מלמד התלמידים שצח

לנו וגו' וצריך להרחיב עוד ולומר כי לפי שחג הסוכות הוא חג האסיף והוא הזמן הראוי להודות לשם על כל הטוב אשר הגיע מאתו מאוצרו הטוב דקדקה הנבואה להזכיר חג הסוכות ומניעת הגשם שהיא הסבה הקרובה וגו'

ואל זה הענין הטוב המכון לשבת בסוכות שבעת ימים על המספר הסובב בתורה כמו שקדם כדי שיתן האדם אל לבו מעתה ללמוד הראוי ולהתבונן במעשה השם עד שידע שמו אחר שבא עת האסף אל הבית והלילות ארוכים כאלו נוצרו ללמוד וללמד בה ובזה יזכה האדם לבא בחצרות י"י ולהתלונן בצל שדי ולשבת בביתו לעולם שכלו לי"י ובדרך זה שכינה שורה בבית הנבחר על הבא אל ביתו. והוא שכתוב ברוך הבא בשם י"י ברכנוכם מבית י"י. והוא שהיה הלל הזקן אומר בבית השואבה אם אתה תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך שנאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך והוא שנקרא חג י"י מה שלא נקרא כן חג אחר אמרה תורה חג הסוכות לי"י והם ז"ל אמרו ששם שמים חל על הסוכה. והוא שהיתה שם שמחה יתירה לפני השם מצורף אל זה ההודאה על כל הטובה שעשה להם השם בכל מעשה השדה והכל כדי לדעת ולהתבונן ולהשיג הראוי להשיג שהכל מאתו

ועוד באה שם מצוה אחרת לקחת ארבעה מינין פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל והקבלה האמיתית ביארה לנו שפרי עץ הדר אתרוג והלכותיו כך וכך ובדרך הזה באה המצוה הזאת. והרב המורה גלה בספרו הנכבד טעם למצוה הזאת נמשך לטעם סכה הכתוב בתורה ואמר שהוא כדי להזכיר שהביאם השם ממקום שאין שם לא פרי ולא רעננות ארץ מלחה לא תשב אל ארץ נחלי מים ארץ זבת חלב ודבש וכל דבריו טובים ונכוחים

אבל מתוך דברי רז"ל נראה שבאה המצוה הזאת ג"כ להעיר על מה שרמזו במצות סוכה כי אחר שבארו אותה מצוה להעיר האדם לחסות בו לבדו ולדעת את שמו באה מצוה זו להשלים הכונה ולבאר מה שאמרו ז"ל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ואולם לא כל החלקים שוים כי כל אחד ואחד יאכל בשבת כפי מה שבשל בערב שבת וכל עץ ועץ כפי שרשו וכפי המקום שהוא שתול בו יהיה דשנותו ורעננותו. ובזה נמצאו אנשי התורה חלוקים לארבע כתות כנגד ד' מינין שבלולב. המין האחד פרי עץ הדר שבארה הקבלה שהוא אתרוג והאתרוג ידוע שטעמו טוב וריחו טוב ותועלתו קרובה ומפורסמת. וכנגדו כת הרבנים שטעמם טוב לפי דעתם התלמוד וכל המצות כללותיהן ופרטיהן ריחם טוב לפי מעשיהם הנאים. ועוד שזה הפרי עומד מתמיד באילנו וטעם עצו ופריו שוה. וכענין זה תמצא לרבנים אנשי המעשה והוא שהיה ראוי להקדים כפי הדעת המפורסם. המין האחר כפות תמרים שביארה הקבלה שהמצוה בחוטר העולה ביושר לא יטה ימין ושמאל ושתי קצותיו שהן עליו דבקים בו והוא נותן פריו באחרית הימים דבש. וכנגד המין הזה כת חכמים אנשי לב הנבונים בכל חכמה העולים מעלה מעלה