מרחשת חלק א קכ

לקושיתם, ויעוי' לח"מ כאן ד"ה וכן, ומכח קושית התוס' יצא ליה לרבנו דבשר חי' ועוף דרבנן מותר בבישול, וע"כ שפיר דייק רב יוסף שם דלא כר"ע, ועוף אסור מדאורייתא מדאמר שאסור לבשל ואם הי' בשר עוף בחלב מותר מן התורה הי' מותר בבישול, וכדעת רבנו, והכל אדרבה מכח דיוק הלשון דלבשל שאינו יוצא מפשוטו משמע ג"כ איסור בישול, וזה היפך דעת הה"מ והש"ך בדעת רבנו: ד) אולם מה שעומד לנגדנו לפ"ז היא קושית הה"מ והב"ח מהא דמשני ר"א מהם מד"ת ומהם מד"ס א"כ מוכח דגם בשר עוף דרבנן אסור לבשל אם נפרש לשון לבשל כפשוטו, ולזה אני אומר ודאי כן הוא דלר"א אסור לבשל גם בשר עוף בחלב וכפשוטו, ואעפ"כ נוחין דברי רבנו שפסק דלא כוותיה והוא, דטעם רבנו הא דלא גזרו בישול בעוף כמו איסור אכילה הוא משום דגזרו עוף אטו בהמה שלא יבאו לאכול גם בשר בהמה בחלב כמו שכ' רבנו כאן, א"כ כ"ז באכילה דהוי דבר המצוי וגזרו אטו בהמה, אבל אחר שגזרו על אכילת בשר עוף בחלב שוב אין צריך לגזור על בישולו שכיון שאסור באכילה שוב בישולו שלא לשם אכילה הוי' מילתא דלא שכיחא ומילתא דלא שכיחא ל"ג בה רבנן כדאמרינן בכמה דוכתי, מיהו כ"ז דאפשר לגזור איסור אכילה ולא איסור בישול הוא דווקא אם איסור אכילת בשר בחלב דאורייתא הוא מצד עצמו ולא משום איסור בישול כמו דילפינן מג' פעמים דלא תבשל א' לאיסור אכילה ואחד לאיסור בישול וכו', שאפי' הי' הבישול מותר היתה אכילתו נאסרת לבדה, ואינן תלויות זו בזו, וע"כ שייך שפיר לאסור בעוף איסור אכילה בלא איסור בישול, כיון שאין איסור אכילה תלוי באיסור בישול כלל: ה) אולם כ"ז לדידן, אבל לרב אשי דס"ל לקמן (קי"ד ב') דאיסור אכילת בשר בחלב הוא משום דלא תאכל כל תועבה והיינו משום דאסור בבישולו ע"כ אם בישל הוי תועבה, נמצא דעיקר איסור אכילה לא נאסר כלל בתורה מצד עצמו אלא הוא תלוי באיסור בישול והוא גורם את האיסור אכילה, וא"כ אם היינו אומרין דעוף מותר בבישול לא הי' מקום לאיסור אכילתו, כיון דליכא תועבה בבישולו מהכ"ת יאסר אכילתו, כיון דגם בשר בהמה בחלב לא הי' נאסר באכילה אם לא הי' איסור בבישול, וא"כ מדמצינו לר"ע דס"ל דבשר עוף בחלב אסור מדרבנן ע"כ גם בישולו אסור, וכיון שבישולו אסור שפיר יש לאסור גם באכילה משום תועבה דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון, וא"כ א"ש, דווקא רב אשי לטעמיה דס"ל דאיסור בשר בחלב הוא משום איסור בישול דהוי תועבה ע"כ לדידיה שפיר מוכח דבשר עוף בחלב דרבנן אסור ג"כ בבישול, ושפיר מסיק דמשנתנו דכל הבשר אסור לבשל הוא הן מד"ת הן מד"ס דגם בשר עוף בחלב דרבנן ג"כ אסור לבשל ממש כפשוטו, אבל רבנו ז"ל שפסק דלא כרב אשי ואיסור אכילת בב"ח אינו כלל מטעם דלא תאכל כל תועבה ואין איסור האכילה כלל מכח איסור הבישול שפיר פסק דעוף בחלב מותר לבשל אף שאסור באכילה, וס"ל דבאמת בזה נחלק רב יוסף דמדייק דבשר עוף דאורייתא, והיינו משום דאי מדרבנן לא הי' צריך לאסור לבשל ומתניתין דאוסר גם בבישול ע"כ דמדאורייתא, והיינו משום דס"ל דאיסור אכילת