהוי כימי זיבה, משא"כ ביום י"ב שהראיה היא ביום נדה אינו סותר את הספירה שכבר גמרה, אבל לדעת כת"ר שגם ראית יום תחלת נדה סותרת את הספירה למפרע למ"ד ימי נדה שאינה רואה בהן עולין לס''ז, א"כ גם למ"ד עולין ג"כ א"צ לעלות משום דהוי יום הרואה, ויש להמתיק עוד יותר מה שלב"ש אין יום תחלת נדה שראתה בו סותר את השימור דיום י"א לפמש"כ הרא"ש פ' בנות כותים סי"א דפולטת ש"ז אף שסותרת יום א' מ"מ אינה סותרת יום אחרון דדווקא דם בזבה וזיבה בזב שסותרין את כל המנין סותרין עד ערב יום ז', אבל פולטת ש"ז שאינה סותרת אלא יום א' אם פלטה אחר שספרה מקצת היום שוב אינה סותרת, דעיקר סתירת ש"ז הוא משום דלא מיקרו נקיים וכיון שספרה מקצת יום וטהרה לבעלה כבר שלמו הנקיים ושוב אין ש''ז סותרת עכ"ל הרא"ש, וכיון דלדעת הרמב"ם ז"ל ימי נדה אפי' שרואה בהם אינם סותרים אלא יומם, וכן לדידן נמי בזבה קטנה דמשכחת לה ימי נדה ממש. וזה אין להקשות לפירוש התוס' מאי מקשה ארביסר הוי ואמאי לא הוי יום תחלת נדה מהשמונה השלישיים הטמאים שימור ליום עשירי, שצריך שימור כמו לב"ש הוי יום תחלת נדה שימור ליום י"א אף שראתה אח"כ וממילא תוכל לשמש ביום שני מח' הרביעיים הטהורים משום שכבר עשתה שימור ליום העשירי – משום דמיירי בשראתה מבערב ומשמע ליה דבכל הימים היתה ראייתה בערב, ול"ד תחלת ראייתה, וא"כ לא עשתה שימור אפי' במקצת דשימור לילה לא הוי שימור, וא"כ בזבה קטנה כיון שעשתה שימור במקצת כבר שלמו הנקיים שלה, שיום אחד הוא ספירתה, וממילא אין הראי' דתחלת נדה סותרת את השימור כיון שכבר שלמו הנקיים שלה, וימי נדה שרואה בהם לדעת הרמב"ם ז"ל הם כמו פולטת ש"ז, ודין אחד להם ששניהם אינם סותרין אלא יומם, וכ"ז לדידי אבל לדעת מעכ"ת ידידי דלמ"ד ימי נדה שאינה רואה בהם אינם עולין אין יום תחלת נדה עולה לשימור יום י"א, וע"כ צ"ל הא דלב"ש עולה לשימור הוא משום שהיום מתחלק לכאן ולכאן, א"כ כמו"כ גם אם חשוב רואה ג"כ צריך לעלות לב"ש דס"ל כרי"ו. ומש"כ כת"ר בזה לחלק מהא דכתב הרמב"ם שאין יום נדה שרואה בו עולה לספירת זיבתה וסותר את יומו ואמאי לא אמרינן ג"כ מקצת היום ככולו ויהי ג"כ רק יום נדה ולא יום רואה וע"ז כתב דבימים שבינתים ודאי שלמים בעינן ול"א מקהי"ו ככולו – ומי יתן והבינני החלוק בזה וכמה שטרחתי להסביר לי את הדבר ולחלק לא מצאתי טעם וסברה מקובלת על הלב. שוב עיינתי בדברי הרא"ש הנ"ל ומצאתי שבסוף דבריו הביא בשם רבינו יונה ראי' דש"ז אינה סותרת יום אחרון מהא דב"ש דדם נדה אינו סותר את השימור למפרע ושמחתי שכוונתי לדעת ר"י: ג) ומה שפקפק כת"ר בתירוצי על קושיתו לשיטת רש"י דהספק של הגמ' הי' אם גם הימים הראויין לימי נדה עולין לספירת זיבתה ולא פשיט מדברי ב"ש ע"ז אפרש שיחתי, דהנה עיקר הסברא שלא יהי' ימי נדה או לידה עולין לספירת הזיבה הוא מכח ההיקש דברייתא (ד' ל"ז ב'), מה ימי נדה אינם ראויין לזיבה ואין ספירת זיבה עולה בהם אף ימי לידה וכו', ומה שימי נדה אינם עולין לספירת זיבה הוא משום דלא משכחת לה שתהא נדה ממש אחר זיבה וכמו שכתב רש"י שם דמכי הוי זבה לא חיילא ימי נדה לעולם עד שתשב ז' נקיים וכל דם שרואה אינו אלא סותר, אבל נדה לא הוי, וכיון דלא משכחת לה נדה ממש אחר זבה גדולה משו"ה נסתפקו בגמ' אולי הימים הראויין לימי נדה אינם עולין, דכמו דימי נדה ממש לא משכחת שעולין משום שאי אפשר הכ"נ הימים הראויין לימי נדה אינם עולין, וכ"ז בזבה גדולה וכמש"נ, אבל זבה קטנה דמשכחת לה ימי נדה ממש שוב בטל ההיקש דגם ימי נדה ממש עולין לזבה קטנה ומכש"כ הימים הראויין לימי נדה וע"ז לא נשאלה שאלה בבה"מ כלל. ורק לדעת התוס' וכן היא שיטת כל הראשונים שאלת הגמ' היא בז"ק והיינו בימי נדה ממש ובזה באמת נפשטה הבעיא דעולה, וזהו טעם הרמב"ן שכתב דימי לידה עולין לז"ק אף למ"ד שימי לידה אינם עולין והוא מה"ט, דכל עיקר הטעם שאין ימי לידה עולין הוא מכח ההיקש לימי נדה וכיון שימי נדה ממש עולין לספירת זיבה קטנה וכפשיטות הגמ' מברייתא (דד' נ"ד) (וכפי' התוס'), וממילא גם ימי לידה עולין לספירת ז"ק, והכי מפורש בדבריו שהביא הר"ן בחי' למס' נדה (כ"ט א') בתירוץ קושית התוס' שם, ולדעתי אין לפקפק ולגמגם בזה כלל