מלמד התלמידים מ

תחתיך ולאומים תחת נפשך כי כפי שסבת גלותינו טבע החומר הרע הזה שלא קבל הצורה המכוונות והוא שחטאנו לו כמו שאמר מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ד' זו חטאנו לו כן סבת גאולתינו וישועתנו הוא שלמות צורתינו שבו יראה פעל השם ומעשיו בנו והוא שאמר הנביא כי בועליך עושיך י"י צבאות שמו וגואלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא. יהי רצון מלפניו שיגאלנו מהרה ויושיענו תשועת עולמים אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. פרשת נח. כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם

מן הדברים הצריכים צורך גדול לכל דורש אמת בהבנת הכתוב שיזהר בשמוש השמות בלשון ההוא כדי שלא יטעה בין ענין לענין הנכללים בשם אחד אם שיהיה קצת צירוף בין אותן הענינים או שלא יהיה ביניהם צירוף כלל. וזה צריך דקדוק רב כי זה מביא הטעיה בהבנת הכתוב ובלבד בדברים הנמשכים לחכמה ולאמונה לפי שדברי חכמה ואמונה ישתמשו בשמות משתתפים ובשמות מושאלים כדי שיקחם השומע כפי מה שהוא החכם כפי הראוי לו והכסיל כפי מה שצריך לו שאם היה החכם בעל הדבר ההוא אומר אותו בדרך הפשוט נגלה לסכל היה הדבר ההוא כנזם זהב באף חזיר כי היה הסכל בז לדבר ההוא ומתחכם באשר לא לו וגורם רעה לעצמו והיה החכם חומס החכמה ומשחית דבריו הנעימים ועל זה הזהיר החכם ואמר פתך אכלת תקיאנה ושחת דבריך הנעימים באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך ולפיכך צריך כל חכם שישמר דברי פיו כפי האזן השומעת וכשיכתוב אותם צריך שיכתבם בדרך הסתר עד שיבין כל חכם לב המכוון בו ויבינו האחרים מה שיועיל להם או שלא יזיקם באשר הם. וזה לפי שהספר מסור לכל. ואל זה הענין היה הצורך בכל לשון למיני השמות נזכיר קצתם כפי מה שהשגנו ונאמר כי כבר בא הספור בתורה כי מקדם היה לשון אחד בלבד כמו שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. וזה הלשון היה כפי מה שהיתה הסכמת אדם הראשון כמו שבא וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו

וכבר פירשו המפרשים שנפש חיה הוא באור על הכל או אפשר שהוא באור האדם כי הקריאה היא לנפש המדברת כפי מה שהניחה להורות בדבר המצויר בלב. וראוי להתבונן במקום הזה למה הזכיר קריאת השמות על בעלי חיים בלבד והלא אין ספק כי כן קרא שמות לשאר המציאות כי הצורך שוה לכל ואע"פ שיש לדחוק ולומר כי זה בא לפי שהיה צריך להודיע ולאדם לא מצא עזר כנגדו כשתעיין הדבר