מלמד התלמידים שצט

היודעים את שמו וההולכים בדרכיו הם שנ' עליהם רוח בני אדם העולה היא למעלה ועל השגת חכמתם נאמר דבש מצאת אכול דיך ונאמר אכול דבש כי טוב וגומר כן דעה חכמה לנפשך וגו' וראה והבן המין שאנו מברכין עליו הואיל ומינו גבוה מכלן והוא שתועלתו רחוקה אבל באחרית הימים יתן פריו מתוק מכל פרי וכן אותם החכמים השתולים בבית י"י ינובון בשיבה וכתמר יפריחו והוא שנאמר שתולים בבית י"י בחצרות אלהינו יפריחו. ועוד אמר עוד ינובון בשיבה וגומר ונאמר צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון. ועוד מצאנו שהלולב עולה בלב עצו עד שנקרא לולב בשתוף השם ובפירוש מצאנו לרבותינו ז"ל שהדקל אין לו אלא לב אחד. ועוד אמרו מה ארז ותמר עולין כנגד מעלה אף צדיקים עולין למעלה כנגד אביהם שבשמים ואותם הם שיקראו חכמי לב לפי שאותם החכמים חכמתם תלויה בהשגת הבנת לבם ולפיכך נמשלו ללולב ולא למין האחר שהוא חמוץ מעט מבפנים וכמו כן אמונת הכת האחרת חמוצה מעט בהאמינם דברי התורה והתלמוד הסתומים כפשוטם והוא הסבה למה שנאמר ראיתי בני עליה והם מועטין וכנגד אותן בני עליה בא המין הגבוה העולה ביושר שעליו אנו מברכין לפי שהכל טפלין לו

והכת השלישית ענף עץ עבות שהוא עץ שפל קומה ועליו חופין את עצו. ופריו לא תאר לו ולא הדר ומציאותו לריח כמו שבא בתלמוד הדס דלריחא עביד וכנגד המין הזה כת אנשי המעשה עמי הארץ הם הריקים שבנו שמלאים מצות כרמון ועושין אותן לשם שמים דרך ענוה ושפלות לא לחכמה. והכת הרביעית ערבי נחל שהם יפים וטובים למראה וטובים לצל ויפים וטובם הוא כל זמן שהם שתולים על הנחל וגם בהיותם שם לא טעם להם ולא ריח אבל הם רעננים מרב לחות המים. וכנגד המין הזה שאר אנשי התורה כבעלי מקרא ובעלי נכסים המאמינים בתורה אמונה המונית ועושים מעשים טובים כדי להתגדל בין בני עמם כל זה להעיר על הדרך הישרה שיבור לו האדם. מצורף על זה שהמינין האלה באים לרצות על המים כדרך ניסוך המים בהודות שהכל בא מאתו והוא שיש שם יום מיוחד לערבה שגדלה על המים. ושתי הכונות האלה נמצאו בדבריהם ז"ל הכונה הראשונה אמרם מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו נמצא שהכונה על ידיעת השם. והכונה השנית אמרם מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים והוא הרצוי מתוך ההודאה על האד העולה מן הארץ בדבר השם. ולפי הדרכים האלה בא ושמחתם לפני י"י אלהיכם שבעת ימים וביום השמיני היתה שם שמחה יתירה בבא כל ישראל אל בתיהם כדרך חנוך הבית והכל לשמוח בשם כמו שאמר נגילה ונשמחה בו ובו שב אל השם לא אל היום כי כן בא נגילה ונשמחה בך. והוא שהיה הלל הזקן אומר בשמחת בית השואבה אם אני כאן הכל כאן אם אין אני כאן מי כאן ר"ל שאין שמחה באמת אלא בו

ועל דרך זה ראוי לשמוח בימים מיוחדים ובמקומות מיוחדים