מרחשת חלק א קכב

וברייתא הא ס"ל שעולה, כדמוכח לקמן, וא"כ חזרה קושית ידידי למקומה אמאי אסורה לשמש כל יום י"ב הא כבר עשתה שימור במקצת ואף אם יהי' תחלת נדה ג"כ הוא עולה למ"ד ימי נדה שאינה רואה בהם עולין לספירת זיבתה: ז) ובעיקר דברי ידידי מה שחדש דמה שרואה אח"כ והוי תחלת נדה אינו חשוב יום שרואה בהם רק יום נדה לבד אני תמה מאד, אף שההמצאה עמוקה ושנונה מאד ומעכ"ת ידידי דולה מים עמוקים, בכל זאת לדעתי אי אפשר לומר כן, דהא כתב הרמב"ם בפ"ז מהא"ב הי"א שימי הנדה שהיא רואה בהם אינם עולים ולא סותרין כל הימים אלא משלמת על הימים שספרה כשיפסיק הדם שאין סותר אלא ראי' של זוב אבל אלו סותרים יומן בלבד עכ"ל, הרי שכתב שיום נדה כשראתה בה סותר יומו ולפי דברי כת"ר אם ראתה שחרית אחר שעשתה שימור במקצת א"צ לסתור אף יומו דמקצת יום שעשתה שימור עולה לה, ואף שראתה בו אח"כ מ"מ אין זה אלא יום כולו טמא ולא יום כולו רואה וא"כ עולה ג"כ לספירת זיבתה, א"ו דאותו יום שרואה בו ודאי חשוב כרואה בו כל היום ואינו מצטרף לספירת ז' נקיים: ח) ומש"כ ידידי דזה דהוי גרגרן ואסור לדעת הרמב"ם אינו מטעם שימור אלא איסור בעלמא ומה דאסורה ביום י"א אסורה ג"כ ביום י"ב אבל לא מטעם שימור, ולדעת הראב"ד הוא מטעם שימור, ובזה נחלקו הרמב"ם והראב"ד, לדעתי גם הרמב"ם ז"ל מודה דהוי מטעם שימור, דהכי מוכח מלשון ר"א דאמר נהי דחד עשר לא בעי שימור, עשירי מיהא בעי שימור משמע דלר"ש דס"ל גרגרן דתנן אסור הוא מטעם שימור משום דס"ל דגם י"א צריך שימור, ואף שאפשר לדחות קצת מ"מ גם מלשון הרמב"ם מוכח דמטעם שימור קאתי עלה שהרי כ' בהי"ח טבלה ביום י"ב אחר שתנץ החמה הר"ז אסורה לבעלה כדין כל זבה קטנה עכ"ל, וא"כ מדכתב שאסורה כדין זבה קטנה ובזבה קטנה שאסורה ביום שלאחריו הוא מטעם שימור א"כ ע"כ גם זה שאסורה ביום י"ב הוא ג"כ מטעם שימור, ובאמת הראב"ד לא בא לחלוק על דברי הרמב"ם אלא לפרש, ומה שכ' המ"מ שאינו יודע מנין לו להראב"ד מש"כ שצריך שימור לאותו יום ואפי' לאחר ימי נדה, הנה לפמש"כ גם לדעת הרמב"ם ז"ל כן הוא כיון דמטעם שימור הוא ודאי אם היו כל ימי נדתה לא נקיים צריכה שימור אחר ימי נדה, דאכתי לא עשתה שימור ליום י"א, אלא שההמ"מ תמה מניין שהצריכו להחמיר לעשות שימור גם לאחר שכלו ימי נדה, אולם לפמש"כ לפרש טעם הרמב"ם שפסק כרב ששת הוא משום ספק עשירי, א"כ ודאי צריכה שימור גם לאחר ימי נדה שזה שצריך עשירי שימור לרב אשי הוא מן התורה, כמו שכ' התוס' דלרי"ו דס"ל דצריך עשירי שימור מן התורה הו"ה שצריך שימור מן התורה גם בימי נדה א"כ ודאי אם לא עשתה שימור בימי נדה צריכה שימור לאחר כן, וזהו שהוסיף הראב"ד לבאר דעת הרמב"ם, שמה שפסק הרמב"ם שאסורה ביום י"ב הוא מטעם שימור וממילא צריכה שימור גם לאחר ימי נדה אם לא עשתה שימור בימי נדה: שוב ראיתי שבהשגות בעה"מ ז"ל על הראב"ד בס' בעלי הנפש השיג על הראב"ד שמצריך שימור ליום י"ב וכו' שזהו דהוי גרגרן אינו אלא דלא אתי ליגע באיסורא דאורייתא משום שקרוב לימי זיבה, אבל לא משום דמיבעי שימור דאפי' לר"ש אינו אלא איסור אבל לא מצד שימור יעו"ש, ות"ל שכוונתי לדעת הרז"ה במש"כ דהטעם דגרגרן ואסור הוא משום גזירה דתוך י"א וכמש"כ: אולם במה שהשיג על הראב"ד הנה במה שכ' משום דהוי ספק עשירי דילמא מאתמול הרוחנו ליישב דברי הראב"ד, דלפי האמור שפיר צריך שימור דילמא הוי מיום עשירי