מלמד התלמידים נח

גמל השם גמול שלם לו ולזרעו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש לאהוב השם בכל לב ובכל נפש כדרך אהבת השלם אשר לחוזק אהבתו בו בנו יחידו אשר אהב יותר מכל קנייני העולם האובדים גם מאהבת נפשו כי הוא היה זקן והזקן תיקר לו נפש בנו מנפשו והוא חרף למות נפש הבן היקיר שלא היה חביב כמוהו אצל אב לפי שנתן לו בתכלית הכוסף שנכסף להיות לו זרע אנשים להפיק בו רצון השם וכונתו במין האדם. וכבר היו אברהם ושרה זקנים ונולד להם אחר יאוש הלידה כמו שבא הספור בתורה להורות על ענין זה חדל להיות לשרה ארח כנשים עד כי כל אהבתו בעולם זה היתה על הבן ההוא והוא שאמר אשר אהבת את יצחק רצה בו שנתת לו אהבתך וחשקתך. והשלם ההוא לא לתקות גמול עושר או גמול בנים או גמול אחר גופני רצה בדבר השם להעלות בנו יחידו ולא הרהר אחר דבריו והאמין בי"י במראה ההיא אמונה קיימת להוציא אהבתו לפועל ואם היתה בלבו חקוקה. וזה הוא ענין הנסיון והידיעה הנזכרים בדבר העקדה לפי הדעת שכתב בפירושו החכם ר' אברהם אבן עזרא ז"ל. אמר כי הדעת שנים האחד דעת העתיד בטרם היותו והשני דעת היש נמצא. והרצון בו בזה שאע"פ שכל הדברים המתחדשים אצלנו השם ידעם מאז ידיעה ההיא היא ידיעת האפשר אשר לא תמנע ידיעת האפשר וכשיצא לפעל אחד מחלקי האיפשר אז תהיה בו הידיעה על הנמצא וראוי לבעליו גמול טוב כפי בחירתו ובענין זה בוחן השם את הצדיק ומנסהו ויודעו במה שנמצא בו וידינהו וכפי הצטרף המעשה למחשבה

והרב המורה הלך בזה בדרך הגאון שהזכיר החכם בפירושו שפירש מלת נסה להראות צדקתו לבני אדם ומלת ידעתי בענין הודעתי. ומה שהקשה עליו החכם הנזכר כי בעת שעקד בנו להעלותו לא היה שם אדם ואפילו נעריו כי נשארו עם החמור הקושיא הזאת לא תמנע דרך הגאון לפי שמאמר נביא ידוע ואין צריך לעדים ואחר שאברהם השלם ספר המעשה ההוא התפרסם הדבר ונתרחב גבול אהבת השם ואלו לא היה זה מספר הנביא רק על דרך שבא זה כלו בחלום או במראה די היה בו למוד באהבת השם כפי מה שהקדמנו בענין החלומות הצודקין והמראות שענינם נמשך אל המחשבה והרעיון. ואחר שהוא ספר המעשה הגמור נודעה בו יראת השם ואהבתו כי היראה כוללת האהבה בקצת מקומות ולו לבדו שהיה נביא בעת ההיא היה ראוי לומר יען אשר עשית וגו' ולא ליצחק כי לא השיג להשגה ההיא. סוף דבר לפי שני הענינים הנזכרים היה ראוי לומר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וכפי הענין הזה יתבאר מה שנאמר על אנשי סדום ואם לא אדעה. ואונקלוס תרגמו אם תייבין ואם לא אתפרע. לפי שלא הזכיר הכתוב תנאי תשובה וידוע שאע"פ שהיא כצעקתה הבאה אליו אם עושין תשובה לא עשו כלה. וכשתדקדק הדבר היטב תמצא התשובה נכללת במאמר ואם לא כי אחר שעשו תשובה לא יהיו על ענין הצעקה לפיכך ביאר המתרגם ואמר שאם עושים תשובה או שאין ענינם כפי