מרחשת חלק א קכא

א) אכן אחת היא אשר נשאר אצל ידידי בקושיא עלי מברייתא דנדה (ו' א') שהרואה דם הר"ז טמאה למפרע ואינה מקולקלת למנינה, ולפי דברי הא משכחת לה שתהא מקולקלת למנינה ברואה ח' וט' וי"א, שאם נחוש דהך ראיה די"א שמא אתמול ראתה א"כ הרי היא ז"ג ותיבעי ז' נקיים. הנה כאשר ראיתי דברי מעכ"ת ידידי נזכרתי הלכה שזה ימים רבים אמרתי ליישב דעת אותם שכתבו בשם ר'ס גאון שהביאו התוס' (נ"ד א') שצריכה ז"נ אפי ראתה בג' ימים מפוזרים, שדבריהם אלו מרפסן איגרי, שמלבד הוכחת התוס' מברייתא שם, הנה מבואר זה ג"כ לקמן (ע"ב ב') דשלשה ימים רצופין בעינן, ואמרתי אז שכוונתם באמת הוא רק ברואה ח' וט' רצופים וי"א, שמדרבנן שגזרו לטומאת מעל"ע אנו חוששין שמא ראתה אתמול והוי זבה גדולה, אבל מדאורייתא ודאי רצופים בעינן, וברייתא זו דיום אחד טמא ויום אחד טהור שמוכח שלא נעשה זבה במפוזרים הוא משום דהא הוי שומרת יום כנגד יום וצריכה בדיקה ביום השימור שחרית וערבית כמו בסופרת ז"נ שצריכה בדיקה כל שבעה שחרית וערבית כמבואר בשו"ע סי' קצ"ו ס"ד, ויעוי' בה"ג שכיון שבחזקת טומאה קאי צריכה בדיקה אף לבעלה, וא"כ יום אחד הטהור הא בדקה שחרית וערבית ביה"ש, וא"כ אין כאן טומאת מעל"ע וע"כ אינה נעשה ז"ג, ואותם שכ' בשם רס"ג מיירי כגון שראתה ג' פעמים ולא בדקה בינתים שאז חיישינן לראיה מיום אתמול ושפיר הוי ז"ג, וממילא ניחא ג"כ ברייתא דאינה מקולקלת למנינה דודאי לא מיירי בשומרת יום כנגד יום שזו צריכה בדיקה ביום השימור שחרית וערבית, וא"כ ודאי אינה מקולקלת למנינה כה"ג, והברייתא לא מיירי רק באשה העומדת בתחלת פתח נדותה שאותה א"צ בדיקה מדינא אלא בעסוקה בטהרות, ובזה קמ"ל שאינה מקולקלת למנינה: ב) מיהו כ"ז כתבתי לדעת כת"ר שפשיטא ליה שאם נחוש לטומאת מעל"ע גם אצל בעלה גם ברואה ח' וט' וי"א צריכה להיות ז"ג, אולם לפי האמת אני אומר שאינה נעשה ז"ג גם אם גזרו טומאת מעל"ע אצל בעלה, והיינו משום שאם באנו לאמר דראית יום י"א היתה ביום אתמול א"כ כמו כן נאמר שגם ראית ח' וט' ג"כ היתה ביום אתמול שעבר, ולמשל שאם ראתה ב' וג' בשבוע ואח"כ ביום ה' בשבוע, ואם נאמר דראית יום ה' היתה ביום ד' א"כ כמו כן נאמר דראית יום ב' היתה ביום א' וראית יום ג' היתה ביום ב', וא"כ גם אם תחשוב שראית יום ה' היתה ביום ד' אכתי לא הוי זבה גדולה שראית יום האחרון היה מפוזר ולא נעשה ז"ג, ולתפוש את החבל בשני ראשין ולאמר ששתי הראיות הראשונות היו ביום שראו ולא ביום אתמול והראי' השלישית היתה למפרע ביום אתמול זו ודאי הוי כעין תרתי דסתרי, וכה"ג ודאי לא גזרו חז"ל לנקוט כחומרי שתיהן כדי לעשותה ז"ג, ועוד דהוי ס"ס ספק דילמא ראתה הראי' השלישית ביום ה' ולא ביום ד', ואת"ל דראתה ביום ד' דילמא גם שתי ראיות הראשונות היו ביום א' וב' ואכתי לא הוי ז"ג, וטומאת מעל"ע בספק לא גזרו כדאיתא בירוש' פ"א ה"א דבטומטום ואנדרוגינוס דהוי ספק דיה שעתה דאין ספק לספק. וזו ודאי אין אנו אומרין לחשוש ששתי ראיות ראתה גם היום גם אתמול, דלראי' אחרת לא חיישינן רק אנו אומרין שאותה ראיה שראתה היום כבר ראתה אתמול, וא"כ אם נאמר שראתה אתמול א"כ לא ראתה היום, כמו שכ' התוס' ריש נדה (ג' ב') ד"ה לאביי דלדם אחר לא חיישינן, וא"כ אכתי לא הוי זבה גדולה משום שמפוזרים היו, ובזה באמת נדחה ג"כ מש"כ ליישב דעת הכותבים בשם רס"ג וכמבואר, וז"ב לענ"ד. ג) ועתה אחרי אשר השכותי