ועשירי צריך שימור מן התורה, כמו שכ' התוס' ד"ה תשמש וכן היא שם דעת הרז"ה יעוי' היטב בכל דבריו שם, וע"כ משום חשש מעל"ע שגזרו חז"ל היא צריכה שימור מספק עשירי ומ"כ שפיר כתב הראב"ד שאם לא עשתה שימור בימי נדה צריכה היא שימור לאחר ימי נדה, וכמו שנתבאר, וכ"ז נכון בס"ד: ט) מעכשיו אחרי אשר כתבתי לידידי את אשר מצאה ידי להעיר על דבריו, הנני חוזר למה שהניח בקושיא גדולה על רש"י ז"ל, דהא דשקיל וטרי הגמ' (ד' נ"ד) אם ימי נדה שאינה רואה בהם אם עולין לספירת זיבתה הוא גם להימים הראויים לימי נדה, ואמאי לא פשט מהא דב"ש ס"ל דגם יום י"א צריך שימור ואעפ"כ ס"ל דמהני לה שמירת יום י"ב לפוטרה מקרבן, הרי מוכח מזה דימים הראוין לנדה עולין לזבה, א"ו מוכח מזה כפירוש התוס' דהספק של הגמ' הוא רק בימי נדה שכבר נטמאה, וכאן שעדיין לא נטמאת בעת שמירתה וע"כ היא עולה לב"ש. זהו תוכן קושיתו ולכאורה הקושיא עצומה מאד וצריכה נגר ובר נגר דליפרקינה: ואנא לא נגר ולא בר נגר אנא ולדעתי אין זה קשה כלל לשיטת רש"י, דע"כ צריך לומר דספק הגמ' לדברי רש"י אם הימים הראויים לימי נדה עולין לספירת זיבתה, אף שזה פשוט מברייתא דלעיל (ל"ז ב') מה ימי נדה אין ראויין לזיבה ואין ספירת זיבה עולה בהם, זה דווקא בזבה גמורה דלא משכחת לה כלל ימי נדה אחר ימי זבה גדולה, שאין האשה חוזרת לפתח נדתה רק אחרי שתספור ז' נקיים, ומספקא ליה לגמ' דכמו דאי אפשר להיות ימי נדה אחר זיבה כמו כן גם הימים הראויין לימי נדה אפשר שאין עולין וכ"ז בזבה גדולה, אבל בזבה קטנה דמשכחת לה ימי נדה ממש אחר ימי זבה קטנה בזה לא מספקא לגמ' כלל דזה ודאי עולה לספירת זיבתה וגם ימי נדה שנטמאה ג"כ עולין לספירת זבה קטנה, וכמו שכ' הרמב"ן בסוגיא דלעיל (ל' א') בטובלת צ"ה טבילות שכ' לתרץ קושית התוס' ד"ה יומא קמא, דאף למ"ד ימי לידה שאינה רואה בהם אינם עולין לספירת זבה גדולה מ"מ בזבה קטנה עולין לכו"ע, וא"כ לשיטת רש"י דמפרש שאלת הגמ' (ד' נ"ד) אם ימים הראויים לימי נדה עולין לספירת זיבתה הא מפרש לה בימי נדה הבאין אחר זבה גדולה וע"כ היינו הראויין לימי נדה, א"כ בזבה קטנה לא נסתפקו בגמ' כלל, וראי' לדבר, שאם שאלת הגמ' הי' גם בזבה קטנה א"כ * הוי למיפרך הרי שלשה עשר הוי דיום שני של רביעיות טהורין לא תשמש ג"כ משום שעשירי צריך שימור וכמו שכ' התוס', אלא ודאי דלדברי רש"י בזה לא מסתפקא בגמ' כלל דודאי עולה (אף שזה יש לדחות לפמש"כ מוהרש"א לפרש מש"כ התוס' דלרי"ו צריך עשירי שימור גם ביום נדה מן התורה דנפקא להו מהא דפשיט הגמ' דעולין לספירתה מהא דעשירי בעי שימור, ואם נאמר דהא דעשירי בעי שימור אינו אלא מדרבנן א"כ מאי ראי' הוא דעולה לספירת זיבה היכי שצריך שימור מדאורייתא, א"ו שגם עשירי צריך שימור מדאורייתא א"כ אין זה אלא לפירוש התוס' שמפרש שראית הגמ' היא מדרב אשי שצריך עשירי שימור, אבל לרש"י שראית הגמ' היא לימים הראויין ובזבה גמורה א"כ אפשר שמה שצריך עשירי שימור לרב אשי אינו אלא מדרבנן וע"כ הוא עולה לספירת זיבתה, משא"כ אם הי' צריך שימור מדאורייתא כמו לב"ש, אפשר שגם בזבה קטנה אינה עולה לספירת זיבתה) וא"כ לא קשיא כלל מדברי ב"ש דתחלת יום נדה עולה לשימור יום י"א דלדעת רש"י בזבה קטנה לא נסתפקו בגמ' כלל, דבזה ודאי עולה, ורק להתוס' סוגית הגמ' קאי להביא ראי' שימי נדה עולין לספירת זבה קטנה, ולדברי התוס' באמת ימים הראויין *הוי ליה