מרחשת חלק א קיג

גרמי וחלבו אסור כחלב בהמה, מ"מ מודה שפיר לר"י דשחיטת האם מתרת, וע"כ איהו לטעמיה מצי סבר אליבא דכו"ע דחלב בן ט' חי כחלב בהמה אף לר"י משום ששחיטת אמו מתרת אף דבר שכבר נאסר, וע"כ לא אמרינן בגמרא דרי"ו סבר כר"מ משום דרי"ו לשיטתיה אית ליה ג"כ כר"י: אולם כ"ז לרי"ו אבל לדידן דלא קימ"ל כרי"ו בהא מילתא, וסבירא לן כרב דדבר שכבר נאסר אינו חוזר וניתר ע"י שחיטת אמו, וא"כ בחלב כיון דחדשים גרמי, דבזה ס"ל כרי"ו דחדשים גרמי דרי"ו ור"ל הלכה כרי"ו, וכיון שחלב בן תשעה חי חשוב כחלב בהמה, שוב אי אפשר לנו לחלק ולומר דמ"מ שחיטת אמו מתיר את החלב שבו שכבר נאסר, וע"כ פסק הרמב"ם ז"ל דחלב בן ט' חי אף אם שחט את האם אסור, כיון שכבר נאסר שוב א"א לו להיות מותר ע"י שחיטת אמו, וע"כ פסק בזה כר"מ וס"ל דר"י דפליג ואמר דחלבו מותר והיינו משום דס"ל כר"ל דחדשים ואוירא גרמי אבל אנן לא ס"ל בזה כר"ל כיון דרי"ו נחלק עליו בזה וס"ל דחדשים לחוד גרמי, וממילא אין חלבו ניתר בשחיטת אמו כיון דקימ"ל בזה כרב דדבר שכבר נאסר אינו חוזר וניתר ע"י שחיטת אמו, ודוק בזה כי לדעתי הדברים נכונים. וחיליה של הרמב"ם ז"ל שלא לחלק כן היא מקושית הש"ס (פ"ט ב') יעוי' בתוס' שם ד"ה והא מדקתני יעוש"ה, ואכ"מ להאריך עוד בזה: ז) וכעת נחזור לענינינו ונאמר אחרי שנתבאר לנו טעמו של הראבי"ה שפסק דולד שנמצא טריפה במעי אמו אינו ניתר בשחיטת אמו משום דס"ל שזה תלוי במחלוקת רב ורי"ו וקימ"ל כרב יש ליישב קושיתנו מהא דחותך מעובר שבמעיה ומותר באכילה, דמשמע מזה שאף בחותך בטחול העובר מותר באכילה אף דללישנא קמא בחולין נ"ה חותך בטחול הבהמה טריפה משום דס"ל להראבי"ה דלישנא קמא דחולין שם הוא אליבא דרי"ו דס"ל שהאבר חוזר וניתר בחזרה, וע"כ גם העובר שנטרף ניתר בשחיטת אמו משום דכל בבהמה תאכלו מתיר אף אותו שכבר נאסר, והלישנא בתרא דמתרץ ניקב לחוד ונחתך לחוד הוא אליבא דרב דס"ל שדבר שכבר נאסר אינו ניתר בשחיטת האם, וע"כ מתרץ דנחתך לחוד שאינו נאסר משום טריפה בנחתך הטחול ולא נטרף ג"כ העובר בחתיכת הטחול שבו, וקימ"ל כרב: ובזה ממילא נבא ליישוב דעת בעל העיטור דנחתך הטחול כשרה, והיינו משום דלדידן דקימ"ל כרב ע"כ אי אפשר לתרץ כלישנא קמא דנחתך הטחול טריפה דא"כ איך ניתר העובר באכילה אם נחתך הטחול אצלו, וע"כ צריך לתרץ כלישנא בתרא דנחתך הטחול כשרה, וע"כ פסק בעה"ע כתירוץ זה שבגמ': ואפשר לומר דמה שכתב בעל העיטור דאיכא מאן דאמר דנחתך כשרה כלישנא בתרא כוונתו להראבי"ה ודעימיה דלפמש"כ טעמם וסברתם מוכרח הדבר דקימ"ל כלישנא בתרא דנחתך הטחול כשרה: ח) והנה הרוחנו מדברינו הנ"ל לבאר טעמו וסברתו של הראבי"ה האוסר עובר שנטרף במעי אמו שאין שחיטת אמו מתירתו, אבל דעת החולקים עליו וכן היא ג"כ דעת הר"ן ר"פ בהמה המקשה שעובר שנמצא טריפה במעי אמו שחיטת אמו מתירתו באכילה, ולדבריהם אף דקימ"ל כרב דאבר שיצא חוץ למחיצתו אין לו תקנה בחזרה ואינו ניתר בשחיטת אמו, היינו טעמם משום דס"ל כסברת התוס' בחולין (ק"ג א') ד"ה דאיסור שאין איסור טריפות חל במעי אמו עד שיצא לאויר העולם, וכן גם חלב אף שקימ"ל כרי"ו דחדשים גרמי ואם תלש חלב מבן ט' חי הרי הוא אסור, היינו משום דיצא לחוץ בעינן