מלמד התלמידים תה

נביא כמהו. כי הנביא הקם אחריו או יורה תורה אחרת או לא יורה ואם לא יורה אינו כמותו כי יחסר השלמות הגדול הזה. ואם יורה תורה אחרת או תהיה תמימה או לא תהיה תמימה ואם לא תהיה תמימה אינו כמוהו שהרי תורתו חסרה ואם תהיה שלימה אם כן תורת משה רבינו איננה שלימה שהרי היא חסרה שלמות האחרת וכבר קדם שתורת משה שלימה אם כן תורת הנביא האחר איננה שלימה ואחר שהוא כן נמנע הוא להיות נביא אחר כמשה. והוא שאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ענינו כאלו אמר ולא קם נביא עוד באדם כי אמרו בישראל כאלו אמר במין הראוי לנבואה כי המינין האחרים אין נכון לשלול טוב הנבואה ושלמותה מהם אחר שהדבר אין בהם ולפיכך אמר בישראל. ואחר כן רמז על מעלותיו המיוחסות לו שלא היו לשאר הנביאים והזכיר תחלה המעלות שהתיחדו לו בנבואתו באמרו אשר ידעו י"י פנים אל פנים והיא ההשגה השלימה שלא השיגה זולתו והיא כוללת ד' מעלות שהורנו הרב המורה. האחת ששאר הנביאים במראה אליהם יתודע או בחלום ידבר בם והוא פנים אל פנים. ואמר בכל ביתי נאמן הוא ועוד אמר פה אל פה אדבר בו. והשנית ששאר הנביאים יראים ונבהלים ומשתוממים בעת המראה כאברהם אבינו שנפלה עליו אימה וחשכה גדולה והוא כאשר ידבר איש אל רעהו. והשלישית ששאר הנביאים רואים משלים וחידות לפי שנבואתם על ידי מלאך הממשיל והמדמה והוא במראה ולא בחידות מכלל ששאר הנביאים אינם מתנבאים בכל עת אבל משה רבינו ע"ה היה מתנבא לרצונו בכל עת כמו שנאמר ואתה פה עמוד עמדי והוא לבדו עומד מתמיד והוא עם השם בלא תרדמה ובלא בהלה בכל עת שירצה במראה ולא בחידות רוצה בו שרואה הדבר באשר הוא וסבת ענינים אלה דבר השם אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו. ואל כל זה רמז באמרו אשר ידעו י"י פנים אל פנים רצה בו שהיה מדבר עמו בלא שום אמצעי ובלא שום שינוי כידיעת איש את רעהו פנים בפנים

ואחר שרמז על מעלת נבואתו בא לרמוז על מעלות האותות והמופתים המתחדשים על ידו עד שהתגבר בין האויבים ובארצם לחדש אותות ומופתים על המלך ועל השרים ועל כל העם שידעו כלם כי יש אלהים שופטים בארץ ושהוא שלחהו

וזה שאמר לכל האותות והמופתים אשר שלחו השם לעשות בהם ביד חזקה ובמורא גדול ובאלהיהם עשה שפטים גדולים והכל עשה כאשר שלחו לעיני האוהבים המאמינים רואות. והוא שאמר ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל

וזה הפסוק נקשר באשר לפניו. כי בראשון כתוב אשר שלחו לעשות ובשני כתוב אשר עשה. וכן נראה מדברי הרב המורה. ומעמד הר סיני לא נזכר בפסוק הזה ואם היה גדול מכל המופתים. לפי שהמופת ההוא התיחס לשלימות כל העם אבל שאר המופתים התיחסו לשלימות הנביא.