מלמד התלמידים צא

האדם עצמו והטוב לו שילך דרך ישרה שהוא מן שתי הקצות וההולך בצדי הדרך יסור לבבו מהשם ויצא הקצף עליו והוא שספר ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו עד בקר וירום תולעים ויבאש ויקצוף עליהם משה וזה היה בעת שהותירו מספקם אבל כשהותירו ממנו מה שהיה יתרון על ספקם לא הבאיש ורמה לא היתה בו אחר כן ספר יציאתם ללקוט ביום השבת והאזהרה עליו כי כן ראוי לאדם שיקבע לו זמן שלא תהא לו טרדה במעשיו ויהא פנוי לקדש הזמן ההוא לבוא בבית השם ולהשתחות לפניו וללמוד דרכיו. אחר כן צוה להניח אותו למשמרת למען יראו את הלחם אשר האכילם במדבר לזכור את הפלא ההוא הגדול המאמת אמונת הנפלאות בדרך שנוי טבע והמעיר גם כן האדם והמודיעו כי מי שילך באורחו ולא יבקש היתרונות ימציאהו השם מזונו בכל יום והוא המן המתמיד לו ארבעים שנה כי כן האדם הולך וגדל ארבעים שנה. ולפיכך נאמר בן ארבעים שנה לבינה ואחר ארבעים יבא אל ארץ נושבת ויאכל בזעת אפו מעבור הארץ וידוע כי לא יחסר המן להולכים בתורתו כמו שאמרו שלא נתנה תורה אלא לאוכלי המן ומי שישתדל על הדרך הזה לרדוף הצדק ישיג המבוקש וימצא חייו בכבוד יותר ויותר מהמשתדלים לרדוף העולם והוא שאמר החכם רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד ואל זאת הכונה העירו רבותינו באמרם כל הקורא פרשת המן אין מזונותיו נחסרים ואל זה הענין גדול התועלת כיון בדרך הנגלה באמרו שמע עצה וקבל מוסר. רבות מחשבות וגו'. אבל בדרך הנסתר בא להעיר בם על צורך קדימת התורה ליחידים דורשי חכמה שהחכם קרא לתורה עצה כמו שקדם בפרשת וישלח יעקב והיא הצריכה לדחות הספיקות שהן רבות בלב איש ועל דרך שאמרו ז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת אמר החכם שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך. פרשת מקץ. מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם

אחר שהמלך דוד הורה בדברי השירה הנאה על הטובות שהשיג ואמר שהכל בא לו מאת השם דבר ברוח הקדש על העתיד מישועות ומחסד על זרעו עד ימות המשיח שהם סבת התמדת הטוב לעולם והוא שאמר עד עולם. וזה נודע לו מרוח הקדש מצורף לזה דעת כל חכם והבנתו לפי טבע כל יציר להתדמות אל שרשו אם לא ימנעוהו מונעים כי מטע עץ עושה פרי טוב יוציא גם כן פרי טוב אם לא ימנעוהו פחיתות הארץ אשר נטע בו או מונע אחר כן טבע כל איש שלם שיצא מזרעו שלם ממין השלמות ההוא אם לא ימנעוהו מונעים כי זה מכח