מלמד התלמידים צב

הטבע מצורף לטבע למוד האב ומוסרו כדרך שבא ועושה חסד לאלפים כפי שהתבאר במקומו. ועל דרך זה ראוי שנתעורר אנחנו כמו שהעיר הנביא אותנו ואמר הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בו נוקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם. וראוי לכל אדם שהיה לו אב או אבי אב שלם קרוב לו או רחוק ממנו שישתדל להדמות אליו ויחוש ליחשו פן יחשד כמו שאמר שאול לבשתך ולבושת ערות אמך וזה כי שלמות האב הוא בבנים בכח ואשר הוא בכח ראוי שיצא לפעל ואם לא יצא לפועל יהיה הכח ההוא לבטלה אם כן הראוי לדעת ולהאמין שיצא מושיע ישראל מזרע דוד והוא שאמר לדוד ולזרעו עד עולם. ואמרו מגדול ישועות אמרו בו המדקדקים כי הוציאו בלשון גדולה בשם תואר ואפשר שהוא שם דבר כמו מגדל עז ובספר תלים נאמר במקום תיבה זו מגדיל. ובהוציאו הענין הזה בשתי מלות אלו בשנוי ובכתבו מגדיל במקום קריאתו מגדול ומגדול במקום קריאתו מגדיל יש הערה גדולה בקריאת כל הכתוב ובלומדו כי אע"פ ששמירת התיבה ודקדוקה תועלת גדולה להבין דברי הכתוב אין זה לבדו הכונה מן הכתוב כאשר יעלה בלב הנקראים בעלי מקרא ומשימים כל השתדלותם בזה ולא אל הכונה בשמירת ענין הכתוב הבא להורות עליו והיא דרישת תורת י"י שהוא העיקר כמו שבא על עזרא כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת י"י. והמשל בזה כשנבאר מגדול ישועות לא נסמוך לומר כי הוא שם דבר או שם תאר אבל נאמר כי לפי שאין המלך נושע ברב חיל ואין לי"י מעצור להושיע ברב או במעט ומאתו כל ישועות ישועת העולם הזה וישועת העולם הבא לפיכך אמר מגדיל ישועות ולפי שכל פעולות השם מיוחסות לרצונו ורצונו הוא עצמו נקרא גם כן מגדול ישועות וכן נאמר כשנבאר למשיחו לא נסמוך באשר נאמר ששרשה משח והוא מבנין הקל והוא על משקל פקידו. אבל צריך שנתבונן מה היא הכונה לתארו במשיחה ונאמר כי היא להורות שהשם רצה בו ובממשלתו להושיע עצמו ועמו והוציא תארו בלשון משיחה שכל ממשלה האלוהית מיוחסת אל המשיחה כאמרו אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו ואמר על כורש למשיחו לפי שהוא סבב תשועה לישראל. והטעם בזה כי כן היה דרך כל חנוך ממשלה או כהונה או מלכות למשוח בשמן לפי שהשמן מחליק ומרכך כל דבר הנדבק בו והוא עומד מתמיד באשר יפול שם יהוא והוא סבת האור הבהיר המלאכותי ולפיכך הענוה נמשלה בו כי הוא מחליקה ומרככת כל מדות והיא מדה עומדת מתמדת על כולן והיא סבת האור הגדול הזורח לצדיקים ואל זה השמן כיון החכם באמרו ושמן על ראשך אל יחסר והוא השמן הטוב העולה על שאר כל הכתרים. ולעורר על המדה הזה היה המלך והכהן נעים במשיחה וזה דבר קדום ומפורסם עד שהעצים והאבנים היו מושחים בשמן בחנכת גדלתם וקדושתם כמו שבא ביעקב אבינו ויצוק שמן על ראשה. וכמו שבאה המצוה למשוח המשכן ולקדשו ולמשוח כליו ולקדשם ונאמר בפירוש זאת חנכת המזבח ביום המשח אותו.