מלמד התלמידים נא

אליו והוא שאמר וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים. ואחר כן ספר דברי הריב שנפל בין רועיו ובין רועי מקנה לוט והוא השלם לטוב לבבו רדף השלום. והוא שאמר אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך ואמר הלא כל הארץ לפניך הורה כי אע"פ שטוב שבת אחים גם יחד אחר שיפול הריב ביניהם הטוב הוא שיפרד איש מעל אחיו והוא שאמר השלם הפרד נא מעלי ואמרו אם השמאל ואמינה הורה מדה חשובה שלא יקפיד איש בטובת אחרים אחר שיספיק לו הנשאר לחלקו והוא שאמר לו לברור הנוה הטוב לא כמדת הרעים המקפידים בטובת אחרים ומקנאים עליה

עוד למדנו מדה חשובה מן הספור הזה שלא להתגאות על אחר על טובה שבאה לו ממנו שהרי השלם לא התגאה על לוט בשביל שהתברך בגללו וכל הטוב שהשיג השיג לרגלו ולא הזכיר לו מזה דבר ואע"פ שהיו מצערים אותו אנשי ביתו. ואחר כן ספר מלחמת המלכים בעבור דבר לוט אשר נשבה מתוך המלחמה ההיא ושם התיחסו לו חמש מדות טובות האחת מדת הרחמים כי נכמרו רחמיו כאשר שמע כי נשבה אחיו. השנית מדת הגבורה כי התגבר בילדי ביתו על ארבעה מלכים. השלישית מדת ההסתפקות באמרו אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' כי אע"פ שאמר בעת הצרך למען ייטב לי בעבורך אחר שהיה לו די ספקו הסתפק באשר השיג ואמרו ולא תאמר אני העשרתי את אברם היה לטוב טבעו מפני שהממון ההוא הוא ממון שבויים ואע"פ שזכה בו מן הדין שהרי ענר אשכול וממרא לקחו חלקם ועם כל זה הראה טוב מדת החמלה על קשה יום. הרביעית מדת שמירת הברית לכל בעלי ברית בין בני ברית בין שאינם בני ברית לפי שראוי לאדם לקנות לו חברים להיותם לו עזר לעת צר והוא שהזכיר בעלי ברית אברם. החמישית מדת ההודאה לשם וההכרה שהכל מאתו והוא שנתן מעשר לכהן אל עליון וזה מסעיפי מדת הנדיבות והוא המדה שהעידה הקבלה שהיתה לו בהיות ביתו פתוח לעוברים ושבים וספור שלשה אנשים שראה ורץ לקראתם אמת זה וספור מרוצתו והשתחוייתו לקרוא אותם לסעוד לבם הורה כי מדרכי הנדיב לפצור בקרואיו בכל מיני פצירה ואמרו ואקחה פת לחם הורה על מדה חשובה שהיה אומר מעט ועשה הרבה וזה סעיף מדרכי הבושת. ואמרו מהרי שלש סאין קמח סלת וגו'. הורה לתקן פת נקיה מפני האורחין הנכבדים מספיק לכל בני הבית כי אין ספק ששלש סאין לא היה צריך להם וזה מדה טובה להרחיק קנאה בסעודה שהרי סאה אחת מספיק לכמה אנשים ועומר מספיק לשנים ושלשה שהיא עשירית האיפה ואיפה שלש סאין כמו שנודע מן התרגום ואע"פ שאין ראיה לדבר סמך יש לו מן הפסוק הזה כי דרך הוא ללוש במדה הידועה וכאלו אמר מהרי איפת קמח סלת ואמרו ואנכי עפר ואפר מורה על מדת ענוה ושפלות רוח. וספור דבר שרה על הגר בענותה אותה ובשלחו אותה לדבריה ואת בנה הורה על מדת שלום הביא כמו שצוו עליו ז"ל. וספור עשותו