מרחשת חלק א קב

אם היתה מטמאה, דאל"כ מנ"ל לר"י למעט דנבלת עוף טמא א"מ משום דלא קרינן בו לא תאכל נבלה, אדרבה נאמר דקרא סתמא כתיב בין בעוף טמא בין בעוף טהור, וממילא כיון דעוף טמא מטמא באביה"ב שוב ממילא יש כאן משום בל תאכל נבלה כיון דאיכא בו חומר טומאה, א"ו מוכחת סברתו של ר"י דס"ל אף אם נבלת עוף טמא היתה מטמאה ג"כ לא הי' חייב עליה משום נבלה משום דאאחע"א, והנה מוכח מזה דרב ס"ל כר"י דלא לקי על טמאה משום נבלה: אולם ר"מ בזבחים שם יליף שאין נבלת עוף טמא מטמאה משום דכתיב נבלה וטריפה דווקא עוף טהור דיש במינה טריפה יצא עוף טמא דאין במינו טריפה, וכתבו התוס' שם הא דלא ניחא ליה לר"מ טעמו של ר"י משום דלא לקי עלה משום נבלה משום דר"מ ס"ל איסור חע"א ושפיר יש בה משום נבלה, ומבואר דר"מ ס"ל כלוי דאיסור נבלה חל על טמא ונמצא דמחלוקת רב ולוי תלוי לכאורה במחלוקת תנאים ר"מ ור"י, ומבואר עוד דמאן דס"ל דאיסור נבלה חל על טמא חל ג"כ על עוף טמא דהא ר"מ ס"ל דאיסור נבלה חל בעוף טמא ג"כ כמ"ש התוס', ושפיר יש מקום לפרש הא דאין שחיטתו מטהרתו לענין שילקה עליה משום נבלה: ח) אכן יש להסתפק בזה, דיש לומר דמה שכתבו התוס' דר"מ משו"ה לא יליף לה מלמודו של ר"י משום דס"ל דאיסור נבלה חלה על עוף טמא הוא לפ"מ דקיימינן השתא אם נבלת עוף טמא מטמאה, וע"כ שפיר ס"ל לר"מ דאי לאו ההיקש דטריפה יצא זה שאין במינו טריפה היינו אומרים באמת כיון דקרא סתמא כתיב לא שני לן בין נבלת עוף טמא לנבלת עוף טהור, ואי משום דאין בו משום בל תאכל נבלה, נאמר באמת שמטמא ג"כ וממילא יהי' בו איסור נבלה כיון שמטמא שוב חל עליו איסור נבלה משום חומרא דטומאה, ולכן בעינן קרא דטריפה ומיעטו קרא מטומאת בגדים, א"כ עכשיו שמיעטו קרא בהדיא מטומאת נבלה וקים לן שאינו מטמא שוב אין לנבלת עוף טמא שום חומרא, ושוב אפשר לומר דגם לר"מ לא לקי עלה משום נבלה. ומש"כ התוס' דר"מ ס"ל אחע"א אינו אלא לפי הס"ד דנבלת עוף טמא יהי' מטמא בגדים אביה"ב וממילא הי' חל, אבל אחר דמיעטו קרא בהדיא שוב אינו חל איסור נבלה משום שאין בה חומרא דטומאה, ועדיין אין לנו ראי' דנבלת עוף טמא לקי עלה משום נבלה אף ללוי כדי לפרש הא דאין שחיטתו מטהרתו לענין חיוב נבלה: ולכאורה נראה עוד ראי' לסברא זו מהא דיליף ר"מ דנבלת עוף טמא א"מ מהא דכתיב וטריפה יצא זו שאין במינו טריפה, ולכאורה כיון דר"מ ס"ל דא"א ללמוד דעוף טמא א"מ בגדים אביה"ב מהא דיצא זה שאין בו משום בל תאכל נבלה משום דס"ל דבאמת חל איסור נבלה על טמא, וא"כ במה יגרע טריפה דקאמר יצא זה שאין במינו טריפה, ואמאי לא נאמר כמו שאיסור נבלות חל על טמא כמ"כ איסור טריפה, ומאי חזית, אלא ע"כ מוכרחין אנו לומר דטריפה פשיטא ליה לר"מ דאינו חל על טמא משום דטריפה אינה מטמאה, א"כ מזה מבוארת להדיא סברת ר"מ דהא דנבלה חלה על טמאה הוא רק משום חומרא דטומאה, מעתה אחרי שלמדנו דנבלת עוף טמא אינה מטמאה שוב נבלה דעוף טמא שוה היא לטריפה ואינה חלה על טומאה: ט) אמנם אף שצדדנו לומר ולחלק בין נבלות חי' ובהמה טמאה לנבלת עוף טמא, מ"מ יש לומר דמש"כ התוס' דר"מ ס"ל דנבלה חלה על עוף טמא קיימא גם לפי המסקנא, ואף דלפי המסקנא ליכא טומאה בנבלת עוף טמא, מ"מ אפשר לומר כיון דשם נבלה מטמא בבהמה וחי' חשוב זה חומרא גם בנבלת עוף טמא אף דבו בעצמו אין טומאת נבלות, מ"מ כיון דשם נבלה מטמא משום זה גופא הוי חומרא וחל וכמו דאיתא בקדושין כה"ג (ע"ז ב') הואיל ושם זנות פוסל בישראל יעו"ש והכ"נ בנבלה, ומה שצריך קרא לרבות דנבלה חלה על חלב הוא משום דהייתי אומר דחלב חמור משום דהוי איסור כרת וכמו דאמרינן בחולין (ק"א א') מאי חזית וכו'. ויעוי' תוס' יבמות (ל"ג ב'): וראי' ברורה לזה דאיסור נבלה חלה על טמא אף במקום דליכא חומרא דטומאה למ"ד דנבלה חלה על טמאה מהא דאמרינן במכות (ט"ז ב') ריסק ט' נמלים ואחד חי' חייב עלה ה' משום שרץ ואחת משום נבלה, והתוס' שם הקשו הא אין איסור נבלה חלה על טמאה ותי' דאתי כמ"ד במעילה דאיסור חל על איסור ואמ"ד התם דלאכילה נמי מצטרפין ללקות משום נבלה טמאה וטהורה וכו' יעו"ש, הרי מבואר דלמ"ד דחייב על נבלת הטמאין ס"ל ג"כ דאיכא איסור נבלה אף במקום שאינו מטמא דהא בנמלים ליכא טמאה דאינן מטמאים רק ח' שרצים האמורים בתורה, ואעפ"כ ס"ל לרבה בר הונא שם דלקי משום נבלה, ויעוי' רש"ל חולין (ק' ב') ד"ה תלמוד לומר שכתב הטעם דריסק ט' נמלים דחייב ג"כ משום כזית נבלה אף שכבר יש עליהם איסור טומאה משום שאני התם דכתיב קרא ונפש כי תגע בכל טמא וכו' או בנבלת שרץ טמא, אלמא שהתורה קראה לשרצים נבלה וכן לבהמה טמאה אבל לא מצינו שעוף טמא נקרא נבלה עכ"ל, והנה מלבד מה שהשיג עליו מוהרש"א ז"ל שנעלם מעיני הרב ז"ל שהיא קושית התוס' במכות שעמדו עליה ותי' כנ"ל, הנה בלא"ה דברים תמוהים הם בעיני היכן מצינו שקראן הכתוב לשאר שרצים שאינן מטמאין נבלה דמאי דכתיב בנבלת שרץ טמא הוא דווקא בשמונה שרצים האמורים בחורה אבל נמלה אינה מטמאה, וגם משרצי העוף היא ואינה בכלל נבלת שרץ טמא. ויעוי' עוד בנוב"י מה"ת או"ח סי' קי"ח ובהגהת בנו הגר"ש ז"ל: י) ובעיקר מחלוקת ר"מ ור"י בנבלת עוף טמא דמר יליף לה מקרא דלא תאכל נבלה ומר יליף לה מהא דטריפה יש לומר דאזלי בזה לטעמייהו, והוא לפ"מ דאמרינן בחולין שהבאתי דמקרא דבשר בשדה טריפה ילפינן ג"כ בשר מן החי ויעוי' ברמב"ם פ"ד מה' מ"א ה"ז דהטעם הוא דבשר מה"ח כיון שנתלש ג"כ טריפה נקראת דמה לי נטרף כולו או נטרף מקצתו, ולפ"ז יש לומר הא דלא יליף ר"י דנבלת עוף טמא א"מ בגדים אביה"ב מהא דיצא זה שאין במינו טריפה וכדרשת ר"מ הוא משום דטריפה נקראת ג"כ בשר מה"ח, ור"י ס"ל דמשו"ה חל איסור גיד וכן אבמה"ח על איסור טמא משום שאיסורו נוהג בב"נ, וממילא גם בשר מה"ח שנוהג איסורו בב"נ ג"כ חל מה"ט על איסור טמא וכמו שנתבאר לעיל בדברינו, א"כ אי אפשר ללמוד מהא דיצא עוף טמא שאין במינו טריפה דזה באמת אינו דיש ויש במינו טריפה, והיינו בשר מה"ח שנקראת טריפה וחלה על טמא, ומשו"ה הוצרך ר"י ללמוד אחר מקרא דנבלה, משא"כ ר"מ לא ס"ל סברת ר"י דהא דאיסורו נוהג בב"נ חשוב זה חומרא, ומכש"כ לפמש"כ לעיל דאיכא מ"ד בגמ' דלר"מ ב"נ אינו מצוה על אבר ובשר מה"ח של חי' ועוף, וע"כ ר"מ שפיר קאמר יצא זה שאין במינו טריפה שאין איסור טריפה הן נטרפה כולה הן נטרפה מקצתה חל על איסור טומאה וכמש"כ, אמנם כ"ז לדעת התוס' דכו"ע ס"ל דבהמה בחיי' לאו לחתיכת בשר עומדת, אבל לדעת רש"י וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל כמו שנתבאר לעיל דבהמה בחייה לחתיכת בשר עומדת, א"כ לעולם איסור במה"ח ואיסור טמא בהדי הדדי קאתיין, א"כ גם לר"מ חייב עלה משום בשר מה"ח גם בטמאה, וגם לדעת התוס' לא יתכן זה אלא אליבא דרי"ו דלמוד בשר מה"ח הוא מקרא דטריפה, אבל לר"ל דס"ל דאיסור במה"ק נפק"ל