מיהא, אבל במעי אמו אינו תל עליו איסור חלב, ודווקא אבר שיצא חוץ למחיצתו שכבר נאסר משום טריפה שוב אין לו תקנה בחזרה ואינו ניתר בשחיטת אמו, אכל במעי אמו אף שנולדו בו סמני טריפה לא חל עליו איסור כ"ז שלא יצא לאויר העולם וע"כ הוא ניתר בשחיטת אמו: ב. א) ולפי דעת המתירים הנ"ל אמרתי לבאר סוגיא עמומה במס' נדה (כ"ד ע"א) המפלת ברי' שיש לה שני גבין ושני שדראות אמר רב באשה אינו ולד בבהמה אסור באכילה ושמואל אמר באשה ולד בבהמה מותר באכילה וכו' יעו"ש, ושיטת רש"י שם דלשמואל ברי' בעלמא איתא, היינו שיש מין ברי' בעולם שיש לה שני גבין ושני שדראות, ולדעת ר"ת שם אינו מין בעולם, והשסועה שאסרה תורה היינו אם נולד מבהמה טהורה ברי' כזו יעו"ש, ולכל אחד מהפירושים יש קושיות וסתירות, לשיטת רש"י קשה קושיות התוס'. א) דלדבריו קושית רשב"א לרב היא לתרווייהו גם לשמואל, ובאמת משמע שאינה אלא לרב. ב) קשה הא לא תני לה ברייתא דר"ח בן אנטיגנוס גבי מומי בהמה אלא גבי מומי אדם. ג) קשה דלפירושו צ"ל דלשמואל באשה מתקיים הולד מדמטמא בלידה ובבהמה אינו מתקיים וכדכתבו התוס' מדאסור כשיצא לאויר העולם גם לשמואל כדמוקי ברייתא התם דיש בעוברין, וזה דוחק גדול. ולפירוש ר"ת קשה קושית התוס'. א) מאי דאמר בחולין גבי שסועה שיש לה ב' גבין וכו' וכי משה קניגי או בליסטרי הי' ולדעת ר"ת שאינו מין בפני עצמו אלא שכך נולד מן הבהמה מה ענין זה אצל קניגי. ב) לישנא דבעלמא משמע שיש מין כך: ב) ולזה הי' נראה לי לפרש לולא דמסתפינא, עפ"י אשר נקדים רק הקדמה אחת אשר נראה כי נכונה היא והוא, דמאי דאמר שמואל דברי' שיש לה שני גבין ושני שדראות אסור לא מטעם שכ' רש"י משום דנפל הוא ולא חיי אלא מטעם כיון דקימ"ל נפסק חוט השדרה טריפה וכן קימ"ל שאם ניטל החולי' למר חוליא אחת ולמר שתי חוליות טריפה, ולפ"ז מכש"כ אם ניטל כל החוט או כל השדרה דטריפה, ולפ"מ דקימ"ל כל יתר כנטול דמי לפ"ז ברי' שיש לה שני גבין ושני שדראות טריפה משום דיתר כנטול, וע"כ ברי' כזו שנולדה מבהמה טהורה אסורה משום טריפה, וע"כ כשיצאה לאויר העולם אסורה לשמואל אלא דמ"מ היא חי' לפמש"כ הרשב"א בתשובה הביאה הב"י והש"ך יו"ד סי' נ"ז דאף דיתר כנטול דמי מ"מ לא הוי כשאר טריפות שאינה חי', אבל יתר כנטול יוכל להרבות כחול ימים עם יתרונו ומ"מ טריפה כיון שאם ינטל טריפה ואינה תי': ג) ועכשיו יתפרש לנו כמין חומר מחלוקת רב ושמואל, והיינו דרב ס"ל דברי' בעלמא ליתא והיינו משום דברי' כזו אינה יכולה להתקיים בעולם וע"כ מין כזה לא יוכל להיות בעולם, וע"כ מה שאסרה תורה היינו במעי אמו שאסרה אותו תורה באכילה, אבל שמואל ס"ל דמין כזה יוכל להתקיים וע"כ באמת מין כזה איתא בפני עצמו בעולם, וגם אם יולד מבהמה או מאשה מין כזה ג"כ יוכל להתקיים, ולפ"ז מה דאסרה תורה השסועה הוא מין בפני עצמו, שנמצא מין כזה בעולם, ואותו אסרה תורה כחי' טמאה משום שסועה, אבל הנולד מבהמה טהורה אינו אסור מטעם שסועה משום דלא גרע מקלוט בן פרה שמותר לדידן דקימ"ל כרבנן דר"ש כדאיתא בבכורות (ו' ע"א), אבל הוא אסור כשיצא לאויר העולם משום טריפה משום דכל יתר כנטול דמי: ד) אולם כ"ז כשיצא לאויר העולם, אבל בנמצא במעי אמו, לפמש"כ למעלה דעת המתירים עובר טריפה