מעלי תלונת מעכ"ת ידידי מברייתא דאינה מקולקת למנינה, שוב אשוב למה שכתב ידידי ליישב פסק הרמב"ם שפסק כר"ש דהר"ז גרגרן ואסור. ובראשית דבריו הקשה קושיא עצומה שמצאה אח"כ בס' פרדס רמונים דמאי משני ר"א נהי די"א ל"ב שימור, עשירי בעי שימור דאכתי אמאי אסורה לשמש כל י"ט: הא שימור במקצת הוי שימור, ומה ששומרת יום כנ"י אסורה לשמש אחר טבילתה אינו אלא משום חשש שמא תראה ותסתור, וכאן הא לא שייך למיחש שמא תראה ותסתור שגם אם תראה אינה אלא תחלת נדה, ואינה טמאה למפרע, והיא באמת קושיא עצומה: ד) ולדעתי נראה דכמו דחזינן לר"ל דס"ל דעשירי לא בעי שימור גם יום י"א של זיבה מדאורייתא, ואם תראה ביום י"א אינה טמאה למפרע, ואעפ"כ ס"ל דמדרבנן מיהו אסור לשמש כל היום כדמוכח מברייתא דיום אחד טמא שאסורה לשמש ביום י"ח וכמו שכ' התוס' דמדרבנן ודאי צריכה שמור לר"ל, וע"כ צ"ל דהיינו טעמא דגזרו שתהא צריכה שימור משום גזירה דתוך י"א שהיא צריכה שימור מן התורה, וא"כ כמו שברואה תוך י"א היא אסורה לשמש בכל היום כמו כן גזרו גם ברואה ביום עשירי, שע"פ דין אינה צריכה שימור מ"מ אסורה לשמש כל היום משום שמא יבא להקל ברואה תוך י"א לשמש אחר טבילתה, וזה ודאי תוכל לבא לידי ספק ואיסור כרת, ומעתה גם לרב אשי שעשירי צריך שימור ביום תחלת נדה הוא ג"כ משום גזירה דתוך י"א ואסרו כל היום כמו ברואה בתוך י"א. ה) ומזה יראה כ' ידידי שאין מקום לכאורה לדבריו שכתב דמשו"ה אסורה לרב אשי כל יום י"ב משום שימור דיום עשירי והוא משום שמא תראה והוי תחלת נדה, וכיון שמה שעולה לה לנדתה המחצה מהיום הראשון הוא משום מקצת היום ככלו, וא"כ תתבטל שמירתה מהמחצה היום הקודם, דהא מה שיועיל לה שמירתה הוא ג"כ משום מקצת היום ככלו, ולחלק את היום למחצה טהור ולמחצה טמא לא אמרינן מקצת היום ככלו. ואף שהיא עצה עמוקה וחריפה אך בכל זאת אינה מספקת, דאכתי מה יענה לר"ל דס"ל דעשירי לא בעי שימור ואעפ"כ ס"ל דיום י"א היא אסורה לשמש כל היום, ואמאי הא אף אם מדרבנן צריכה שימור מ"מ שימור במקצת הוי שימור ותהא מותרת לשמש ביום י"א אחר טבילתה, דהא גם אם תראה לא תסתור למפרע כיון שמדאורייתא א"צ שימור, ובזה לא שייך תירוצו, דהא יום י"א הוי סוף ימי זיבה ואין כאן מקצת היום דתחלת נדה, וע"כ צריך לומר כמו שכ' דרבנן גזרו ואסרו כל היום משום גזירה דתוך י"א א"כ לרב אשי שמצריך שימור ליום עשירי ביום י"ב הוא ג"כ משום גזירה וכנ"ל ולק"מ. ולא זכיתי להבין דברי ידידי במה שרצה בתחלת דבריו לומר דר"א ס"ל כר"פ דימי נדה שאינה רואה בהם אינם עולין לספירת זיבתה, ואיך אפשר לומר כן דהלא מברייתא זו מוכיח הגמ' דימי נדה שאינה רואה בהם עולה לספירת זיבתה, ור"א דאמר עשירי בעי שימור על ברייתא זו אמר ו) ומה"ט אני מתפלא על כ' ידידי במה שכתב ליישב דעת הרמב"ם שלא פסק כר"א והוא משום דר"א ע"כ ס"ל כאביי דימי נדה שאינה רואה אינם עולין למנין זיבתה וע"כ הא דאסורה לשמש ביום י"ב משום שימור דעשירי משום שאם תראה הוי זה יום כולו טמא, ויום טמא של נדה אף שאינה רואה בו אינו עולה לספירת זיבתה, משא"כ לרבא דס"ל דיום שאינה רואה בו עולה לספירת זיבתה וע"כ יום י"ב שראתה בו אח"כ חשוב כיום טמא ולא לכולו רואה דבמקצת יום הראשון לא ראתה ושפיר עולה וא"כ הא דאסורה לשמש ביום י"ב הוא משום דגרגרן אסור, ואני תמה איך אפשר לומר דר"א סבר דאינו עולה הלא ר"א על ברייתא זו אמר דעשירי צריך שימור