מלמד התלמידים תב

על בני אדם ואותם שהם ראויים לאשרם במלכו עליהם כמו שאמר החכם אשריך ארץ שמלכך בן חורין ר"ל עם הארץ וזה הפסוק נאמר לפי פשוטו על עמנו שמלך בו עבד י"י והוא בן חורין באמת. אבל לפי המשל נאמר על משה עצמו ועל כל שלם לפי שדרך החכם ושאר החכמים והנביאים לדבר על האדם בדרך חידה ומשל עד שישיג הכונה בו מי שראוי להשיגה ויאחז בזה וגם מזה אל יניח ידו ותעלם מרבים פן יניחו ידם מזה וגם בזה אל יאחזו ולקבץ שתי תועלות אלו נאמרו החידות והמשלים עד שידמו חומר האדם או חומר נפש האדם בעיר או בארץ או בזולת זה כן המשל הזה בא על חומר האדם

וכבר התעוררתי להעיר טוב ממנו במשל הזה ביחסו האכילה לשבח השרים וגנותם לא למלך כלל וביחסו גם כן החירות והנערות שהיא העבדות לשבח המלך וגנותו לא לשרים כלל כי בזה ישלם המשל לא בזולת זה. לפי שהחלק השכלי שהוא החלק הנבחר מחלקי הנפש הוא המלך שהכונה בו שימשול בכל ויד כל לא תהי בו ואין לו מבוא במשל האכילה כי הוא משל לכל ההנאות הגופיות שאינן כלל לחלק הזה רק לשאר חלקי הנפש והם המרגיש והמתעורר וכאשר לא ימשול המלך עליהם כפי מה שביקש ממנו בתחלת היצירה באמרו והוא ימשול בך אז הוא העובד אותם הנושא את כליהם והנשמע אליהם עד שהם ימלאו תאותם בתחלת ההתעוררות והוא שאמר בבקר יאכלו ובאמת אי לארץ הזאת כי עפר היא ואל עפר תשוב. אבל אשרי כשיהי' המלך בן חורין רוצה בו שאין ממשלה עליו כלל מצד השרים כי הוא עבד השם בלבד והוא מושל בשרים ולא ישליטם לאכל רק בעת ר"ל בזמן הראוי לכח האנושי והוא לצורך קיום הגוף או קיום המין לא לתאוה והוא שאמר בגבורה ולא בשתי וזה יקרה להם בהיותם עבדים ולא בני חורין כי חירותם מאדונם הוא פחיתותם והעבדות חשיבותם כפי שהנערות והעבדות למלך היא פחיתותו והחירות חשיבותו. וזה החירות נמצא אצל עובד השם בלבד כמשה רבינו וההולכים בדרכיו והיודעים את שמו והוא תכלית השבח האנושי. ולפיכך הפליג הכתוב בשבח הזה על פטירתו ואמר וימת שם משה עבד י"י ואמר גם כן משה עבדי מת כי זה מן הדעות המפורסמות להפליג בשבח הטובים בעת פטירתם ולספדם ולבכות עליהם כי בזה תתקיים האמונה כי יש תקוה ואחרית והחי יתן אל לבו להוסיף מעלה ולהיטיב לאחרים בראותו שמירת הברית גם את המתים כי הבוכים הם כפי מקבלי הטובה. ולפיכך כל ישראל בכו על משה כחובת הבנים לבכות על האב ויותר לפי שהוא היה אבי כל הנפשות והגופות והוא שאמר ויבכו בני ישראל את משה וגו' כי זה הזמן קצוב לקצת עיניני אבלות לפי שהניול יראה בפני האדם בזמן הזה כמו שאמרה התורה ובכתה את אביה וגו' וכשם שחובה על האדם להתאבל על מתו כך חובה עליו שלא להתאבל יותר מדאי שהרי אין אבל ראוי להגדילו על אבל משה רבינו ובשלשים יום תמו ימי בכיתו והוא שאמר ויתמו ימי בכי אבל משה להודיע שאין הכונה באבל רק