מלמד התלמידים שצה

ולהכין לו מבערב והלא הזריז יראה מיום רביעי צרכיו ליום השבת כמו שאמרו ארבעה בשבא חמשא בשבא שיתא בשבא מקמי שבא

וכן ראוי לאדם הנלבב אחר היותו בן ארבעים שהגיע לבינה ורעננותו הולך וחסר אבל קודם לכן רהב רתיחת הנערות והבחרות ימנענו ועמלו בימים ההם עמל ואון והוא שרצה באמרו ורהבם עמל ואון אמנם יום חמישי רוב בני עמנו יכינו בו לשבת צרכיו. וכמו כן בן חמשים שהוא יועץ ראוי לו שייעץ עצמו על עצמו ומי העצל שלא יכין בששי ואנה יוליך חרפתו האיש ההוא שלא יכין צידתו והוא בן חמשים וחמש כמוני היום. ומי שלא בשל בערב שבת מה יאכל בשבת שהוא מששים עד שבעים שראוי לעמוד בו בקדושה ואז ילך לפניו צדקה וכבוד השם יאספנו לעולם שכלו שבת והוא רחום יכפר עון ולא ישחית הנפש והרבה להשיב אפו מעלינו ולא יעיר כל חמתו על הגוף. וזה הענין רצה באמרו מי יודע עוז אפך וכיראתך עברתך. רצה בו כי מי יודע ידע עוז אפך וכפי שייראך האדם ידע ויכיר עברתך על מה היא עוברת. ואמר למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה רצה בו למנות ימינו על דרך זה הודיע אותנו והוא שנרגיש להתעורר על עוז אפך ונקנה לב חכמה רומז בו על השכל הקנוי ההווה בפועל שהוא צורת האדם העומדת לעולם. וזה הפסוק בא על ענין שבא הודיעני י"י קצי ומדת ימי מה היא ואדעה מה חדל אני. ואין ספק שלא בקש לדעת מתי ימות כי אין זה בקשת חכם אבל צריך שיראה כאלו מחר ימות ויהיו כל ימיו בתשובה. אמנם המבוקש לו שירגיש ויתעורר על קצו וכי מעט מדת ימי חלדו וימי העולם האחר הם בלא מדה וכמה זמן חלדו. ולפיכך ראוי לו שישתדל על צורתו שהוא צלמו העומד לעד. ועליו רמז באמרו אך בצלם יתהלך איש כלשון בצלמו כדמותו

וזה הענין רצה באמרו למנות ימינו כן הודע ועוד אמר שבענו בבוקר חסדך אחר שהעיר השלם על חלקי השנים על דרך משל השלים המשל להמשיל החלק האחרון לבוקר לפי שהעולם הבא הוא כלו שבת והוא שאמר ונרננה ונשמחה בכל ימינו. ולפי שהוא כלו שמחה והעולם הזה בבחינה אצלו הוא ענוי וענין רע אמר שמחנו כימות עיניתנו והשמחה היא בראותו פועל השם והדרו. והוא שאמר יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם. ואפשר שרצה בבניהם בניהם ממש כי כן דרך בני הטובים להיות טובים ולהם יקרא בנים. או אפשר שרוצה בו הבנים העומדים לעד והם דעותיהם. וכבר נאמרו בפסוקים אלו פירושים אחרים בחר אתה אי זה שתרצה אבל אל תשלך אחרי גיוך המכון בו במנות ימי חייך. שאין ספק אצלי שעל הענין הזה בא מזמור זה. כן אמרו יושב בסתר עליון וגו' בא להשלים הכונה אל כל הבא אל בית השם לפי שצוה לבא ולהתיחד ולהתקדש בביאת המשכן ובשאר מקומות המיוחד לשם כבית המקדש ובית הכנסת או סוכה של מצוה שהיא ביתו ג"כ כמו שאמרו ז"ל חג הסוכות לי"י כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה ואמר מה חג לי"י אף סוכה לי"י. ואל