מלמד התלמידים סד

לו ממשלה לפי שאינו מוטבע בצדק ובזה החולי מתו רבים אבל האיש המוטבע בו אוהב צדק ושנא רשע בכל זמן ובכל איש והוא הראוי להיות מלך יותר משאר בני אדם ואף יותר מחבריו הטובים והוא שאמר אהבת וגו'. ר"ל לפי שהיית על הטבע השלם הזה הביאך השם לממשלה יותר משאר בני אדם

ונראה מן הכתוב הזה שדרך המלכים היה להמשח ביום חתונתם וביום שמחת לבם והוא היה נקרא שמן ששון או הוא נאמר דרך משל אבל מדרכיהם ללבוש בגדי מלכות מקוטרים והם עומדים בהיכלי שן הוא שאמר מור ואהלות וקציעות כל בגדותיך מן היכלי שן ואמרו מני שמחוך נראה שהוא דבק אל הפסוק הבא אחריו והוא כאלו אמר מאשר שמחה בנות מלכים עם שאר נערות יקרות נצבה שגל לימינך בכתם אופיר רצה לומר שנבחרה למלוכה מכל בנות המלכים ובנות השרים ליופיה ולנעימותה ולטוב מוסרה כדרך שנבחרה אסתר מכל הנשים. ואחר שהשלים המשורר הנבון דבריו אל המלך בבחירת המלכה שב לדבר אל המלכה ולהודיעה הראוי לה בהנהגותיה כדי שתכון לעד מלכותה תחת המלך והוא שאמר שמעי בת וראי וגו' כמו שיתבאר. ונקדים לזה ונאמר שאליעזר עבד אברהם השלוח לקחת אשה הגונה ליצחק אבינו בקש מהשם שיזמן לו אשה ראויה כמוהו והוא שתהיינה מדותיה מדות אשת חיל המשלימות הכונה בבריאת האשה כמו שבא הספור בתחלת היצירה שנבראה לעזר האדם והעזר השלם הוא כשהעוזר יעשה בזריזות העבודה המבוקשת ממנו ואע"פ שתכבד העבודה עליו ושיוסיף עזר בטוב מוסרו על הבקשה כפי הראוי למבקש ולא יסמוך על אחר אבל הוא בעצמו יעשה כל מה שאפשר לו לעשות ועל דרך זה בקש אליעזר על הנערה היוצאת מה שמורה על היותה אשת חיל והוא שאמר והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק וגו' ומכבדות העבדה במקום הזה בקש ממנה להשקותו אחר שמלאה כדה ותעלהו על ראשה ותעל מן העינה והיא לטוב מוסרה ושלמות הבנתה מהרה והורידה כדה על ידה והשקהו דרך כבוד כדה בידה ולטוב זריזותה השקתה הגמלים ולא הספיק לה להשאיל לו דליה שישאב הוא או אחד מהאנשים ההולכים עמו וכן מטוב הבנתה כששאל מקום ללון הוסיפה בטעם דבריה גם תבן גם מספוא רב עמנו ובדרך מוסר זה בעצמו פתח המשורר בתוכחות מוסרו ואמר שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך כלומר קבלי מיד דבר המלך כשידבר אליך וראי הראוי להתבונן בדבר כדי להשלים רצונו בעבודתו. ואמרו הטי אזנך רצה בו היי מזומנת לשמוע דברו ולא שיצטרך לקרא לך פעמים ובמלת ראי כלל ענינים הרבה שמחתו וכעסו אהבתו ושנאתו ונומו רצה לומר שימי השגחתך בו וראי כשיהיה שמח ואת שמחה ואל יהיו פניך זועפים וכן לא תצהילי פניך בעת כעסו ולא תשנאי אשר יאהב ולא תאהבי את אשר ישנא משכניו או עבדיו או אמהותיו. וכן כשיישן