מלמד התלמידים נב

משתה גדול ביום הגמל את יצחק הורה על מדת השמחה שהיא טובה בעתה וספור באו לספוד לשרה ולבכותה וקנותו לה אחזת קבר בכסף מלא הורה על מדת גמילות חסדים ושישמר אדם ברית את המתים באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו. ואמרו עובר לסוחר הורה על משא ומתן שראוי שיהא בנחת רוח ובאמונה עם הבריות והוסיפו לקחת קטורה לאשה הורה על חבוב קיום מין האדם כדי לקיים צלם ודמות והוא שאמרו ז"ל כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו ממעט את הדמות שנאמר כי בצלם אלהים וגו'. ולא כדעת הנוצרים שהם מיחדים קצת בניהם ללכת ערירים למות כאלו השם שונא מין האדם והוא אוהב אותו מכל המינין השפלים ולזה בא הספור עליו בזה שהוא היה האוהב הראשון שייחד שמו והודיעו בעולם כפי מה שבא הספור עליו בקראו בשם י"י ובהעלותו בנו יחידו אשר אהב ולאהבת השם שנא את בנו יחידו שנאת מות זאת היתה מדה שלא נמצאת לאחר כמוהו והוא מורה על תכלית שלמות טבעו

ואחר שהוא היה השלם במעלות שכליות ובמעלות מדות והוא היה המתהלך לפניו מהו שאמר התהלך לפני והיה תמים אין ספק שהכונה היתה על זרעו להיות גוי קדוש ושלם מצורף אל זה כי אע"פ שהיה שלם בבחינת עצמו אמנם בבחינת זרעו לא היה שלם בזמן ההוא כי כל זמן שהבנים חסרים אין האב שלם כי ישיגהו החסרון ההוא לפי דבקותם לו כמו שבא ביהושע הכהן הגדול לפי חסרון בניו ויהושע היה לבוש בגדים צואים כפי שהתבאר בפרשת בהעלותך. וכן אברהם נמצא חסר בבחינת ישמעאל בנו כמו שהוכיח סופו שהיה רובה קשת ואין זה המכוון בו ולפי שהיה רצון השם להוציא מחלציו גוי קדוש מכל העמים כמו שאמר שם ומלכים ממך יצאו והצדיקים והחכמים הם הם המלכים באמת כמו שאמר שם ממלכת כהנים וגוי קדוש וידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו לבקש היתרונות שהם סבת כל חסרון האדם והם המעבירים הכונה במציאות האדם כמו שאמר החכם אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. הורה שהוא יוצא מן היושר ומעות דרכו בבקשו חשבון רב בעניניו שאינו רק דמיון גמור ללא תועלת אבל הוא לנזקים רבים ולהרחיק הענין הזה היה רצון השם והגדיל חסדו לתת אות ברית בבשרם לפי שטבע הכלי ההוא מוכן מכל שאר איברי האדם להשיחו במותרות המגונות לפיכך בא האות למול הערלה כדי להזכיר האדם תחלה בפעל הכלי ההוא שיעביר מפעולתו מה שאין בה צורך ואע"פ שימצא בו הנאה ויצטער בעזיבתו כדרך שהעביר מהכלי ההוא עצמו מה שאין בו צורך להשלים כונת פעולתו ואע"פ שהיתה ההנאה יותר אלו נשאר שם כמו שנראה מדבריהם ז"ל שכל הנבעלת לערל קשה לפרוש הימנו. ובזה היתה כונת המצוה לחסר התאוה לא לבטל פעל הכלי ההוא שהרי לכרות העור החופה הבשר שהוא מילת הבשר באה המצוה לא לכרות הבשר בעצמו שהיה נשחת בו הכלי כי זה אסרה התורה