מלמד התלמידים נ

הטובות ואל זה הענין גדול התועלת כיון דוד ע"ה בפתחו ספרו הקדוש באשרי האיש אשר לא הלך בעצת להורות כי השלמות היא בהרחיק חברת הרעים לא זולת זה והוא המכוון בתחלת הספור על אברהם אבינו להורות כי לא ישלם תלמוד האדם זולת זה ואחר שילמד מאחרים הראוי לו צריך שילמד אחרים כמו שהזכיר אחר כן ואת הנפש אשר עשו בחרן ואמר ויקרא שם בשם י"י והקריאה ההיא היתה דרישת יחיד השם ברבים. ומדת הלמוד הוא מדרכי השם בהביטו בחסדו הגדול לברואיו כי הטבת הלמוד גדולה מכל הטבה כי בה נותן צורה לנפש האדם ואז תצא הנפש מכח למעשה והוא שאמר אשר עשו בחרן והיא גם כן מדה חשובה לפי הדעות המפורסמות כמו שאמר החכם מונע בר יקבוהו לאום וברכה לראש משביר. רצה לומר שזה דעת מפורסם ללמד אחרים ואף כי יתגנה המלמד אצל קצת השומעים ויקללוהו על זה אין ראוי לשלם ההוא שישתק מאחר שימצא אחד מהם תועלת בדבריו ויברכהו וכי האחד הוא המברכו ליתרון הכרתו וחשיבותו נחשב לפני השם מצד הגמול לרבים והרבים המקללים אותו למיעוט הכרתם ולפחיתותם נחשבים ליחיד ואל זה רמז באמרו ואברכה מברכיך ומקללך אאור. ולקח בברכה לשון רבים ובקללה לשון יחיד ואם הוא ידוע כי הם הרבים והכל בא להעיר השלם ללמד ולהשלים אחרים ולהזהירהו שלא יתרשל מזה בהתגנותו אצל רב בני דורו בזה ואל זה כיון החכם באמרו ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב ואל זה הענין בעצמו אמר ישעיה הנביא אל תיראו חרפת אנוש ומגדפותם אל תחתו וכבר הקדים לו ואמר הביטו אל אברהם אביכם לפי שהוא החל לקרא בני אדם כדי למשכם לעבודת השם ולשחררם מעבדת אלהים אחרים בעבודתו. ושלמות האדם יושג בשתי המדות הנזכרות הלמידה והלמוד ולפיכך התיחסו תחלה בספור הכתוב לאדון השלם ואחר כן התיחסה אליו מדת החריצות לפי שגנאי גדול הוא לשלם כשיתרשל לקנות די ספקו לחם לאכול ובגד ללבוש עד שיצטרך לבריות אבל ראוי לו שיטרח להשיג ספוקו ואם ירחיק נדוד והוא שבא בספור ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה אמנם רב העמל ויתרון הטורח וההמיה לכסף מגונה מאד כי כל יתרון מגונה אצל השלם והוא שנאמר כי כבד הרעב בארץ ולמד לך שהצורך הגדול הביאו לזה. ואחר כך בא הספור על דברי אשתו ואע"פ שהספור ההוא הי' זר וקשה על אדון כמוהו אמנם למדנו ממנו מדה חשובה מאד בעניני האדם ובעסקיו והוא לבחור ברע כדי לברוח מרע ממנו ולפיכך אחר שידע השלם בכח נבואתו שלא יקרב אליה אדם אע"פ שהיה לו גנאי שתלקח אשתו מאתו בחר בזה כדי לברוח מהרעב הכבד והוא שאמר למען ייטב לי בעבורך וצוה אותה לשנות בדבריה כדי שלא יהרג והוא שאמר וחיתה נפשי בגללך. ואחר זה ספר שהיו צאן ובקר ואוהלים ללוט ההולך את אברם להודיע שהליכתו את אברם גרמה לו זה ויחס לו בזה מדה מן המדות החשובות. והוא שראוי לעשיר להעשיר הדבקים