בב"ח נפקא לן ממקום אחר ולא מלא תאכל כל תועבה ע"כ דייק כנ"ל: והא דפסק רבנו דבשר עוף בחלב דרבנן אף דלפ"ז דלא פסק כר"א א"כ סתם משנתנו דלא כר"ע ועוף בחלב מדאורייתא, והיינו משום דהוי סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם, ומוכח מסוגיות הש"ס דהלכה כר"ע חדא מהא דתני אקרא שם דעוף וגבינה נאכלין באפיקורן דמוכח דס"ל דבשר עוף בחלב דרבנן וכמו שכ' התוס' שם ועוד מוכח כן מהא דביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב דמזה מוכח דס"ל כר"ע כמו שכ' לעיל, ומוכח ג"כ דהכי הלכתא מהא דפריך הגמ' בביצה שם על רב בפשיטות מברייתא זו, הרי שהש"ס תפס בפשיטות דהלכה כר"ע, ודוק בכ"ז כי נכון הוא בעז"ה: פתחי נדה סימן לא ישוב לדברי הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' איסורי ביאה ה"ח במשנה סוף נדה הרואה ביום י"א וטבלה ביום של אחריו ושמשה וכו' הר"ז גרגרן, ולמעלה (דף נ"ד א') מחלוקת, ר"ש ס"ל הר"ז גרגרן ואסור שגם יום י"א צריך שימור מדרבנן ורב אשי ס"ל התם דיום י"א אין צריך שימור אך עשירי צריך שימור, והרמב"ם ז"ל פסק כרב ששת דהר"ז גרגרן ואסור, ולכאורה תמוה אמאי לא פסק כרב אשי דהוא בתרא וגם בד"ס הלכה כדברי המקיל ויעוי' בהמ"מ. והנראה בזה ע"פ משנתנו דריש נדה דכל הנשים מטמאות מעל"ע, וא"כ בכל ראי' שהיא רואה עכשיו אנו חוששין שמא ראתה אתמול, וכיון דס"ל לרב אשי דעשירי צריך שימור א"כ גם ברואה ביום י"א תהי' צריכה שימור שמא ראתה ביום אתמול דהוי עשירי וצריך שימור, וצ"ל דרב אשי ס"ל כרבא שם ל"ט א' די"א יום שבין נדה לנדה בחז"ט הם לומר שאם ראתה דיה שעתה, וע"כ אין חוששין ליום אתמול, ולפ"ז יש לומר דזהו באמת מחלוקת ר"ש ור"א, דר"ש ס"ל דבגם ברואה יום י"א צריכה שימור משום ספק יום אתמול דהוי עשירי, ור"א ס"ל דדי' שעתה ואין חוששין שמא ראתה ביום אתמול, ולפ"ז שפיר פסק הרמב"ם הר"ז גרגרן ואסור, כיון דרב אשי ע"כ בשיטת רבא קאי ולעיל מסקינן בתיובתא לרבא ופסקינן הלכתא דגם בתוך י"א יום מטמאה מעל"ע, וא"כ ממילא ברואה ביום י"א צריכה שימור משום ספק יום עשירי, ואף דהא דצריך שימור יום עשירי הוא רק מדרבנן, כמש"כ התוס' נ"ד שם, וא"כ טומאת מעל"ע דהוי רק ספק הוי ספק דרבנן ולקולא, מ"מ כאן דהוי בחזקת איסור משום דבלילה טמאה היא ודאי מדרבנן כמו דאיתא במשנה שם אפי' לב"ה, וא"כ גם בדרבנן היכא דיש לו חזקת איסור אמרינן ספק דרבנן לחומרא: סימן לב מתוך מכתב אל רב גדול אחד. והנה אראה ראשית לי להכיר תודה לידידי על עמלו לבאר ולהצדיק דברי במה שכ' להיות טומאת מעל"ע גם אצל בעלה, וליישב כל המקומות הנראין כסותרים את דברי, ועמלו זה עלה בידו באופן טוב ונכון, כפי אשר האריך מעכ"ת ידידי במכתבו הקודם, ואין צורך לכפול הדברים. ואני כאשר לא הי' עסקי כעת בענין זה והחי' שכ' לידידי בא לידי אגב גררא ולצורך מעשה, לא נתתי אז את לבי להביא את דברי בכור הבחינה ולעיין ולבאר אותם בארוכה, ואפריון אמטיה לכת"ר אשר העמיק הרחיב הענין בזה והפך בזכותי להצדיקני: