מלמד התלמידים צח

הנבואות אמר שם וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפה בכנפיה הצדקה היא כנגד הצדיק ומרפא כנגד בעל תשובה כדכתיב ושב ורפא לו ובא בכנפיה כמו אשר באת לחסות תחת כנפיו. באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה. ולהפליג אור הבקר ההוא לצדיק גמור אמר בקר לא עבות כלומר שאורו צח מאד לא כבקר היום שהוא בעבים או בעננים כי כן הוא לצורך מציאות המורכבים. הוא שרצה באמרו מנוגה ממטר דשא מארץ רצה לומר שסבת צמיחת דשא מארץ הוא נוגה ומטר. וזה כי המטר ידוע ומפורסם לכל כי הוא סבת ההוייה בצמחים והנוגה גם כן ידוע עם ההשתכלית הטוב כי הוא גם כן סיבה להוייתם עם היותו הוא בעצמו סבת המטר וכל מעשה בראשית חוזר חלילה על ידי האור. והוא שכתוב לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. לפי שחסדו לעולם נראה קיים בהם ולפיכך האריכו בברכת מאורות להזכיר בה מעשה בראשית ומעשה מרכבה ואם היא ברכת הנאה עיקר מטבעה בא להורות על מופתי היחוד בדרך קבלה. והוא שנאמר שם תתברך י"י אלהינו על שבח מעשה ידיך וכו' ובזה הותרו שתי קושיות שהתקשו לנו במטבע ברכה זו כמו שנכתב בדרש עצרת. אחת מהן איך התקינו קדושה בברכת הנאה. והשנית למה לא פתחו בברוך אהבת עולם. ולפי זה הענין בארתי מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית לפי שמעשה בראשית שהוא המציאות והוא טובו מתחדש בכל יום על ידי האור אשר הוא סיבת המטר ובהרכבת שניהם בארץ יצמח הדשא ממנו ברצון השם. ואמר עוד כי לא כן ביתי עם אל כי ברית עולם שם לו ערוכה בכל ושמורה כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח ואמרו כי לא כן ביתי אפשר שאמר זה עליו ועל זרעו כמו שפרשתי בפסוק הראשון ויבא ערוכה בכל על ישועת העולם הזה ושמורה על העולם הבא וכן נראה דעת המתרגם

והנכון לומר לפי הענין שרצונו לומר כי לא כן ביתי אשר אני בו עם השם והוא אשר יקרא בית י"י ועליו אמר שלמה בית צדיק חוסן רב וכן אמר הכן בחוץ מלאכתך מפני שהלמודיות הם הכנות והצעות בלבד ולפיכך אמר הכן בחוץ כמו שאמרו עדין בן זומא מבחוץ ואמר מלאכתך מפני שהן נמצאות לנפש האדם בלבד כי אין לנקודה ולקוים הנזכרים במלאכת השיעור מציאות חוץ לנפש ולא לדברים הנזכרים במלאכת ההגיון אבל הטבעיות הן נמצאות בכל המעשים ולפיכך המשילם בשדה וכשיחרוש אותו האדם והוא שידרוש אותו כראוי יוציא תבואה עם שאר מיני עשבים ואחר כך יבנה ביתו כי שם תעמד נפשו. ולפיכך אמר ובנית ביתך ולא אמר כן על השדה שהוא עושה הבית לא השדה ואל זה רמז גם כן באמרו לעבדה ולשמרה כי העבודה היא בטבעיות והשמירה באלוהיות כי הן שמירת הכל כדרך הבית שהכל נשמר בו וכשם שתכלית הבית הוא להגין מחום ומקור מרוח וממטר ולשבת שם ולנוח כן תכלית החכמה הוא להגין מכל ההפכים ולהתלונן בצלה לעד. והחכם שהתחברתי עמו אמר כי אמרו הכן בחוץ מלאכתך רצה בו שיעיין ויתבונן במדות שאר בני אדם והוא הכנת מלאכתו ואחר כן